ולדימיר ויסוצקי

**ולדימיר ויסוצקי**
**Владимир Семёнович Высоцкий**
לידה	25 בינואר 1938; מוסקבה, ברה"מ
פטירה	25 ביולי 1980 (בגיל 42); מוסקבה, ברה"מ
מקום קבורה	בית הקברות וגנקובו
מוקד פעילות	ברית המועצות
תקופת הפעילות	1959–1980 (כ־21 שנים)
מקום לימודים	בית ספר התיאטרון האמנותי של מוסקבה, מכון להנדסה אזרחית במוסקבה
סוגה	בארד, שנסון רוסי, שאנסון, פרוזה
שפה מועדפת	רוסית
כלי נגינה	Russian guitar
חברת תקליטים	מלודיה
בן או בת זוג	איזולדה ויסוצקיה (1960–ערך בלתי־ידוע); מרינה ולדי (דצמבר 1970–25 ביולי 1980); לודמילה אברמובה (25 ביולי 1965–10 בפברואר 1970) ; Oksana Yarmolnik
צאצאים	ארקדי ויסוצקי, ניקיטה ויסוצקי
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות; פרס משרד הפנים של רוסיה ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ולדימיר סמיונוביץ' ויסוצקי (ברוסית: Влади́мир Семёнович Высо́цкий;‏ 25 בינואר 1938 – 25 ביולי 1980) היה זמר-יוצר, משורר ושחקן תיאטרון וקולנוע רוסי, ממוצא יהודי, מהבולטים והמפורסמים בברית המועצות. למרות שהממסד התרבותי הסובייטי התעלם מיצירתו ולא הוציא את ספריו ושיריו לאור, הוא השיג תהילה יוצאת דופן עוד בחייו. עד היום השפעתו רבה ומשמעותית. רבים מהמוזיקאים והשחקנים הידועים ברוסיה, רוצים לחקות את מעמד האייקון לו זכה. כל 1,000 השירים שכתב ושר, פורסמו, ורבים מהם מתורגמים לכ-150 שפות. בלשנים חוקרים את חידושי הלשון שכתב בשפה הרוסית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במוסקבה לסמיון, קצין צבא יהודי ונינה, מתרגמת רוסיה. סבו מצד אביו, וולף בן שלמה, היה קרוב משפחה רחוק של קלונימוס זאב ויסוצקי, מייסד תה ויסוצקי; לאחר מהפכת אוקטובר שינה וולף את שמו לולדימיר.^[1] הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו ובזמן המלחמה חי עם אמו (כשנדרש כ״בן-תערובת״ לבחור את אחד הלאומים של הוריו, נרשם כרוסי).^[2] כשאביו חזר מהמלחמה, עבר ולדימיר לגור איתו ועם יבגניה, אמו החורגת, שגידלה אותו בזמן שאביו שהה בבסיס במזרח גרמניה. בגיל 17 חזר להתגורר אצל אמו.^[1]הוא למד שנה אחת (1955–1956) במכון להנדסה אזרחית במוסקבה ופרש מהלימודים כדי להצטרף לבית הספר לתיאטרון על שם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו. שם סיים את לימודיו במגמת המשחק ב־1960.

אשתו הראשונה של ויסוצקי הייתה איזה ז'וקובה. ב־1965 נשא את אשתו השנייה, לודמילה אברמובה ולשניים נולדו שני ילדים. ב־1967 נרקמה מערכת יחסים בינו לבין שחקנית הקולנוע הצרפתית ממוצא רוסי, מרינה ולאדי, והשניים נישאו בשנת 1969. בנישואיהם כמעט לא חיו יחד, ולו כי אף אחד מהם לא הסכים לוותר על הקריירה המצליחה שלו בארץ מולדתו. הקשר ביניהם התבסס בעיקר על שיחות, התכתבויות ופגישות. שירים רבים של ויסוצקי מדברים על הקשיים בקשר מרחוק. לאחר מותו, בעזרת מתורגמן, כתבה עליו ולאדי ספר.

שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל להופיע בתיאטרון הדרמה על שם אלכסנדר פושקין. מ־1964 הוא החל לשחק בתיאטרון טגנקה לדרמה וקומדיה של יורי ליובימוב שבמוסקבה, שבו שיחק בתפקידים ראשיים, כגון המלט. במקביל , כיכב ב-26 סרטי קולנוע וטלוויזיה. בשנת 1979 הוא השתתף באחד התפקידים הראשיים בסדרת טלוויזיה של הבמאי סטניסלב גובורוחין "מקום המפגש אינו ניתן לשינוי". הסדרה זכתה להצלחה רבה ומוקרנת עד היום.

מלחין, משורר וזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות של ויסוצקי כזמר ופזמונאי הייתה גדולה אף יותר. הוא החל את דרכו ככותב מוזיקה ושירים לסרטים ומחזות, אך השלטונות הסובייטים התירו רק למעט מהם להתפרסם. פרסומו הגיע בעיקר מהופעות רבות בבתי קפה, מועדונים והפצה נרחבת של קלטות לא רשמיות (סאמיזדאט). הוא כתב על חיי הכלא הסובייטי, על צביעות השלטונות ועל קשיי החיים של האנשים הרגילים. את שיריו הלחין וניגן בגיטרה רוסית בעלת שבעה מיתרים.

שיריו הכילו לרוב סאטירה ואירוניה דקה על החיים בברית המועצות וקשייהם. חברת התקליטים הממשלתית "מלודיה" הוציאה רק שירים מעטים שלו במהלך חייו ומעריציו הרבים נאלצו להסתפק בהקלטות ביתיות חובבניות. על אף הצנזורה והכרה מצומצמת ביותר של רשויות התרבות הסובייטיות במוזיקה שלו, הוא הפך לפופולרי ביותר והופיע בערים רבות ברחבי ברית המועצות.

סוף הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעות והנסיעות המרובות ערערו את בריאותו. ידוע כי בתקופה האחרונה של חייו השתמש ויסוצקי בסמים כדי להיות מסוגל להופיע, דבר שפגע בו עוד יותר. בקיץ 1980 היה נתון במעקב רפואי, אך ב־25 ביולי באותה שנה הוא נפטר, בגיל 42, מסיבה שאינה ידועה בוודאות. באותה שנה התקיימה אולימפיאדת הקיץ במוסקבה, ומלבד תושבי מוסקבה ומתחרים באולימפיאדה איש לא הורשה להיכנס לתחומי העיר; כמו כן, הדיווח על מותו בתקשורת הרוסית היה מצומצם ביותר, ולמרות זאת הגיעו להלווייתו אנשים רבים.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הגלאסנוסט בסוף שנות השמונים החלו השלטונות הסובייטיים להתיר את הפצת אלבומיו ומילות שיריו באופן חוקי. ההערצה כלפיו בציבור הרוסי נמשכת שנים רבות לאחר מותו.

ארקדי דוכין הקליט ב־1989 אלבום משירי ויסוצקי בעיבוד מילולי לעברית, שנקרא "רוצה ויהיה". ב־1990 הוציא הזמר ליאור ייני את האלבום "ליאור ייני שר ויסוצקי". ב־1994 יצא "אל הפסגה", אוסף שירי ויסוצקי מתורגמים לעברית בביצוע מיכאל גולדובסקי.

אסטרואיד 2374 ולאדוויסוצקי, שהתגלה על ידי לודמילה זורבלבה קרוי על שמו.

בשנת 2011 הופק סרט קולנוע ביוגרפי על חייו בשם "ויסוצקי. תודה שאני חי"^[3] בכיכובם של סרגיי בזרוקוב, איוואן אורגנט, אנדריי פאנין ואוקסנה אקינשצ'ינה. התסריט נכתב על ידי בנו של הזמר, ניקיטה ויסוצקי. הסרט זכה לשבחים ופרסים.

בשנת 2014 הבניין הגבוה ביקטרינבורג נקרא על שם הזמר בתמיכת משפחתו.

פסלים ואנדרטאות לזכרו של ולדימר ויסוצקי מוצבים בערים אודסה, וורונז', ולדיווסטוק, מגדן, מריאופול, קיילצה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לולדימיר ויסוצקי (רו') במוסקבה
קברו של ולדימיר ויסוצקי בבית העלמין וגנקובסקויה שבמוסקבה
"מוזיאון ויסוצקי בטגנקה" (רו') הממוקם ברחוב על שמו במוסקבה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרינה ולדי, ולדימיר ויסוצקי, תל אביב: אור עם, תש"ן (הספר בקטלוג ULI)

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינא, פזית. למשורר צוואר ארוך ועל כן יש לדאוג להוריד לו את הראש [על המשורר הרוסי ולדימיר ויסוצקי]. דבר, דבר השבוע, מוסף ער"ש של דבר, י"ח בניסן, תש"ן, 13.4.90: 20-22
חן, רועי. שבעה מיתרים ועיר אחת. מסע אחר, 238: 84-85, 2011.
בן-יהודה, נתיבה ; מירסקי, נילי ; סומק, רוני. ויסוצקי בעברית. חדשות, קליפ, ע' 12–13, 5.4.1990.
קרון, חוה.הטרובדור. דעות אחרונות, זמנים מודרניים, ע' 17–18, 3.2.1988.
סרנה, יגאל.לד מהגרים שמרגיש צמרמורת. דעות אחרונות, 7 ימים, ע' 38–40, 6.4.1990