תקרית שאנגחאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תקרית שאנגחאי
מלחמה: מלחמת סין-יפן השנייה
Shanghai 1932 19th route.jpg
עמדות ההגנה של הארמייה ה-19
תאריך התחלה: 28 בינואר 1932
תאריך סיום: 3 במרץ 1932
משך הסכסוך: 5 שבועות ויום
מקום: בתוך ובסביבות שאנגחאי, הרפובליקה הסינית
תוצאה: הפסקת אש; שאנגחאי הופכת לאזור מפורז
הצדדים הלוחמים
מפקדים

War flag of the Imperial Japanese Army.svg יושינורי שירקאווה

War flag of the Imperial Japanese Army.svg קניצ'ירו טאשירו

הארמייה ה-19:

Flag of the Republic of China.svg ג'יאנג גוואנגנאי

Flag of the Republic of China.svg קאי טינגקאי

הארמייה ה-5:

Flag of the Republic of China.svg ז'אנג ז'יז'ונג

כוחות
90,000  50,000 
אבידות

5,000

800 נעדרים 

13,000

4,000 נעדרים 
20,000-10,000 אזרחים הרוגים

תקרית שאנגחאי ידועה גם כתקרית ה-28 בינואר היה עימות קצר בין כוחות האימפריה היפנית וכוחות הרפובליקה הסינית לפני פרוץ מלחמת סין-יפן השנייה ב-1937.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקרית מוקדן סיפחה יפן את מנצ'וריה והחלה בהקמת ממשלת בובות בשם מנצ'וקוו. אולם, הצבא היפני הקיסרי שאף להרחיב את שטח ההשפעה היפני, במיוחד לשאנגחאי, שם החזיקו יפן ומעצמות אחרות בזיכיונות.

על מנת לספק עילה למלחמה להמשך הפעילות הצבאית בסין, אירגן הצבא היפני הפגנות אנטי-יפניות. ב-18 בינואר הוכו בשאנגחאי חמישה נזירים בודהיסטים יפניים על ידי אזרחים סינים. שניים מהנזירים נפצעו קשה ואחד מת. במהלך המהומות נהרג גם שוטר אחד ומספר שוטרים אחרים נפצעו. אירועים אלה הביאו לעלייה ברגשות האנטי-יפניים והאנטי-אימפריאליסטיים בעיר, בעוד תושבי שאנגחאי הפגינו ברחובות וקראו לחרם על מוצרים יפנים.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השבוע שלאחר מכן המשיך המצב להדרדר. עד ה-27 בינואר ריכז הצבא היפני כשלושים ספינות, ארבעים מטוסים וכ-7,000 חיילים לאורך חופי שאנגחאי במטרה לדכא כל התפרצות אלימה מצד המפגינים. הסיבה הרשמית להמצאות הכוחות הייתה הגנה על תושביה היפנים של העיר ועל עסקיהם.

היפנים אף הציבו אולטימטום למועצה העירונית של שאנגחאי בו תבעו את גינוי האלימות, תשלום פיצויים על הנזקים שנגרמו בתקרית הנזירים ודרשו שהממשלה הסינית תנקוט בצעדים כנגד הפגנות אנטי-יפניות נוספות שנערכו בעיר. בצהרי ה-28 בינואר הסכימה המועצה העירונית לדרישות אלה.

באותה עת נאספה הארמייה ה-19 הסינית בפאתי העיר, וגרמה לחרדות בקרב הממשל האזרחי של שאנגחאי ובקרב הנציגות המערבית בעיר, זאת מכיוון שהארמייה ה-19 הייתה צבאו של מצביא והיוותה סכנה לעיר עצמה כשם שסיכנה את היפנים. בסופו של דבר נתנו רשויות שאנגחאי שוחד לראשי הארמייה בתקווה שיעזבו את העיר מבלי לעורר תגובה מצד היפנים.

בחצות ה-28 בינואר תקפו מטוסים מנושאות מטוסים יפניות את שאנגחאי בהתקפת נושאות המטוסים הראשונה במזרח הרחוק. לאחר המתקפה נכנסו לעיר כ-3,000 חיילים יפנים ותקפו מספר מטרות ברחביה. על מנת להגן על כבודם נותרו חיילי הארמייה ה-19 בעיר, אף על פי שקיבלו תשלום עבור עזיבתם, והתכוננו ללחימה ביפנים. ב-30 בינואר החליט צ'יאנג קאי שק להעביר באופן זמני את הבירה מננקינג ללוו-יאנג מכיוון שקרבתה של הראשונה לשאנגחאי הפכה אותה למטרה.

הקרבות החלו בהונגקו (Hongkew), המושבה היפנית שבאזור הבינלאומי בעיר, ובמהרה התפשטו לאזורים הסינים. מכיוון שבעיר נמצאו עסקים בינלאומיים רבים ניסו מדינות שונות לתווך הפסקת אש בין יפן לסין. יפן סירבה לתיווך והמשיכה להזרים כוחות לעיר. ב-12 בפברואר תיווכו נציגים אמריקאים, בריטים וצרפתים בין הצדדים שהכריזו על הפסקת אש למשך חצי יום לשם פינוי פצועים וסיוע לאזחרים שנקלעו לקרבות. באותו יום פירסמו היפנים אולטימטום נוסף בו תבעו שהצבא הסיני ייסוג למרחק עשרים קילומטרים מגבולות העיר שאנגחאי, תביעה לה סירבו הסינים. סירוב זה הביא להסלמת הקרבות בהונגקו.

היפנים לא הצליחו לכבוש את העיר עד אמצע פברואר, ובשלב זה הגייע מספר החיילים היפנים בעיר לכ-90,000, עם הגעת הדיוויזיה התשיעית והחטיבה ה-24, שהגיעו בליווי שמונה ספינות מלחמה ו-300 מטוסים. ב-14 בפברואר שלח צ'יאנג לשאנגחאי את הארמייה החמישית, שנחשבה לטובה בצבא סין.

ב-20 בפברואר התגברו ההפצצות היפניות והכוחות הסינית נאלצו לסגת. עמדותיהם נפגעו מהפצצות ומספריהם הלכו והצטמצמו. באותה עת עלה מספר החיילים היפנים בעיר לכמאה אלף חיילים, שלהם היה סיוע אווירי וימי. ב-29 בפברואר נחתה הדיווזייה ה-11 היפנית מאחורי הקווים הסינים. המגינים ערכו מתקפת-נגד ב-1 במרץ אך לא הצליחו לדחוק ביפנים. ב-2 במרץ שלחה הארמייה ה-19 מברק למפקדה בו קבעה שהכרחי לסגת משאנגחאי בשל מחסור באספקה ובכוח אדם. יום לאחר מכן נסוגו מהעיר הארמייה ה-19 והארמייה החמישית, ובכך הסתיים הקרב.

תהליך השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטרה צבאית סינית בעמדות קרב

ב-4 במרץ העביר חבר הלאומים החלטה שדרשה הפסקת אש בין הצדדים. ב-6 במרץ הסכימו הסינים להפסקת אש באופן חד-צדדי למרות סירוב היפנים. ב-14 במרץ נציגי חבר הלאומים הגיעו לשאנגחאי על מנת לאלץ את היפנים לשאת ולתת. במהלך השיחות נמשכו חילפוי אש בתוך העיר ובסביבותיה.

ב-5 במאי חתמו יפן וסין על הסכם הפסקת האש של שאנגחאי, שהפך את העיר לאזור מפורז ואסר על סין להציב חיל מצב בסביבות הערים שאנגחאי, סוג'ואו וקונשאן, אך התיר ליפנים להציב בהן מספר יחידות. בתוך הערים הותר לסינים להפעיל כוחות שיטור.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסקת האש נשלחה הארמייה ה-19 לדכא את ההתקוממות הקומוניסטית בפוג'יין. ב-22 בנובמבר מרדה הנהגת הארמייה ה-19 במפלגת הקוומינטנג והקימה את הממשלה העממית של פוג'יין, בנפרד מהרפובליקה הסינית. ממשלה זו לא נתמכה בידי כל הזרמים הקומוניסטים וצ'יאנג חיסל אותה במהירות בינואר 1934.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]