אבו אל-ברכאת אל-בגדאדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבו אל-ברכאת אל-בגדאדי
תאריך לידה 1080
תאריך פטירה 1165 (בגיל 85 בערך)
זרם יהדות רבנית ובאחרית ימיו - אסלאם
תחומי עניין תאולוגיה, מטאפיזיקה, לוגיקה, אתיקה, רפואה, אסטרונומיה.
מחיבוריו: "אל-מועתבר פי אל-חכמה", "צחיח אדלה אלנקל פי מהיה אלעקל", ספר פרשנות למגילת קהלת, מאמרים על רפואה ואסטרונומיה
הושפע מ אריסטו, אפלטון, אבן סינא
השפיע על פח'ר א-דין א-ראזי, אבן כמונה, יצחק אבן עזרא שהאב א-דין סהרורדי, ז'אן בורידן

אַבּוּ אלְ-בַּרַכַּאת הִבַּת אללַּהּ בְּן מַלְכַּא אלְ-בַּגְדַאדִיערבית: أبو البركات هبة الله بن ملكا البغدادي; 1080-1165) היה פילוסוף ורופא יהודי שהתאסלם באחרית ימיו. שמו העברי היה בָּרוּךְ בֶּן מַלְכָּה. בזכות הישגיו בפילוסופיה ורפואה הוא כונה על ידי בני זמנו "היחיד בדורו" (אווחד א-זמאן).

כתב מספר חיבורים חשובים בתחומי הלוגיקה, מטאפיזיקה, פרשנות על מגילת קהלת וכתבי פילוסופים יוונים קדמונים ועוד. תרם תרומה משמעותית להתפתחות הפילוסופיה האסלאמית בתקופתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו אל-ברכאת נולד בשנת 1080 בעיירה בלד שליד מוסול. בצעירותו ניסה להצטרף לחוג תלמידיו של אחד הרופאים המפורסמים ביותר בבגדאד, אך הוא נדחה תחילה עקב יהדותו. רק לאחר שפתר עבור הרופא בעיה, שאף אחד מתלמידיו לא הצליח לפתור, התקבל כתלמיד. בהמשך ימיו נהפך אבו אל-ברכאת לרופא בחצר הח'ליף העבאסי בבגדאד ורופא של מפקדים סלגו'קים בכירים במוסול. כישוריו כרופא מהוללים במקורות אסלאמיים, ומסופרות אנקדוטות שמתארות איך הצליח למצוא תרופה לכל מחלה.

במהלך חייו שימש פטרון למשורר היהודי יצחק אבן עזרא. אבן עזרא כתב לכבודו שיר שבח שבו קרא לו "נתנאל", ככינוי של כבוד, ושם זה נזכר לפעמים במקורות יהודיים כשמו של אבו אל-ברכאת. בימיו כיהודי כתב פרשנויות על המקרא והתלמוד בדיאלקט המקומי של ערבית יהודית, ושרידים מכתביו אלה נמצאו בגניזת קהיר.

אבו אל-ברכאת התאסלם בערוב ימיו. המניעים להתאסלמותו אינם ידועים בבירור, אך במקורות אסלאמיים מופיעים הסברים שונים לכך. הסבר אחד הוא שאבו אל-ברכאת התאסלם כתוצאה מפחד לנקמה, לאחר שנכשל לטפל באשתו האהובה של הסולטאן הסלגו'קי, שנפטרה ממחלה למרות טיפוליו. על פי הסבר אחר, אבו אל-ברכאת צידד בצד העבאסי בקרב בין צבא הסלג'וקים לבין צבאו של הח'ליף העבאסי אל-מסתרשד, שבו נחלו העבאסים תבוסה, והוא אולץ להתאסלם לאחר שנשבה על ידי הסלג'וקים.

פרופ' שלמה דב גויטיין העלה את ההשערה שייתכן שהתאסלמותו של אבו אל-ברכאת הייתה כלפי חוץ בלבד, שכן מקור יהודי מהתקופה שלאחר התאסלמותו מצטט את עמדתו של אבו אל-ברכאת בעניין פולמוס הרמב"ם, דבר שלא היה סביר אם הוא היה ידוע בקרב היהודים כמתאסלם אמיתי.‏[1]

כמו אבו אל-ברכאת, גם שניים מתלמידיו, המשורר יצחק אבן עזרא והפילוסוף סמואל אלמוגרבי, התאסלמו במהלך חייהם. בעוד שיצחק אבן עזרא חזר כנראה ליהדות בערוב ימיו והכה על חטא על שהמיר את דתו, סמואל אלמוגרבי היה למטיף עיקש נגד היהדות וחיבר כתבים פולמוסיים כנגדה ששירתו דורות של מלומדים מוסלמים כדי לתקוף את האמונה היהודית.

אבו אל-ברכאת לקה בעיוורון מעט לפני מותו, ונפטר בבגדאד בשנת 1165. הח'ליף העבאסי אל-מסתנג'ד הראשון, שאותו שירת בשנותיו האחרונות, הבטיח לו שבנותיו היהודיות יוכלו לרשת את רכושו.

כתביו הפילוסופים והמדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-מועתבר פי אל-חכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו החשוב ביותר של אבו אל-ברכאת הוא ספרו בן שלושת הכרכים, "אל-מועתבר פי אל-חיכמה" (المعتبر في الحكمة – הנחשב בעיני אדם בחכמה; נקרא גם כתאב אל-מועתבר), שעוסק בלוגיקה, נפש האדם ומטאפיזיקה, ושבו הוא פורס את משנתו הפילוסופית. בחיבור זה אבו אל-ברכאת התכתב עם ספרו הפילוסופי של המלומד המוסלמי הנודע אבן סינא, "כתאב אל-שפאא" (كتاب الشفاء – ספר המזור), וציטט ממנו באריכות. אבו אל-ברכאת מקבל כמה מרעיונותיו של אבן סינא, אך גם דוחה ומבקר כמה מרעיונותיו ותפישותיו הבסיסיים. במידה רבה השקפותיו הפילוסופיות של אבו אל-ברכאת התבססו על עקרונות הפילוסופיה של אפלטון, כפי שאלה הובנו בעולם המוסלמי והיהודי של ימי הביניים.

אבו אל-ברכאת הציג ביקורת נוקבת על כמה מתפישותיו האריסטוטליות של אבן סינא, שהיו מקובלות בפילוסופיה האסלאמית עד אותה עת, וביקורת זאת השפיעה על מלומדים מוסלמים שדגלו באשעריה, כולל על מלומדים מהשורה הראשונה, כגון פח'ר א-דין א-ראזי. הערעור ההולך והגובר על האסכולה של אבן סינא שקט רק לאחר שהמלומד המוסלמי הנודע נסיר א-דין א-טוסי פרסם ספר שבו הוא הגן על אסכולה זו מפני "אל-בגדאדי והפילוסופים שבאו אחריו" שביקרו אותה.

הפילוסוף היהודי אבן כמונה הושפע גם הוא מאבו אל-ברכאת ומצטט מכתביו באריכות. הפילוסוף הפרסי המוסלמי הסופי שהאב א-דין סהרורדי גם כן מתייחס בכתביו למשנתו של אבו אל-ברכאת, אך לא מציין את שמו, אלא מציג את טענותיו כ"טענות של פילוסופים יהודים".

תחום נוסף שבו עוסק בהרחבה "אל-מועתבר פי אל-חיכמה" הוא פיזיקה של התנועה, ורעיונותיו החדשים של אבו אל-ברכאת בתחום זה מזכירים כללים והנחות יסוד של המכניקה הקלאסית שפותחו ונוסחו בעת החדשה.‏[2] מאוחר יותר, מלומדים אירופאים כגון ז'אן בורידן התייחסו בכתביהם לרעיונותיו של אבו אל-ברכאת על תנועה של גופים.

פרשנות לספר קהלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו השני החשוב ביותר של אבו אל-ברכאת הוא ספר פרשנות פילוסופי למגילת קהלת, שאותו חיבר בעודו יהודי. למרות התאסלמותו המאוחרת, ספר זה המשיך להילמד בישיבה בבגדאד עד המאה ה-13, ושם גם ייצרו מספר העתקים ממנו, תוך המשך ייחוסו לאבו אל-ברכאת. זאת עדות נוספת לכך שכנראה יהודים בני זמנו לא האמינו בכנות התאסלמותו.

הספר הוכתב על ידי אבו אל-ברכאת לבן-חסותו, המשורר יצחק אבן עזרא, שהיה זה שכתב אותו. הספר כולל את הטקסט המקורי של קהלת בעברית, תרגום ערבי, כנראה מאת אבו אלברכאת עצמו, ופרשנות לספר קהלת הכתובה בניב ערבית יהודית באלפבית עברי.

כתבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התאסלמותו חיבר אבו אל-ברכאת ספר בשם "הראיות האמיתיות מהמסורת על מהות השכל" (צחיח אדלת אלנקל פי מהיה אלעקל). בספר זה הוא מציג את השקפותיו הפילוסופיות, תוך הסתמכות על הקוראן ומקורות מהמסורת האסלאמית.

בנוסף אבו אלברכאת חיבר מספר מאמרים קצרים העוסקים באסטרונומיה ורפואה, שגם הם זכו לתפוצה בתקופתם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Goitein, S. D. A Mediterranean Society, vol. 2 (Berkeley: University of California Press, 1971), p. 303.
  2. ^ Abel B. Franco (October 2003). "Avempace, Projectile Motion, and Impetus Theory", Journal of the History of Ideas 64 (4), p. 521-546 [528].)