יחזקאל לנדא
המונח "יחזקאל לנדאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי הגרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ראו אדמונד לנדאו.
רבי יחזקאל סג"ל לנדא (או לנדאו); נקרא גם הנודע ביהודה על שם ספרו; (י"ח בחשוון ה'תע"ד - י"ז באייר ה'תקנ"ג, 7 בנובמבר 1713[1] - 29 באפריל 1793), רבה של העיר פראג ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18.
תוכן עניינים |
שנים ראשונות [עריכה]
נולד ב-1713 בעיר אפטא בפולין, לר' יהודה, חבר בועד ארבע ארצות ונצר למשפחה המיוחסת לרש"י ולחיה בתו של רבי אליעזר אב"ד בעיר דובנא (נכדת רבי אברהם יהושע השל מקרקוב). למד עד גיל אחת עשרה אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר ומגיל בר מצווה למד בקלויז אחים . לצד לימודי החומש והתלמוד למד גם קבלה. בגיל 18 נישא לליבא בתו של ר' יעקבקא מדובנה, התגורר תקופה קצרה בדובנא ולאחר מכאן עבר לעיר בראודי
רבנות [עריכה]
בשנים 1734 - 1746 היה דיין בעיר ברודי ונאלץ לעזוב את העיר יחד עם עוד שני דיינים (רבי מאיר מרגליות מחבר הספר מאיר נתיבים ורבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב) בשל מקרה שפסקו כנגד כלתו של הגביר העיר, וב-1746 התמנה לרב הקהילה ביאמפול. ב-1755 קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).
עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדן ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים עמדן את אייבשיץ בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, היפך בזכותו של אייבשיץ, טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת.
כרב העיר פראג הנהיג את הקהילה ביד רמה, התקין תקנות רבות, וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך בין תלמידיו רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם", רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה" ואחרים. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789 עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידו להימלט מפראג אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה בה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.
בשנת 1772 פרצה שרפה ששרפה את ביתו יחד עם הכתבים שלו. לאחר מכאן הוא התחיל לפרסם את חידושיו בשם ציון לנפש חיה (צל"ח) על שם אמו מרת חיה. וכן פסקים בהלכה בשם נודע ביהודה על שם אביו רבי יהודה.
בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה[2]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט. הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"). יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון, ויצא כנגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שקרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.
לעת זקנותו לאחר שנפטרה אשתו העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו
| תקופת חייו של יחזקאל לנדא על ציר הזמן |
|---|
 |
ספריו [עריכה]
- נודע ביהודה - שו"ת
- מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס
- ציון לנפש חיה (צל"ח) - חידושים על הש"ס
- דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך
- אהבת ציון - דרשות בהלכה
- דורש לציון - דרשות בהלכה
- דרושי הצל"ח - דרשות באגדה
- דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה
לקריאה נוספת [עריכה]
- הרב יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיטרקוב תרצ"ד
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ספריו באתר HebrewBooks.org: נודע ביהודה מהדורה קמא, נודע ביהודה מהדורה תנינא, דגול מרבבה, דורש לציון, אהבת ציון, דרושי הצל"ח
- אריה ליב גלמן, הנודע ביהודה ומשנתו, באתר HebrewBooks
- יחזקאל לנדא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יחזקאל בן יהודה לנדא, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
- אתר המוקדש לרב, פועלו, אילן היוחסין שלו וכתביו
הערות שוליים [עריכה]
- ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 המופיע כתאריך לידתו באתר jewishencyclopedia.com כנראה שגוי
- ^ [1] נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו]</>http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&pgnum=193
| אחרונים | ||
|---|---|---|
| חכמי יהדות אשכנז |
רבי משה איסרליש • רבי שלמה לוריא • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אברהם דנציגר (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שלחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש") |
|
| חכמי יהדות ארצות האסלאם |
רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי מרדכי כרמי (בעל ה"מאמר מרדכי") • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי חיים פאלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי") |
|
| חכמי ארץ ישראל |
רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אויערבך • רבי אליעזר יהודה ולדנברג • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • הרב שמואל הלוי וואזנר |
|
