יחזקאל לנדא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "יחזקאל לנדאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי הגרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ראו אדמונד לנדאו.
הנודע ביהודה

הרב יחזקאל סג"ל לנדא (או לנדאו); נקרא גם הנודע ביהודה על שם ספרו; (י"ח בחשוון ה'תע"ד - י"ז באייר ה'תקנ"ג, 7 בנובמבר 1713[1] - 29 באפריל 1793), רבה של העיר פראג ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת קברו בבית העלמין שבפראג

נולד ב-1713 בעיר אפטא בפולין, לר' יהודה, חבר בוועד ארבע ארצות ונצר למשפחה המיוחסת לרש"י ולחיה בתו של רבי אליעזר אב"ד בעיר דובנא (נכדת רבי אברהם יהושע השל מקרקוב). למד עד גיל אחת עשרה אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר ומגיל בר מצווה למד בקלויז אחים. לצד לימודי החומש והתלמוד למד גם קבלה. בגיל 18 נישא לליבא בתו של ר' יעקבקא מדובנה, התגורר תקופה קצרה בדובנא ולאחר מכאן עבר לעיר ברודי

רבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1734 - 1746 היה דיין בעיר ברודי ונאלץ לעזוב את העיר יחד עם עוד שני דיינים (רבי מאיר מרגליות מחבר הספר מאיר נתיבים ורבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב) בשל מקרה שפסקו כנגד כלתו של הגביר העיר, וב-1746 התמנה לרב הקהילה ביאמפול. ב-1755 קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).

עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדן ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים עמדן את אייבשיץ בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, היפך בזכותו של אייבשיץ, טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת, על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית לקשר אל כתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה פומבית על התנגדותו לכת ודעותיה. מאוחר יותר פעל בתקיפות נגד הרב אייבשיץ, אף על פי שהותקף בידי רבי יעקב עמדן על עמדתו הפשרנית.‏[2] בספר של רבי יעקב עמדן על הפולמוס, פרסם מכתב, לפיו חשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, רבנות שנמנעה מקרוב משפחתו של הרב יעקב עמדן, לאחר שזה כבר נבחר, ועמד לעבור לפראג מאמסטרדם. ביטול המינוי הגיע כאשר הביע קרוב המשפחה התנגדות לרב אייבשיץ. לטענת אחד החוקרים, הרב מעמדן לבסוף "נקם" ברב לנדא, כאשר נתבקש לבחור את מחליפו של הרב אייבשיץ באה"ו, ולא בחר ברב לנדא שהיה מועמד לתפקיד.‏[3]

כרב העיר פראג הנהיג את הקהילה ביד רמה, התקין תקנות רבות, וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך בין תלמידיו רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם", רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה" ואחרים. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.

בשנת ה'תקל"ב (1772) פרצה שרפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן הוא החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה; וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה.[4]‏ בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט. הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"). יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון, ויצא כנגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שקרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.


לעת זקנותו לאחר שנפטרה אשתו העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו.

תקופת חייו של יחזקאל לנדא על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנודע ביהודה
  • נודע ביהודה - שו"ת
  • מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס
  • ציון לנפש חיה (צל"ח) - חידושים על הש"ס
  • דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך
  • אהבת ציון - דרשות בהלכה
  • דורש לציון - דרשות בהלכה
  • דרושי הצל"ח - דרשות באגדה
  • דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיטרקוב תרצ"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו
  • ספריו באתר HebrewBooks.org:

נודע ביהודה מהדורה קמא, נודע ביהודה מהדורה תנינא, דגול מרבבה, דורש לציון, אהבת ציון, דרושי הצל"ח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 המופיע כתאריך לידתו באתר jewishencyclopedia.com כנראה שגוי
  2. ^ כשרב מואשם בכפירה - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שהרב לנדא פעל להשגת פשרה למרות שידע והכיר בשבתאותו של הרב אייבשיץ בלא ספקות, משום 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם. הוא כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאות בנו של רבי יהונתן ותלמידים שם. הוא מנע את מעברו של הרב אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של הרב אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותן אומתה, וממכתבים שפרסם הרב יעקב עמדן שאין עליהן עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר.
  3. ^ סיד להמן, שם, בסוף המאמר.
  4. ^ [1] נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו]‏</>http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&pgnum=193