חומצת מימן כלורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חומצת מימן כלורי
Hydrogen-chloride-3D-vdW-labelled.png
פרטים
שם סיסטמטי חומצת מימן כלורי
שמות נוספים חומצת מלח, חומצה מלחית, חומצה הידרוכלורית (Hydrochloric), מי אש וחומצה מוריאטית (Muriatic, מספר או"ם 1789)
נוסחה כימית HCl
מסה מולקולרית g/mol‏ 36.46
מראה גז שקוף או תמיסה צהבהבה
מספר CAS [7647-01-0]
צפיפות g/cm3‏ 1.18
מצב צבירה בטמפרטורת החדר נוזל
מסיסות מסיס לגמרי במים (בתהליך אקסותרמי)
טמפרטורת היתוך :לתמיסה בריכוז 38%
27.32 °C (247 K)
טמפרטורת רתיחה :לתמיסה בריכוז 38%
48 °C (321 K)
חומציות -8.0 ‏pKa

חומצת מימן כלורי (קרויה גם חומצת מלח, חומצה מלחית, חומצה הידרוכלורית (Hydrochloric), מי אש וחומצה מוריאטית (Muriatic)) היא חומצה הנוצרת כשהגז מימן כלורי מתמוסס במים. הגז מורכב מאטום אחד של מימן ואטום אחד של כלור, ונוסחתו: HCl.

חומצת מימן כלורי היא תמיסה שקופה וחסרת צבע ומכונה לעתים קרובות בטעות חומצה כלורית או חומצת כלור; אולם כינויים אלה מתייחסים לחומצה אחרת, שנוסחתה HClO3.

חומצת מימן כלורי היא אחת החומצות החזקות ביותר; כשהגז מומס במים הוא מתפרק כמעט באופן מושלם ליוני כלור וליוני מימן (כלומר, פרוטונים); יוני המימן מתרכבים מיד עם המים ויוצרים יוני הידרוניום:

\ \mathbf{HCl + H_2O \rightarrow H_3O^+ + Cl^-}

למרות היותה חומצה חזקה, חומצה מלחית היא הפחות מסוכנת מבין החומצות החזקות הידועות בכימיה, זאת עקב אדישותה לתגובות חימצון-חיזור (תגובות חימצון-חיזור הן הגורם לנזקים לתאים ולרקמות). כשמשליכים לתוכה מתכות זולות כמו אלומיניום, ברזל או אבץ היא ממיסה אותם בתהליך אקסותרמי, יוצרת מלח כלורי עם המתכת ומשתחרר גז מימן.

חומצה מלחית משמשת את האדם מאז ימי קדם. היא התגלתה על ידי האלכימאי הפרסי ג'בּיר בשנת 800 לספירה.

כיום מיוצרים ברחבי העולם כ-20 מיליון טון מימן כלורי בשנה. הגז והחומצה משמשים במאות תגובות בתעשייה הכימית. כשחומצה מלחית באה במגע עם בסיס נוצר כלוריד - מלח של חומצה כלורית:

\ \mathbf{HCl + NaOH \rightarrow H_2O + NaCl}

תגובה זו בין חומצה מלחית ונתרן הידרוקסידי מביאה ליצירת מים ונתרן כלורי, הידוע יותר כמלח בישול.

חומצה מלחית נמצאת בתאיהם של רוב היצורים החיים. בגוף האדם מופרשת חומצה מלחית בריכוז גבוה בקיבה, שם היא משמשת להרג חיידקים ולהפעלת הזימוגן פפסין. כשרירית הקיבה נפגעת, כתוצאה מזיהום חיידקי, למשל בדלקת, עלולה החומצה המלחית לאכל את רקמת הקיבה ולגרום לצרבת, ובמקרים חמורים אף לכיב קיבה (אולקוס).

החומצה המלחית המתערבבת עם המזון בקיבה, עוברת בהמשך ביחד עמו אל התריסריון, שבו היא מנוטרלת על ידי הבסיס נתרן מימן פחמתי (NaHCO3), המופרש אל התריסריון מהלבלב.