רוברט גרוסטסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרוסטסט בויטראז' מ-1896

רוברט גרוסטסטאנגלית: Robert Grosseteste; ‏ 11759 באוקטובר 1253), בישוף לינקולן, היה תאולוג ומדען אנגלי, איש אוניברסיטת אוקספורד, תלמידו המובהק היה רוג'ר בייקון. גרוסטסט היה המדען הראשון בימי הביניים שעשה שימוש מודע במתודה מדעית שניתן לכנותה מודרנית כלומר שימוש רציונלי בניסוי מבוקר על מנת להסביר תופעות טבע ולהפריך טענות (אמפיריציזם) וניסוח ההשערות והתאוריה בכלים מתמטיים[1]. תחום מחקרו הפורה ביותר היה האופטיקה, והוא היה הראשון שהסביר את תופעת הקשת בענן באמצעות זוויות-שבירה של קרני אור, כן עסק באלכימיה, תרגם מיוונית חיבורים מאת אריסטו ופילוסופים אחרים והושפע מאבן סינא ואבן רושד ובמיוחד מאוגוסטינוס (בין השאר בשילוב האידאליזם האפלטוני עם האל הנוצרי ו"השכל הפועל" האריסטוטלי). עם זאת התנגד לכל צורה של מחקר מדעי שאינו נעשה על מנת להבין את הבריאה ומתוך מניע להתקרב לאל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידיעות על חייו לפני 1230 מעטות ומקוטעות. ככל הנראה נולד בסאפוק וזכה להשכלה רחבה בלינקולן והרפורד ואולי אף בפריז.

בתקופת הלימודים 1229/1230 הוזמן ללמד באוקספורד, אך לא באוניברסיטה כי אם בבית הספר של הפרנציסקנים, משרה בה שימש עד 1235. ב-1235 נבחר לכהן כבישוף לינקולן, משרה בה כיהן עד מותו.

חיבורו המתוארך הראשון הוא ה-Hexaæmeron ("על ששת ימי הבריאה"), מאמר תאולוגי על ספר בראשית מראשית הבריאה ועד בריאת אדם הראשון, שחובר בלינקולן ב-1231, החיבור מציג ידע שוטף ביוונית עתיקה, דבר נדיר ביותר בעולם המערבי באותה עת, אולם לא ידוע מאין רכש גרוסטסט ידע זה. ככל הנראה כבר קודם לכן חיבר חיבורים פילוסופיים-תאולוגיים כגון "על הרצון החופשי" (De libero arbitrio), "על האמת" (De veritate) ו"על הידע של אלוהים" (De scientia Dei) וחיבורים פילוסופיים-מדעיים כגון הערות על הפיזיקה של אריסטו והחיבורים הפילוסופיים "על האור" (De luce) ו"על התנועה ועל האור" (De motu corporali et luce), בהם גיבש תורה מטפיזית של האור (נושא העובר כחוט השני בכתביו ותפיסותיו של גרוסטסט: אור ההשכלה, אור האמת, אור האמונה ונושא חקירותיו באופטיקה‏[2]). עם זאת, עבודותיו המוקדמות ביותר הן העבודות המדעיות והגאומטריות שנכתבו סמוך לתחילת המאה. הן כוללות את "על יצירת קולות" (De generatione sonorum), "על גופים כדוריים" (De sphaera, בו הוא מאשרר את כדוריות כדור הארץ לפי תצפיות וניסיונות-מחשבתיים), "על רשמי האוויר" (De impressionibus aæris), "על קווים, זוויות וצורות" (De lineis, angulis et figuris), "על המיקום" (De natura locorum), "על הפרשים מקומיים" (De diferentiis localibus), אוסף העבודות באופטיקה: "על הקשת בענן" (De iride), "על צבעים" (De colore) ו"על צבעי השמש" (De calore solis), חיבור אסטרונומי: "על תנועת הגופים השמיימיים" (De motu supercaelestium וחיבור באלכימיה: "על תופעות היסודות" (De impressionibus elementorum).

עבודותיו בהמשך שנות ה-30 היו חיבורים תאולוגיים ותרגומים מוערים מיוונית ללטינית הכוללים את כתביהם של יוחנן מדמשק ופסאודו דיוניסוס, התרגום המלא הראשון ללטינית של האתיקה של אריסטו ממהדורת ניקומאכוס ו"על השמיים" (De Caelo) של אריסטו כולל הערותיו של סימפליקיוס.

משנות ה-40 עסק גרוסטסט יותר בפרקטיקה היומיומית של הנהגתה הדתית של קהילתו ובמדיניות הכנסייתית הסוערת של תקופת ההתנגשות בין האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי לפרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ב-1245 היה גרוסטסט שותף למשלחת האנגלית לועידת ליון הראשונה, הוועידה האקומנית ה-13. ב-1250 שב לחצר האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי בליון והוכיח אותו ואת חשמניו על דרכה הקלוקלת של הנהגת הכנסייה. במכתב ששלח לכס הקדוש בשנת חייו האחרונה, סירב גרוסטסט לבקשת האפיפיור להעניק בנפיקיום כנסיתי לאחד מאחייניו, אותו ראה כבלתי מתאים ואת כיבודו כשחיתות.

גרוסטסט מת ב-9 באוקטובר 1253) ונקבר בקתדרלת לינקולן. כתביו זכו להערכה ופופולריות והועתקו שוב ושוב, כך הגיעו לידינו 46 ספרים שחיבר.

כל הנסיונות של הכנסייה בבריטניה להתחיל בתהליך קאנוניזציה על מנת להפוך את גרוסטסט לקדוש, נכשלו.

על שמו קרויה אוניברסיטת בישוף גרוסטסט בלינקולן‏[3].

היבטים בעבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדוריות כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, בספרו De sphaera, מאשרר גרוסטסט את כדוריות כדור הארץ לפי תצפיות וניסיונות-מחשבתיים. הניסוי שניסח גרוסטסט לא חידש ידע מדעי, רק חיזק את מה שכבר היה ידוע, אבל סייע לשיפור הבנת הנושא. על מנת להוכיח כי כדור הארץ הוא כדורי ניסח גרוסטסט ניסוי מחשבתי: אם הארץ הייתה שטוחה, הרי שכל הצופים היו צריכים לראות אותו סידור של כוכבים בשמיים, בלי תלות במקומם. אולם, בעיר בדרום הודו, כוכב הצפון נמצא קרוב לקו האופק ביחס לצופה אך ככל שנעים צפונה, הכוכב נראה גבוה יותר בשמיים, עד לקוטב הצפוני, בו הוא בדיוק מעל הצופה. דבר זה יכול להתרחש רק אם הארץ היא כדורית.‏[4].

מחשבות על האינסוף, הבריאה, הזמן והנצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוסטסט היה האדם הראשון במערב שהעלה את הרעיון לפיו קיימים גדלים שונים של אינסוף, בספרו על האור הוא מעלה את התהייה לפיה ישנם אינסוף מספרים זוגיים ויש אינסוף מספרים שלמים (זוגיים ואי-זוגיים), אך ברור כי סכום כל הזוגיים חייב להיות קטן מסכומם של כל השלמים. טענה נוספת שלו היא שמספר הנקודות המרכיבות קו (קרן אור) הוא אינסופי במובן שאם נפחית ממספר הנקודות הללו מספר סופי כלשהו של נקודות, עדיין לא יפחת הקו. טענות אלה הן מקוריות, באשר הן סותרות את אריסטו‏[5].

בהערותיו של הפיזיקה של אריסטו דן גרוסטסט בהבדל העקרוני שבין מדידת הזמן היחסית של בני האדם (המודדים זמן ביחס לתנועה או השתנות בטבע, למשל תנועת הירח או השמש) לבין מדידת הזמן של אלוהים, שאינה יכולה להיות ביחס לגודל סופי כלשהו. אלוהים מסוגל למדוד טווחי זמן וגודל אינסופיים וזאת על ידי השוואת גדליהם השונים (מנייתם) של אינסופים אלו זה ביחס לזה.

ביחס לדיון הסכולסטי שהקיף את כל מלומדי זמנו, בנסיון ליישב בין רעיון העולם כ"קדמון" (כלומר ללא התחלה, כפי שמבוטא על ידי אריסטו) או "נברא" (כלומר עם התחלה, ככתוב בכתבי הקודש), ממליץ גרוסטסט ב-Hexaemeron לא "להפוך את אריסטו לקתולי" כיוון שהדבר הוא בזבוז זמן ומאמץ ואף הופך את המנסה לעשות כן לכופר. ההסבר שהוא נותן, בעקבות אוגוסטינוס (וידויים 12.40), לפסוק הראשון בספר בראשית הוא שיש הבדל בין קדמותו ונצחיותו של האלוהים לקדמותו של העולם ובין הזמן הנתפס, שנוצר "בראשית" לבין הזמן האלוהי שקדמותו אינה נתפסת במונחי הזמן האנושיים‏[6].

המתודה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של ניסוי אופטי מספרו של רוג'ר בייקון, בעקבות ניסויו ושיטתו של גרוסטסט

ההנחה המקובלת היא שגרוסטסט היה הראשון במערב שביצע ניסויים מבוקרים מתוך מטרה להוכיח או להפריך טענות המנוסחות באופן מדויק ומתמטי וכתב על שיטתו. הוא אף כתב על שיטת ה"הפרדה והרכבה", כלומר הסקת חוק טבע כללי מתוך תצפיות פרטניות וגזירת ניסויים פרטניים הניתנים לבחינה מתוך החוק הכללי. על אף שלא תמיד ביצע בעצמו את אשר הטיף לו, הרי שהציג למערב פרשנות קוהרנטית ראשונה של השיטה המדעית (שננקטה כבר הן על ידי אריסטו וממשיכיו והן על ידי אנשי המדע הערבי בימי הביניים.

רעיון נוסף שהציג גרוסטסט הוא רעיון ההיררכיה של המדעים, כך האופטיקה, העוסקת באור, שהוא הבסיס לדעתו לכל עיסוק במדעי הטבע, כפופה לגאומטריה, כיוון שהיא עושה בה שימוש והגאומטריה למתמטיקה. לפיכך ראש ההיררכיה (שורש כל המדעים) היא המתמטיקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Southern, R. W., Robert Grosseteste: The Growth of an English Mind in Medieval Europe' Oxford: Clarendon Press, 1986. ISBN 0-19-820310-1
  • Crombie, A. C., Robert Grosseteste and the Origins of Experimental Science. Oxford: Clarendon Press, 1971, ISBN 0-19-824189-5

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]