יהודה מאיר שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יהודה מאיר שפירא
Szapira.jpg
תאריך לידה תרמ"ז
תאריך פטירה ז' בחשוון תרצ"ד
תאריך לידה לועזי 1887
תאריך פטירה לועזי 1933 (בגיל 45)
מקום פעילות פולין
השתייכות רבני פולין, חסידות
נושאים שבהם עסק הדף היומי, ישיבת חכמי לובלין, אגודת ישראל
רבותיו סבו, הרב שמואל יצחק שור ור' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב
תלמידיו הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב פנחס הירשפרונג הרב יהודה מאיר אברמוביץ
חיבוריו "מרגניתא דרבי מאיר", "אמרי דעת", "אור המאיר"
רבי יהודה מאיר שפירא

הרב יהודה מאיר שפירא (מהר"ם שפירא; תרמ"ז, 1887-ז' בחשוון תרצ"ד, 1933), היה מרבני יהדות פולין ומראשי אגודת ישראל קודם השואה, מייסד וראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל הדף היומי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסוצ'אבה שבבוקובינה (בצפון רומניה, באותה תקופה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) לרב יעקב שמשון שפירא (מצאצאי רבי פנחס שפירא מקוריץ) ולמרגלא, בתו של הרב שמואל יצחק שור, בעל שו"ת "מנחת שי", מגדולי הרבנים בגליציה‏[1], ממנו הספיק ללמוד תורה זמן מה. בצעירותו הוא נודע כ"העילוי משאץ". בגיל צעיר הוסמך לרבנות על ידי סבו, בעל ה"מנחת שי", ועל ידי הרב אברהם שטיינברג מברודי והרב מאיר אריק. בהיותו בחור נישאה סבתו, אם אמו, למהרש"ם מברז'אן ורבי מאיר למד גם ממנו. רבי מאיר שפירא היה מחסידיו המובהקים של האדמו"ר ישראל פרידמן מצ'ורטקוב.

לאחר חתונתו עם מלכה טויבה, בתו של הרב יעקב דוד ברייטמן, עבר לטרנופול שבגליציה, שם ישב ולמד תורה כאשר חותנו דואג לפרנסתו. בתקופה זו הספיק לייסד אגודה בשם "תפארת הדת", שמתפקידה היה לדאוג לתיקון העניינים הדתיים בטרנופול.

רבנות גלינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תר"ע (1910) קיבל הצעה לרבנות בקהילת גלינה, ולאחר התייעצות עם רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב, קיבל עליו את התפקיד.

באותה תקופה הייתה גלינה מרכז לתנועת ההשכלה, והרב שפירא שימש לדבריו כ"תריס כנגד החיים הסואנים"‏[2] . הרב שפירא פעל לחיזוק ענייני הדת בעיר. כבר בחודשים הראשונים לכהונתו דאג לתיקון מקווה הטבילה וחוטי העירוב, וצמצם משמעותית את חילול השבת של בעלי המלאכה היהודים בעיר.

עיקר פעילותו כוונה לחינוך הדור הצעיר, בעיה שאליה התוודע עוד בקטנותו, כשלמד תורה בשאץ וחזה בסבל בני העניים מקרוב. במקום צריף העץ ששימש כתלמוד תורה, הקים הרב שפירא בשנת תרפ"א בנין מפואר לתלמוד תורה במרכז העיר. בבנין הייתה קומה מיוחדת לעבודות מלאכה, כדי שהתלמידים יוכלו לרכוש מקצוע בנוסף ללימודי הקודש. בנוסף ייסד בביתו ישיבה לבחורים מובחרים, שעתידם להיות מורי הוראה בישראל ומדריכי דור העתיד.

רבנות סאנוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תר"פ (1920) דחה את בקשת קהילת ורשה לכהן ברבנות הקהילה מטעמים שלא פירט, ולאחר זמן בחר לענות להצעת כהונת הרבנות בסאנוק, עיר גדולה במרכז גליציה, משום שידע כי מצבה הרוחני של הקהילה בסכנה.

גם בסאנוק, כבגלינה, מצא הרב שפירא כשלים חמורים בתחומי הכשרות והשחיטה, המקוואות והעירובים, כמו גם בשטח החינוך התורני של הדור הצעיר. הוא תיקן כשלים אלו, והקים גם במקום זה תלמוד תורה בשם "בני תורה" בו למדו כ-250 ילדים. את ישיבתו העביר ר' מאיר מגלינה לסנוק שם הוציא קובץ תורני בשם "אשכול" שכלל רעיונות וחידושים שהעלו טובי הלומדים בישיבה. ר' מאיר כיהן על כס הרבנות בסאנוק 3 שנים. בעזבו את סאנוק הייתה זו קהילה יהודית מסודרת למופת.

ציר בפרלמנט הפולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 נבחר לסֵיְים הפולני כנציגה של "אגודת ישראל", תפקיד בו שימש עד 1927. במקביל שימש כנשיא אגודת ישראל בפולין. יחד עם הרב אהרן לוין והרב זלמן סורוצקין היה חבר בוועדה במשרד הדתות הפולני, שאישרה מינויי רבני קהילות ברחבי פולין.

ייסוּד ה"דף היומי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בט' באלול תרפ"ג (21 באוגוסט 1923), במהלך הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה, נאם רבי מאיר ופרש את חזונו הגדול בדבר הדף היומי בפני באי הכנסייה:

Cquote2.svg

אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום את אותו דף גמרא, היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?!... נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות, נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות הברית...לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום ומצטרף ללומדים בחדווה, ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו ונמצא שמו הגדול מתאדר מתגדל ומתקדש...

Cquote3.svg
– מתוך נאומו של ר' מאיר בכנסייה הגדולה

המחזור הראשון של הדף התחיל בליל ראש השנה תרפ"ד, אך רבים הססו לקבל זאת עליהם, עד קריאתו של האדמו"ר מגור להצטרף למפעל הדף היומי. בעקבות כך פשט לימוד הדף היומי בכל רחבי העולם היהודי עד היום.

רבנות פיוטרקוב וייסוד ישיבת חכמי לובלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער ישיבת חכמי לובלין. 2010
בנין ישיבת חכמי לובלין. 2006

בשנת 1924 מונה לרבה של פיוטרקוב. בפיוטרקוב זכה ר' מאיר להוציא לאור את ספרו- שו"ת 'אור המאיר', הכולל התכתבויות הלכתיות בין המחבר לבין רבני דורו, כגון החפץ חיים, הרב מאיר אריק, האדמו"ר מאוסטרובצה ועוד.

באחד מן הסיורים בעיר לובלין שם לב ר' מאיר למגרש ריק ברחוב לוברטובסקה 57. ר' מאיר החליט להגשים את חזונו ולבנות על מגרש זה ישיבה חדשה. כשסיפר את הרעיון לבעל הקרקע ואחד מפרנסי העיר, ר' שמואל אייכנבוים, נענה ר' שמואל ומסר את מגרש הענק במתנה לר' מאיר על מנת שיקים עליו ישיבה, לימים ישיבת חכמי לובלין.
כבר משחר ילדותו הצטער ר' מאיר על עוני הישיבות ותלמידיהן, הנאלצים לישון על ספסלי העץ של בית המדרש, ללא חימום נאות. העובדה כי תלמידי הישיבה אינם מקבלים מזון בישיבה, אלא נאלצים להתדפק על דלתות בעלי הבתים בעיר ולבקש לסעוד עימם נראתה בעיניו כחילול השם גדול, מה עוד שבבעלי הבתים העלימו עין מדלותם של תלמידי החכמים והמעיטו תרומותיהם. עובדה זו הייתה הבסיס להקמת ישיבת חכמי לובלין (יח"ל). אבן הפינה של הישיבה הונחה בל"ג בעומר תרפ"ד (1924) בהשתתפות רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב והאדמו"ר מגור.

מיד לאחר מכן יצא ר' יהודה מאיר לארצות הברית וקנדה להתרים כסף עבור הקמת הישיבה. לאחר מסע זה יצא למסע נוסף, הפעם מסע רוחני, שתכליתו ללמוד את סדרי הלימוד בישיבות בפולין וליטא, כדי לגבש תוכנית לימוד המתאימה לישיבה החדשה שתקום. לאחר שבע שנות התרמה ובנייה, התקיימה חנוכת הישיבה. בכ"ח-כ"ט בסיוון תר"צ, 25-24 ביוני 1930, בהשתתפות כ-20,000 יהודים מכל רחבי פולין ומחוצה לה. עם הקמת הישיבה עבר הרב שפירא ללובלין ונתמנה לרב העיר.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז' בחשוון תרצ"ד, 27 באוקטובר 1933, בעודו מנהל משא ומתן עם קהילת לודז' על מעברו לעירם תמורת כיסוי חובות הישיבה, נפטר רבי מאיר ממחלת הטיפוס והוא בן 46 בלבד. לרבי מאיר שפירא ולאשתו לא היו ילדים. הוא היה רגיל לומר שהדף היומי וישיבת חכמי לובלין הם שני הילדים שלו.

בית העלמין בו נקבר ר' מאיר חולל ונחרש על ידי הנאצים בסוף מלחמת העולם השנייה, אולם קברו של ר' מאיר לא נפגע ונשאר עומד על תילו. בספטמבר 1958 הועלו עצמותיו על ידי אחיו לקבורה בהר המנוחות בירושלים[3]. על שמו נקראת שכונת "זיכרון מאיר" בבני ברק.

אחת מאחיותיו של הרב מאיר שפירא, רחל ליקוורניק, היא חמותו של יצחק ארצי וסבתו של שלמה ארצי.

דרכו הלימודית והחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב החשיב מאוד את לימוד סדר קודשים דבר שהתבטא בתוכנית הלימודים בישיבת חכמי לובלין (רוב חידושיו בהלכה הם בנושא קדשים). בייחוד העריך את הרמב"ם. הרב התכתב עם החפץ חיים בדיונים על ספרו "ליקוטי הלכות". החשיב את לימוד הבקיאות כדבר יסודי, דבר שהביא בין היתר לייסוד הדף היומי.

הוא ייסד את ישיבתו במטרה שבוגרי הישיבה יכהנו במשרות רבנות. בשל כך הוא חינך את תלמידיו לסדר, ביטחון עצמי, רכישת ידיעות נרחבות בתלמוד ובהלכה. משגיח הישיבה רבי שמעון מזליחוב, חלק על דרכו החינוכית, וטען שיש לחנך את הבחורים למשמעת עצמית, לימוד לשמה ולימוד ספרים חסידיים.

יחסו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסו לארץ ישראל היה תמיד יחס של אהבה וכיסופים. בכל הזדמנות הבליט את חיבתו זו, ולא פעם אמר שאם יאריך ימים יעלה לארץ הקודש. שליח ארץ ישראל שהגיע לפולין נחקר על ידו ארוכות על המצב השורר בארץ. הפתגם השגור על פיו היה: "יש לי כח לעלות לארץ ישראל, אך מנין נוטלים את הכח לצאת מארץ ישראל?!"[4]

בשנתו האחרונה תכנן במרץ את עלייתו לארץ ישראל, שהתחנה הראשונה בה הייתה תוכננה להיות צפת, ואף ביקש שיציירו לפניו את נופי הארץ. כהכנה למסע החל ללמוד את סדר זרעים וכן את ההלכות העוסקות במצוות התלויות בארץ יחד עם עשרה מטובי תלמידיו. בשנת תרצ"ד שינה ר' מאיר ממנהגו והתפלל בשמחת תורה בבית הכנסת של החוזה מלובלין. כששאלוהו לפשר מעשהו, השיב כי הוא נוהג לומר את תפילת ההלל של ליל חג הפסח בבית כנסת זה, ומאחר שהוא מתכנן בחג הפסח להיות בארץ, לכן בא לכאן בשמחת תורה. ר' מאיר נפטר כשבועיים לאחר שמחת תורה, ולא הספיק לממש את רצונו לעלות לארץ ישראל.

גם את ישיבתו חשק לבנות בארץ ישראל, ואף מסר הצהרה רבת משמעות לאחד ממקורביו:

Cquote2.svg

אין שלמות במה שאנו בונים בגולה. לא התחלתי לבנות בארץ ישראל, לא הערכתי את הרצון של עם ישראל. יהודים היו נתבעים ונותנים (תרומות) בשביל ישיבה בארץ ישראל. עכשיו רכשתי לי נסיון, עכשיו אני מקווה, ברצוֹת השם, להקים בירושלים ישיבה אשר בניניה בלבד יביישו את בניני האוניברסיטה...‏[5]

Cquote3.svg

כשהרב משה בלוי, ציר ארץ ישראל בוועידת אגודת ישראל בורשה, הציע לר' מאיר לעבור עם ישיבתו לארץ ישראל, ענה ר' מאיר: "אילו באתם אלי לפני שתכננתי את לובלין כמקום הקמת הישיבה, הייתי ללא ספק שוקל בדבר ומחליט להקים ישיבתי בארץ הקודש"[6].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרגניתא דרבי מאיר - פירוש על הש"ס.
  • הערות על הש"ס ורמב"ם
  • אמרי דעת - אוסף חידושיו על הלכה ואגדה. הספר נאבד במלחמת העולם השנייה. לספר צורף הסכמה מאת ר' מאיר אריק.
  • ר' יהודה מאיר שפירא, ‏אור המאיר, מהדורת פיוטרקוב, תרפ"ו, באתר HebrewBooks

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איסר פרנקל, רבי מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג
  • בנימין מינץ, מאיר באהבה קובץ PDF, בעריכת גרשום הרפנס
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ג, בני ברק, תשמ"ז, עמ' רכב-רצ.
  • דוד הלחמי, ישיבת חכמי לובלין ומחוללה הגאון מהר״ם שפירא זצ״ל - בני ברק תשנ"ה (1995)
  • דוד אברהם מנדלבוים, האור המאיר : מסכת חייו ופעליו של רבי מאיר שפירא מלובלין, בני ברק תשס"ז
  • דוד אברהם מנדלבוים, ישיבת חכמי לובלין: הישיבה ומייסדה מהר"ם שפירא
  • דוד אברהם מנדלבוים, כוכבי אור, מכתבי תורה ומכתבי התעוררות מאת תלמידי ישיבת חכמי לובלין שניספו בשואה
  • דוד אברהם מנדלבוים, אגרות ותולדות : רבנו מהר"ם שפירא מלובלין
  • 'גנזך קידוש השם' - סרט 'אור מלובלין', ישיבת חכמי לובלין ומיסדה רבי מאיר שפירא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחות אמו, לאה הינדא, הייתה אמו של הרב משה חיים לאו.
  2. ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 20
  3. ^ ארון הרב מלובלין למנוחות, דבר, 12 בספטמבר 1958
  4. ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 105
  5. ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 106
  6. ^ ר' מאיר מלובלין, הוצאת ביתן הספר, תשי"ג, עמ' 107, וכן בספר "על חומותיך ירושלים"