יהונתן אייבשיץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהונתן אייבשיץ
Eybeschuetz00.jpg
תאריך לידה ת"נ
מקום לידה קרקוב
תאריך פטירה כ"א באלול תקכ"ד
תאריך לידה לועזי 1690
תאריך פטירה לועזי 18 בספטמבר 1764 (בגיל 74 בערך)
נושאים שבהם עסק ראש ישיבה, דרשן, כותב ספרות תורנית
חיבוריו יערות דבש, אהבת יהונתן, מדרש יהונתן, אורים ותומים, כרתי ופלתי

הרב יהונתן בן ר' נתן נטע אֶיְיבֶּשִיץ (ת"נ, 1690כ"א באלול תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764) נולד בקרקוב. היה מקובל, ראש ישיבה, פוסק, דרשן ופרשן, באירופה. מ-1750 שימש ברבנות שלוש הקהילות: אלטונה, המבורג וואנדסבק. מוכר בפולמוסו עם רבי יעקב עמדן ("פולמוס עמדין-אייבשיץ"), והתפרסם מאוד בשל שנינותו הרבה. אייבשיץ הוא הנין של הרבי נתן נטע שפירא, וייחוסו מגיע עד לרש"י .

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' יהונתן נולד בקרקוב שבפולין. לאביו, רבי נתן נטע, רבה של העיר אייבשיץ (Eibenschütz) שבצ'כיה (כיום איוונצ'יצה (Ivančice), במחוז מוראביה הדרומית שבצ'כיה) ומצאצאי האר"י ור' נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות", ולאמו מרת שיינדל. בילדותו היה ילד פלא, ועילוי תלמודי, ואגדות רבות נשזרות סביב תקופת ילדותו. בשנת תס"ה בהיותו בן חמש עשרה, נפטר אביו, ור' מאיר איזנשטט ה"מהר"ם א"ש", רבה של פרוסניץ אמצו כבן, והיה לו לאב ולמורה. בפרוסניץ למד בישיבה של ר' זאב וולף שפירא (שלימים שידך לו את נכדתו), ולאחר מכן למד בישיבת דודו ר' אליעזר הלוי אטינגר, בהולשוביצה (Holleschau), ומשם עבר לווינה והיה בבית הגביר ר' שמעון וורטהיימר. נשא לאישה את עלקלי, בתו של הרב יצחק שפירא, אב"ד בעיר בומסלא,‏[1] ובמשך שנתיים התגוררו בני הזוג בהמבורג אצל ר' מרדכי הכהן, אבי חמותו.

בשנת 1715 התיישב בפראג, והיה שם לראש ישיבה גדולה ולדרשן מפורסם. אנשי קהילת פראג החשיבו אותו כמקור סמכות, שני רק לרבי דוד אופנהיים. בהשפעתו הותר להדפיס שוב את התלמוד בפראג, לאחר שנאסרה על ידי האפיפיור, אך התנו אתו השרים, שכל מאמר שהוא גנאי לדתם יושמט, וגם השם "תלמוד" לא ייזכר. ולכן בחר ר' יהונתן את השם "הלכות". ואכן נדפס מסכת ברכות בשם "הלכות ברכות", יחד עם הרא"ש, המהרש"ל, המהרש"א והלכות מהרמב"ם (פראג תפ"ז). ההשמטות אושרו על ידי בית דין צדק של פראג שבראשו עמד ר' דוד אופנהיים. עיקר ההשמטות הם במאמרי אגדה, שהיה קשה לבארם על פי הפשט, כגון "הקב"ה מניח תפילין"; "הקב"ה שואג כארי". כאן השמיט ר' יהונתן את התיבה "כארי" וכן הכניס עוד כמה שינויים קטנים (עיין "הדפסת התלמוד" - לר' נ"נ רבינוביץ). אך רק "הלכות ברכות" בלבד נדפס, משום שההשמטות שהציעו ההגמונים ליתר המסכתות היו מרובות וחששו, שהנוסח יתקלקל לגמרי, ולכן משך הבית דין צדק את ידו מן העסק. הודות לקשריו עם ראשי הכמורה, עלה בידו לא פעם להציל את יהודים מרעה, ולבטל מהם גזירות ופורענויות. בשנת תק"א, לאחר שהצרפתים כבשו את פראג, נבחר לרבה של העיר מץ בצרפת, וכיהן שם במשך תשע שנים, האוסטרים האשימו אותו בבגידה והחרימו את רכושו שנשאר בפראג. בשנת תק"י, לאחר פטירתו של הרב יחזקאל קצינאלפוגין, נבחר לרבנות אה"ו (איחוד ג' קהילות של הערים אלטונא, המבורג וונדסבק). רבנות זו נחשבה אז לאחת המשרות החשובות והמכובדות ביותר באשכנז. באלטונא ישב אז הרב יעקב עמדין ובין שני הרבנים האלה פרצה מחלוקת עזה (להלן בהמשך). ביום שלישי כ"א באלול ה'תקכ"ד נפטר ר' יהונתן, ונקבר בבית הקברות העתיק באלטונה. השאיר אחריו 98 ספרים שרובם עדיין טמונים בכתבי יד בכמה ספריות בעולם. על מצבתו ביקש לרשום:‏[2]

יראו כל עובר - הֶחָרוּת על הלוחת
האיש אשר עמד לנס - והיה כשושן פרחת
ושב אל עפר ומראהו מאיש נשחת
נא שימו על לבבכם - ושובו בתשובה נוצחת
תפילה הרבו בעדו לאלהי הרוחת
נפשו אליו יאסוף - ובל תהי' נדחת
זכות מעשיכם יגנו - כי נפשות ישראל אחת
למדו נפשכם כבוד לשנוא - ומגדולה תהי נפשכם בורחת

דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד ידיעתו הרבה בתורה, היו לו גם ידיעות בחכמות חיצוניות, והתחבב על על השרים ומלכים. ישנה מסורת על ויכוחים רבים שלו עם מלכים ואנשי כמורה נוצריים, שבהם הצטיין בתשובות פקחיות ומחודדות, וקיימות אנקדוטות רבות על ויכוחים אלו, ועל נטייתו, עוד מילדות, לסוג כזה של תשובות. כך, למשל, מסופר עליו:

רבי יונתן יצא מביתו לרחוב. פגשו המלך ואמר לו:
הרגליים להיכן?
השיב לו רבי יונתן:
אדוני המלך, איני יודע.
כעס המלך וציווה לאוסרו.
לאחר ששככה חמת המלך שלח להביא את רבי יונתן ואמר לו:
מפני-מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על שאלתי?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, תשובה כהלכה החזרתי לך. אין אדם יודע, להיכן רגליו מובילות אותו. ועיניך הרואות שכך. יצאתי מביתי על-מנת לילך לבית המדרש, ורגלי הובילו אותי – לבית האסורים...

אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, גדולים ומפורסמים בדיחה 2263, באתר "ויקיטקסט"

מה שמאפיין את יצירתו התורנית הוא הפלפול המחוכם. פלפול זה מלווה הן את דברי התוכחה והמוסר שהרבה ר' יהונתן אייבשיץ להטיף והן את חידושיו בהלכה. הוא כולל חיבור של רעיונות ואימרות שונים זה לזה, כאשר הצירוף מאפשר לפתור קושיות ולהתמודד עם סתירות ותמיהות.‏[3]

כפוסק, הרב אייבשיץ מחמיר למדי ומהסס להקל גם כשיש לכך מקום, במיוחד אם הדבר הוא כנגד מנהג. דבקותו בשולחן ערוך גדולה, והוא מציע להתעלם מדעות שלא מוזכרות בו. ידועה תשובתו הארוכה לבטל את היתרו של ה"חכם צבי" בעניין תרנגולת שניטל ליבה. ר' יהונתן טרח ושאל את חכמי אומות העולם, אם אפשרי שתרנגולת תחיה זמן מה בלי לב? והם ענו לו כי לפעמים יש תחליף במקום הלב, אך אין לתרנגולת אפשרות לחיות כך לאורך זמן רב. לפיכך פסק כי תרנגולת זו טרפה ואפילו בעודה בחיים.

כשהוא מתפלפל בהלכה, כמו ב"אורים ותומים", הוא מחבב במיוחד את הדיון בדברי התוספות, שמשמשים לו רקע לחידוש.

תקופת חייו של יהונתן אייבשיץ על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

החשד בשבתאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשד בשבתאות עורר פולמוס שלא שכך כל ימיו, ואף מנע ממנו להתמנות לרבה של פראג. בר הפלוגתא שלו במחלוקת קשה זו היה רבי יעקב עמדין, שכינה אותו, בין השאר, "מין ארור" ו"נחש". המחלוקת נתלבתה, כאשר נשמעו טענות על קמיעות שכתב שנפתחו ונתגלו בהם כתובות למשל: "ש"צ מלכא משיחא". בספר היחיד שכתב על הפולמוס, 'לוחות עדות', טען להגנתו, שאין לחפש בקמיעותיו משמעות מילולית (פשט) ואין לראותם כרצף מילולי, אלא מדובר בסודות עליונים, צירופי אותיות וצרופי 'שמות קדושים'.‏[4]

בהמשך לפולמוס על השבתאות, הרב מעמדין האשים את רבי יהונתן גם בכך שבצעירותו (בהיותו כבן שלושים) ניסה לעשוק את הקהילה בהכריחו אותם לקנות עותק מצונזר של סידור התפילה ושל התלמוד הבבלי, ברישיון שניתן לו בידי הנוצרים. כיום ברור שהוויכוח המקורי בין הרבנים לפני הפולמוס על השבתאות, נסב על התלמוד המצונזר עצמו, ולא על הכסף שניסה לגייס בעבורו.‏[5]

אף הנוצרים עורבו במחלוקת, כשהרב אייבשיץ הואשם בידי מתנגדיו היהודים בריגול נגד שבדיה וצרפת אשר שלטו במגנצה (מץ), באהדה פוליטית לשלטונות הממלכה האוסטרו הונגרית, ובהתנגדותו לנצרות אף בתלמוד המצונזר ובסידור שניסה למכור.‏[6]

בשנת ה'תקי"ב (1752) שנה לאחר הכרזתו של רבי יעקב עמדין על הקמיעות, הרב יחזקאל לנדא רבה של ברודי ומחבר הספר הנודע ביהודה, הצעיר ב-32 שנה מרבי יהונתן, פתח בניסיון פשרה, שבו הקמיעות יוחזרו לרב, הוא לעולם לא יעסוק יותר בקמיעות, ויכריז בפומבי שכל הספרים והכתבים השבתאיים ששמועות מספרות עליהן, אינן שלו. הרב מעמדין לא קיבל את הפשרה והחל לתקוף את הרב לנדא על כך שאף הוא שבתאי. בערוב ימיו, משניסה לשוב לעיר הולדתו פראג, תחת שלטון מריה תרזה והממלכה האוסטרית, פנה לשגרירות דנמרק. הרב לנדא שלח מכתב בו הגדיר את אייבשיץ כשבתאי, ובכך מנע ממנו את המעבר.‏[7]

בסוף ימיו, רבי יהונתן האשים את החולקים עליו (ובראשם העסקן יהודה פרגר) בשבירת מטה לחמו, ובמות אשתו מצער. כמו כן הצהיר מספר פעמים במפורש בעל פה לפני עדים ובככתב שאין לו כל חלק בתורתו של שבתי צבי.

לאחר מותו, קהילות אה"ו מסרו את הבחירה ברב המחליף, בידי תומכיו של רבי יעקב עמדין, על מנת שלא להסתכסך עמו. במסגרת זו, דחה את מועמדותו של הרב לנדא - ה'נודע ביהודה', שבעבר קרא להתפשרות עם הרב אייבשיץ.‏[8]

מלומדי חכמת ישראל וחוקרי תנועת ההשכלה שעסקו במלחמה בקבלה ובזוהר כתבו עליו שאכן היה שבתאי‏[9][10] , ואף העידו על בנו שהיה שבתאי.‏[11][12]

העמדות לגביו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריוגרפיה האורתדוקסית כיום רואה את החשד שהוטל בו כחשד שווא. הרב אייבשיץ עצמו השתתף בחרם על השבתאים ואף כתב ספר הגנה מפני האשמתו בשבתאות, "לוחות עדות". לטענת גרשום שלום, בספר זה עצמו יש רמיזות שבתאיות. מאידך טוען הרב מרגליות, כי מסקנותיו של שלום נובעות בין היתר, מחוסר בקיאות מספקת בספרות הקבלית. לדוגמה: הפניה ל"מאמר ראשי תנינים" בכתבי הרב אייבשיץ, בקטע שתוכנו דחית השבתאות, מהוה לדברי שלום רמז דק כי למעשה הוא דווקא תומך בשבתאות, שכן קיים ספר בשם זה מאת נתן העזתי. אולם - טוען הרב מרגליות - שלום לא ידע שמדובר באחד ממאמרי הזוהר בשם זה, המתקשר לנושא עליו דן הרב אייבשיץ.

הגאון מווילנה שנתבקש להתערב בפולמוס בעודו צעיר שלח לרבי יהונתן אייבשיץ דברי ברכה וזכה על כך לביקורת חריפה מרבי יעקב עמדין. מאוחר יותר, כששמו של הגאון מווילנה עלה ומעמדו התפרסם, רבי יעקב עמדין פרסם בספרו שדובר בזיוף. הגאון מווילנה מעולם לא ענה על שני פרסומים אלו, למרות מסירת דרישת שלום בעת קשרי נישואים עם קרובי הרב מעמדין. התקפותיו שלוחות הרסן נגד הגאון מווילנה, נגד הנודע ביהודה שהציע פשרה, ועוד רבים שלא נחשדו בשבתאות, הביאו את החוקרים הרבניים, לכלל מסקנה שהמדובר בהאשמות שווא. כך גם עצם הצעת הפשרה של הנודע ביהודה, ומכתבו החיובי של הגאון מווילנה, ואי פרסום הכחשה למכתב הרב אייבשיץ, חיזקו את דעתם זו.‏[13]

אך מחקרים חדשים הכוללים מסמכים שנתגלו מורים על כך שהרב לנדא סבר שאכן היה שבתאי ואף פעל על פי זה: לאחרונה נתגלו רישומים של בקשת המעבר שלו לפראג דרך שגרירות דנמרק, והוראה על כך שהדבר נמנע בעקבות בקשתו של הרב יחזקאל לנדא (הנודע ביהודה). כמו כן נתגלה נוסח ארוך של חרם, שזקן הרבנים באותה תקופה הפני יהושע הרב יעקב יהושע פאלק הוציא נגד הרב אייבשיץ. במכתב זה הרב פאלק מספר את המסכת הארוכה של ההתכתבות עם הרב אייבשיץ ואת התחמקותו ממענה. לאור מכתב החרם, מתבהרת התנהגותם של שלש הרבנים, בעניין הפשרה, ואי ההצטרפות לרב מעמדין מחד, אך מאבקם ברב אייבשיץ מאידך.‏[14]

כמו כן לאור המידע החדש הזה ולאור השוואת מכתבים ומסמכים, אפשר שהכיתוב במכתבו של הגאון הייתה למעשה כותרת מכתבו של הרב אייבשיץ עצמו, ותוכן המכתב היה התנצלות בלבד על כך שהרב (הצעיר אז) אינו נכנס לוויכוח זה.‏[15]

למרות האמור לעיל קיימת מסורת בשם החתם סופר המתארת את חזרתו בתשובה של וולף אייבשיץ בנו של רבי יהונתן, בסוף ימיו, בעקבות חלום בו אביו נגלה אליו.‏[16] יש חוקרים הקושרים מסורת זו עם עמדתו של הגאון מווילנה ואולי אף של רבי יעקב עמדין עצמו, לגבי סוגיות קבליות שבהם מעורבים דעות הנוהים אחרי שבתי צבי, ואשר מקורן קדום לשבתי צבי, ובראשם סוגיית כתיבת האות צדי בי' הפוכה על פי כתב האר"י. עמדה זו יכולה להסביר את הימנעותו של הגאון מהתערבות במחלוקת על הרב אייבשיץ, ואת המסורות על כשרות ספריו.‏[17] יחס זה, של אהדה לחלק מהרעיונות השבתאיים, אך תוך דחיית שבתי צבי עצמו, יכולה להסביר את התנהגותו של רבי יהונתן אייבשיץ עצמו, בהשקעת מפעל חיים של החמרה ודקדוק במצוות, הנוגדות לכאורה את השבתאות. וכפי שאלתו של החוקר ד"ר משה אריה פרלמוטר בספרו:

לא נפתרה הבעיה הפסיכולוגית - איך שבתאי באמונתו עוסק כל ימיו בהלכה ובהרבצתה?
איך מתיישבת סתירה זו, שאדם המאמין באמונה אנטינומינסטית ברורה וקיצונית ומפיץ אותה ברבים, עסקו הוא בהלכה דווקא?‏[18][19]

מחשובי הכותבים על כך שרבי יהונתן לא היה שבתאי, הוא הרב אלעזר פלקלס שכתב: הנה עדות זו עדות שקר, והוציא לעז על גדול עולם נוחו עדן... וחשד אותם בדבר אשר לא היה ולא נברא אלא למשל ולשנינה. ולא היה בהם שום שמץ מינות מהכלב שבתי צבי שבור ומהכלבים אשר סבבוהו... ומרוב שנאה וקנאה... דיבר דברים במלים אלו, שרצה למאחז פני כיסא תחת אביו הגאון זצ"ל, ולא עלתה בידו, כי קיימו וקבלו היהודים את גאון עולם.‏[20]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אייבשיץ כתב עשרות ספרים בנושאי הלכה, פרשנות, אגדה, וקבלה. הנודעים שבהם:

  • "יערות דבש" (ר' קישורים נוספים למהדורות מקוונות של הספר)
  • "אהבת יהונתן" על ההפטרות
  • "מדרש יהונתן"
  • "אורים ותומים" על שלחן ערוך חושן משפט
  • "כרתי ופלתי" על שלחן ערוך יורה דעה (היחיד שיצא בחייו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדולת יהונתן, עמ' 6
  2. ^ תמונת קברי רבי יהונתן אייבשיץ ואשתו אלקהל'ה וציון צוואתו על נוסח הכיתוב שביקש
  3. ^ ראו דוגמאות במאמר זה ב"סיני".
  4. ^ ממצאים חדשים בפולמוס מחקר של סיד להמן ושמעון שוורצפוקס, לפיו, בשנים האחרונות נמצא המקור הנוטריוני לקמיעות, ומהתבוננות בהם והשוואה לטענות ההתגוננות של הרב אייבשיץ, ניתן להסיק שהרב אייבשיץ למעשה מודה שמקור זה אמין, ומנגד בהסתייגות מסוימת, שעמדת הרב עמדן מוצדקת.
  5. ^ השוואת התלמוד המצונזר של פראג וכן טענות רבי יעקב עמדין (אנגלית, אןדימייןליין)
  6. ^ המשך מאמרו של סיד להמן, ממצאים חדשים בפולמוס
  7. ^ מסמך זה פורסם לראשונה בידי גרץ, והיו שפקפקו באמינותו, אך עקבות ותמונות מוכיחים שהוא אכן מהימן. כשרב מואשם בכפירה - מאמרו של סיד להמן על יחסו של הנודע ביהודה לרבי יהונתן אייבשיץ
  8. ^ בספרו, רבי יעקב עמדין פרסם התכתבות מוקדמת עם קרוב משפחתו שהודח מהרבנות בפראג, לאחר שכבר מונה, אך בטרם עזב את מקומו באמסטרדם בעקבות התנגדותו לאייבשיץ. הוא פרסם את חשדו שהרב לנדא פנה לפשרה על מנת לזכות במשרת רבנות פראג.
  9. ^ דברי ימי ישראל היינריך גרץ ערך 'אייבשיץ יהונתן
  10. ^ צילום מכתב התומך בכך שהרב אייבשיץ לא היה שבתאי. המכתב של נפתלי הירץ ויזל פורסם בידי רבנים מתנגדי הרפורמה אך גם מתנגדי השבתאים והפרנקיסטים במסגרת המאבק בהם, וכן התפרסם בעיתון המליץ מהדורה 48, עמוד 3 מתוך 8, 'מכתב על דרך הקבלה' 5 ביולי 1886. (התמונה ממאמר באתר 'על הקו הראשי')
  11. ^ במאמרו של סיד להמן 'כשרב מואשם בכפירה' מתאר להמן את חליפת המכתבים של הנודע ביהודה עם הרב אייבשיץ, על פיה הודה האב שהייתה תקופה שבנו היה 'תחת השפעת הטומאה' ושלא ברורה מצבו כעת. הנודע ביהודה יעץ לתלמיד שפנה אליו בעניין, לנטוש את הישיבה, ודרש מהרב אייבשיץ לסלק את התלמידים הסוררים, וביניהם בנו, מהישיבה. כמו כן במאמר זה ליהמן מוכיח שהנודע ביהודה ידע על שבתאותו של אייבשיץ והתנגד לה. ניסיון הפשרה היה מתוך מושגי 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם
  12. ^ על בן זה, זאב (וולף) יונה אייבשיץ, נכתב הספר של משה כרמלי-וינברגר וולף יונה אייבשיץ, שבתאי משכיל בטרנסילווניה (כרטיס הספר בכרטסת הספרייה הלאומית (אנגלית)
  13. ^ ספר 'הרב רבי יהונתן אייבשיץ', של הרב גרינוואלד להגנה מפני טענות השבתאות, עמודים 75-76 ובהערות שם, מביא גידופים של רבי יעקב עמדין נגד הגאון מווילנה שלכאורה תמך ברב יהונתן, ושבמכתב לרב עמדין קרא לו "ספר תורה שרוי בצער". לטענת מחבר הספר, עם הזמן התברר לרב עמדין מעמדו של הגאון מווילנה בעיני יהודי ליטא, ולאור זאת החליף את טיעונו וקבע שהמכתב אליו מהגאון מווילנה היה מזויף. בנוסף, בספרו, האשים רבי יעקב עמדין את הרב לנדא (הנודע ביהודה) בכך שהצעת הפשרה באה ממניע אישי, כי קיבל מינוי רב בפראג, לאחר שמקרובו של הרב מעמדין נמנעה רבנות זו, והמינוי בוטל כשהביע את התנגדותו לרב אייבשיץ.
  14. ^ סדרה של שלשה מאמרים על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ כשהרב מואשם בכפירה בידי שניאור צבי להמן (אנגלית) על החרם שהשית הפני יהושע, על עמדת הנודע ביהודה והסתירה לכאורה בין הפשרה המוצעת לעדותו בשגרירות דנמרק ועל עמדת הגאון מווילנה בפולמוס. הסדרה נכתבה לקראת סדרת הרצאות שניתנו בה'תשנ"ח (1998) במרכז זלמן שזר לזכרו של פרופסור יצחק טברסקי
  15. ^ מאמרו של ד"ר (סיד) שניאור זלמן להמן מאוניברסיטת ברוקלין 'גילויים חדשים בפולמוס' האמור לעיל. ליהמן מסיק במאמר זה שהגאון מווילנה הבין את כוחו הדל והשפעתו המועטה באותה תקופה, ועוד באזור הנמצא בארץ אחרת תחת שלטון ממלכה אחרת, וכפי שלמעשה כתב במפורש במכתבו, העדיף להותיר את הבדיקה והדיון לאלה המצויים במקום.
  16. ^ עלון השבת 'נר לשבת' לפרשת כי תבוא ה'תש"ע(אתר ארגון תימנים, בקישור מאתר שטייגן)
  17. ^ צדקת הצדיק: יחס הגאון מווילנא ותלמידיו לגבי שבאות (מסמך וורד) פרופ' יהודה ליבס (אתר האוניברסיטה העברית)
  18. ^ הספר ו"אבוא היום אל העין" : שייכותו לר' יהונתן איבשיץ וערכו להבנת המחלוקת בין הרב יהונתן איבשיץ והרב יעקב עמדין, משה אריה פרלמוטר, דפוס הארץ ה'תש"ז (1947)
  19. ^ על עמדת הדתיים והרבנים בימינו ניתן לעמוד ממאמרו של הרב חיים ראובן רבינוביץ על רבי יהונתן אייבשיץ הודפס בסיני (כתב עת) ה'תשכ"ה (1965). באתר דעת
  20. ^ עמדין יעקב באנציקלופדיה אוצר ישראל (מתוך אתר דעת). המאמר מצטט את הירחון לחכמת היהודים בגרמנית מ-1882.
  21. ^ עותק דפוס אלטונה ה'תקכ"ג (1763) בחייו של הרב יהונתן, הוחלף בטעות באתר הספר העברי עם עותק ורשה תרל"ה.