שיטת הפלפול גג על גג

שיטת הפלפול גג על גג היא שיטת לימוד שעוסקת במציאת דמיון בין שתי סוגיות תלמודיות והשוואה ביניהם, או בין התנ"ך והמדרש לסוגיות הלכתיות או אגדתיות. בשיטה זו יש מקום ליצירתיות וחריפות המשמשות למציאת קישורים ואסוציאציות בין שני נושאים שאינם קשורים זה לזה. השיטה התפתחה במאה ה-17, הייתה נפוצה ביותר ואף עוררה התנגדות עזה, אך במאה ה-20 פסק השימוש בה כמעט לגמרי.

מקורה והשתלשלותה

במאה ה-17 היה מקובל בקהילות יהודיות למנות אדם לתפקיד דרשן הקהילה, והדרשנות הייתה נפוצה ביותר. על רקע זה התפתחה שיטה פלפולית יצירתית של אמירת דרשות בדרך גג על גג – קשירת דבר בדבר, אסוציאציות מופלגות וחריפות, כגון "לשיטתו" וכיוצא בזה, וכגון מחרוזות של קושיות או של עניינים שתכונה סמויה משותפת לכולם, או תירוץ אחד לשרשרת בלתי תלויה של קושיות, השוואות רופפות ודמיון מרפרף ושטחי שמקשר דברים לפי תכונה חיצונית או בודדת שבהם. הפלפול החריף מסוג זה של שזירת ויצירת מחרוזת של נושאים תלוים זה בזה, הם נקודת שיא אינטלקטואלית, הן בחריפותה והן בכושר ההמצאה הגלום בה. שיטת לימוד זו שבתה את לב הלומדים, והתפשטה עד שדרשן שלא אמר פלפולים, לא עורר עניין בציבור.

ספרי דרוש בסגנון פלפול 'גג על גג'

ספרי דרוש שונים שיצאו בתקופה זו, מתייחדים בסגנון מאמרים בפלפול 'גג על גג'. בין הספרים נודעו:

• ספר חנוכת התורה מאת רבי השיל מקראקא - הספר עוסק בחידושים למדניים על פי סדר פרשת השבוע.
• סמיכת חכמים מאת נפתלי הכהן כ"ץ
• יערות דבש לרבי יהונתן אייבשיץ - ספר דרוש שהתפרסם, ונפוץ גם בימינו. הספר מלא בביאור מאמרי חז"ל השונים בדרך הפלפול.

במיוחד התפרסם פלפולו של רבי יחזקאל לנדא בספרו דורש לציון שבדרשות שבת הגדול ושבת שובה, שקישר את סוגיות היע"ל קג"ם שבכולם אביי ורבא לשיטתם. כמו יצאו לאור ספרי הדרכה רבים שמדגימות את השימוש בפלפול השוואה של גג על גג, כמו ספר לקט יוסף לרבי יוסף גינצבורג.

במאה ה-18 החל להתפשט דרך זו אף כדרך לימוד התלמוד, וראשי הישיבות החלו לומר פלפולים חריפים כדי לחדד את התלמידים בדרך גג על גג. אך עדיין ניכרת הסתייגות מכתיבתם בספר או להשתמש בזה לפסק הלכה. אך במשך הזמן זה נהיה יותר לגטימי כפרשנות מקובלת לתלמוד ואף בפסיקת ההלכה. שיטה זו בולטת אצל רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב בעל שו"ת אבני נזר, ותלמידיו כמו רבי מאיר דן פלוצקי בעל הכלי חמדה, וכן אצל רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה בספריו 'מאיר עיני חכמים', והרב יהודה מאיר שפירא מלובלין.

הביקורת נגד שיטה זו

שיטה זו עוררה ביקורת חריפה. למשל, רבי ברכיה בירך בן רבי יצחק אייזיק שפירא תקף את הדרשנים במילים אלו:

ומכאן תוכחה לאלו הדרשנים שקרנים אשר מקרוב באו, שועלים קטנים מחבלים, חובלים בעצמם ובאים לשנות העניינים, וביררו לעצמם דרך לא סלולה, לא דרכו בו הראשונים ולא שערום אבותינו... מעשה חדודים חדודים, בחריפות של הבל ומבהילים הזמן שמחפשים בחיפוש נרות דווקא אחר איזה מאמר או מדרש שמסדר זה אחר זה הרבה עניינים והמה רחוקים בבחינתם זה מזה כרחוק מזרח ממערב... והמה מייגעים עצמם עד שמעלים הבל וקושרים נימא בנימא מדחי על דחי עד מאה דחיות ותולים הרים בשערה.

— הקדמת הספר 'זרע בירך', ה'תכ"ח

רבי יאיר חיים בכרך כתב:

ושמעתי מפ"ק מהר"ר טעבלין מגולי ק"ק פולדא, ששני נדרים נדר לה' שלא לישב בסוד משחקים אצלם, ושלא לשמוע בקול דרושים כאלה ואחשבה כי הפונים אל הדרשות האלה של דופי ונהנים מהם נטרפה דעתם וחלו חולי הנפש".

עוד העבירו ביקורת על הדרשנים או לימוד בשיטה זו רבי יחיאל מיכל מגלוגא. הגאון מווילנה, החתם סופר. וכן בספרות המשכילית במאה ה-19 אנו מוצאים התקפות ישירות על הדרשות מסוג זה, לדוגמה המשכיל משה מנדלסון (סופר) חיבר ספר סאטירי 'פני תבל' שתוקף את בעלי שיטת הפלפול גג על גג.

בישיבת ישיבת חכמי לובלין התפתח פולמוס בין משגיח הישיבה רבי שמעון מזעליחוב שהתנגד ללימוד בשיטת הפלפול לבין ראש הישיבה הרב מאיר שפירא שתמך בשיטה זו ושעוריו וספריו היו בנויים על פלפולים חריפים גג על גג .

נגד הכנסת שיטה זו לפסיקת הלכה, רבי יהודה לנדא, רבה של סדיגורה:

וע"פ דרך לימוד הפלפולים נהגו כל הגדולים אבל לא השתמשו בזה לפסק הלכה וגם לא עשו מזה חיבורים, אבל אחר כך כאשר נשתלשל דור אחד דור ונתמעטו הלבבות ולא היה בכוחם להכיל בכלי מוחם שני הלימודים יחד - ובדרך הפלפול היו רגילים בזה מילדותם והיה חביב מאוד בעיניהם - התחילו במדינות אשכנז ופולין לחבר חיבורים ע"ד הפלפול ובעבור זה הייתה דרך ההלכה רופפת בידם וגם כמה גדולים אשר חיברו ספריהם ע"ד הלכה, אבל שיטת לימודיהם ע"ד הפלפול הפריע אותם להוציא הלכה ברורה מדברי קדמונינו ז"ל, לפי שכן היה דרכם לפרש גם דברי הקדמונים באופני שיטת הפלפול ולעייל פילא בקופא דמחטא, אשר קדמונינו ז"ל לא כיוונו לזה כלל... והנה נמצא כעת כמה ספרי אחרונים אשר דבריהם נאמרו גם בדבר הלכה ע"ד הפלפול ורבים יטעו לפסוק הלכה מהם'...

— הקדמת הספר 'יד יהודה'

עזיבת דרך הפלפול

אודות להתנגדות העזה של שיטת הפלפול במשך הזמן הופסק השימוש בה. לדוגמה הגר"א מווילנא הדריך את תלמידיו ללמוד על דרך הפשט ולעזוב את שיטת הפלפול, לדבריו נודע השפעה רבה בליטא ולפי זה עוצבה דרך הלימוד בישיבת וואלזין. בנוסף במאה ה-19 התפתחו בישיבות ליטא קבוצת דרכי לימוד אנליטיות, החותרות להבנה של העקרונות המופשטים העומדים בבסיס הדיונים שבתלמוד. כמו שיטת בריסק של הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק שהיא דרך הלימוד הישיבתית הליטאית, וכיום היא מהווה דרך עיקרית בישיבות הליטאים, ואף ברוב הישיבות החסידיות ושל חרדים ספרדים.

עם זאת יש מקומות בימינו מקובלת דרך הפלפול גג על גג, כמו בחסידות צאנז שם נוהג האדמו"ר לומר בטיש בליל שבת פלפול בשיטת גג על גג הנמשך שעה ארוכה,.

לקריאה נוספת

• חיים זלמן דימיטרובסקי, לקט יוסף וסוגיות התלמוד, עלי ספר ג (תשלו), עמ 116—70.
• שלמה זלמן הבלין, המפנה בדרכי הלימוד של ה"פלפול" האשכנזי והספרדי, סידרא לד (תשפ"ב).
• בועז שפיגל, 'הדרוש ההלכתי במאות ה-17 וה-18 - דרכיו צורותיו ותכניו.' עבודת דוקטורט (אוניברסיטת בר-אילן, 2000).
• דוד טרייטל, דרך לימוד הפלפול 'גג על גג' ירחון האוצר עב, כסלו תשפ"ג. עמוד רצד