יטורים – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Iturea.jpg|שמאל|ממוזער|275px|שרידי [[כפר]] יטורי ב[[רמת הגולן]].]] |
[[תמונה:Iturea.jpg|שמאל|ממוזער|275px|שרידי [[כפר]] יטורי ב[[רמת הגולן]].]] |
||
'''יטורים''' הם בני שבט [[ערבים|ערבי]] או [[ארמים|ארמי]] שישב בצפון [[ארץ ישראל]], ואשר חלקו גוייר בידי [[יהודה אריסטובולוס הראשון]] ממלכי ה[[חשמונאים]] בערך בשנת [[104 לפנה"ס]]. |
'''יטורים''' הם בני שבט [[ערבים|ערבי]] או [[ארמים|ארמי]]{{הערה|[http://phoenicia.org/itureans_biblical_myths.html The Itureans were not Arabs, and the Impact of Biblical Myths on History]}} שישב בצפון [[ארץ ישראל]], ואשר חלקו גוייר בידי [[יהודה אריסטובולוס הראשון]] ממלכי ה[[חשמונאים]] בערך בשנת [[104 לפנה"ס]]. |
||
היטורים מוזכרים כבני יטור בן [[ישמעאל]] ב[[ספר בראשית]] פרק כה פסוק טו. בימי התפוררות [[הממלכה הסלאוקית]], עת קמו ממלכות עצמאיות כממלכת ה[[חשמונאים]] וממלכת ה[[נבטים]] הקימו אף היטורים ממלכה בחלקיה הצפוניים של [[ארץ ישראל]] ו[[לבנון]]. הגבול המשותף לממלכה היטורית והממלכה הנבטית עבר במרכז רמת הגולן של היום. הצבא הרומאי גייס גם הוא את היטורים לשורותיו, משום שנודעו כקשתים מעולים. |
היטורים מוזכרים כבני יטור בן [[ישמעאל]] ב[[ספר בראשית]] פרק כה פסוק טו. בימי התפוררות [[הממלכה הסלאוקית]], עת קמו ממלכות עצמאיות כממלכת ה[[חשמונאים]] וממלכת ה[[נבטים]] הקימו אף היטורים ממלכה בחלקיה הצפוניים של [[ארץ ישראל]] ו[[לבנון]]. הגבול המשותף לממלכה היטורית והממלכה הנבטית עבר במרכז רמת הגולן של היום. הצבא הרומאי גייס גם הוא את היטורים לשורותיו, משום שנודעו כקשתים מעולים. |
||
גרסה מ־14:05, 23 במאי 2014
יטורים הם בני שבט ערבי או ארמי[1] שישב בצפון ארץ ישראל, ואשר חלקו גוייר בידי יהודה אריסטובולוס הראשון ממלכי החשמונאים בערך בשנת 104 לפנה"ס.
היטורים מוזכרים כבני יטור בן ישמעאל בספר בראשית פרק כה פסוק טו. בימי התפוררות הממלכה הסלאוקית, עת קמו ממלכות עצמאיות כממלכת החשמונאים וממלכת הנבטים הקימו אף היטורים ממלכה בחלקיה הצפוניים של ארץ ישראל ולבנון. הגבול המשותף לממלכה היטורית והממלכה הנבטית עבר במרכז רמת הגולן של היום. הצבא הרומאי גייס גם הוא את היטורים לשורותיו, משום שנודעו כקשתים מעולים.
מוצאם של היטורים באזור הטרכונה אשר בסוריה של היום, אזור בזלתי הקשה למחייה ולשליטה. משם התפשטו ובשיאה של ממלכתם שלטו על בקעת הלבנון חלקים מחופה הצפוני של לבנון וחופה הדרומי של סוריה, וחלקים מן הגליל. ד"ר משה הרטל, טוען שגם באירופה ניתן למצוא קברים של לוחמים יטורים.
יוסף בן מתתיהו מספר שיהודה אריסטובולוס הראשון שלח את אחיו אנטיגונוס הראשון לכבוש את ממלכתם, בשנת 104 לפנה"ס. הגליל נכבש מידם, ואלו מהם שנותרו בו חויבו בגיור, כפי שנהגו החשמונאים כלפי העמים אותם כבשו, כאדומים.
בימיו של מלך היטורים תלמי בן מניוס, באמצע המאה הראשונה לפני הספירה, הייתה בירת היטורים העיר כלקיס אשר בלבנון. צאצאיו של הורדוס, כאגריפס השני קיבלו מן הקיסרים הרומים את כלקיס לממלכה.
יטור נזכר במקרא כאחד מבניו של ישמעאל בן אברהם,[2] וכן כאחד העמים בהם נלחמו בני ראובן, גד וחצי המנשה בכובשם את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.[3] יטור מוזכרת כממלכה גם בימי הקיסר טיבריוס, בברית החדשה: "וַיְהִי בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת טִיבַרְיוֹס קֵיסַר וּפוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הֶגְמוֹן בִּיהוּדָה וְהוֹרְדוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־הַגָּלִיל וְאָחִיו פִּילִפּוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־מְדִינוֹת יְטוּר וְטַרְכוֹנָה וְלוּסָנִיָּס שַׂר־רֹבַע עַל־אֲבִילִין".[4]
על הר סנאים בצפון רמת הגולן קיימים שרידי מקדש אלילי יטורי ובו כתובת יוונית, חורבות בית בד ובורות מים.
לקריאה נוספת
- שמעון דר, "תרבותם החומרית של היטורים", מכמנים 12, 1998 (תשנח), עמ' 23-44
- אריה קינדלר, "מטבעות בני יטור", ישובי החרמון בעת העתיקה, (1988), עמ' 54-77
- אריה כשר, יחסי יהודים ויטורים בתקופה החשמונאית, קתדרה 33, אוקטובר 1984 (תשרי תשמ"ה), עמ' 41-18
- שמעון דר, הר החרמון – מעוז היטורים, קתדרה 33, אוקטובר 1984, (תשרי תשמ"ה), עמ' 50-42
- שמעון דר, התחום הגאוגרפי של מפגש החשמונאים עם היטורים, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 11-3
- דניאל הרמן, הפולחן היטורי ומקורו של הפולחן ההליופוליטני, קתדרה 119, 2006 (תשס"ו), עמ' 12-5
- בן-ציון לוריא, "יטור היהודית",HUCA 52, חוברות יא-לב, 1982
- שמריהו גוטמן, "ארץ היטורים [ברמת הגולן]", מבפנים לה, 1973 (תשלג), עמ' 151-143
- אריה אלאלוף, "גיורם של היטורים", יד ליאיר, 1999 (תשנט), עמ' 130-133