לדלג לתוכן

אבל הרצברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבל יעקב הרצברג
Abel Jacob Herzberg
אבל הרצברג בשנת 1913
אבל הרצברג בשנת 1913
לידה 17 בספטמבר 1893
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במאי 1989 (בגיל 95)
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל עורך דין, משורר
השכלה אוניברסיטת אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות
צאצאים ג'ודית הרצברג (נולדה ב-1934)
פרסים והוקרה
  • פרס פ. ק. הופט (1972)
  • פרס אקסטרה (1952)
  • ANV-Visser Neerlandia prize for drama (1960)
  • ANV-Visser Neerlandia prize for drama (1958)
  • ANV-Visser Neerlandia prize for drama (1958)
  • פרס יאן קמפרט (1952)
  • Dr. Wijnaendts Francken-prijs (1949)
  • פרס קונסטנטין הויגנס (1964)
  • קצין במסדר אורנז'-נסאו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אבל יעקב הרצברג (17 בספטמבר 1893 - 19 במאי 1989; בהולנדית: Abel Jacob Herzberg)[1][2] היה סופר ועורך דין יהודי, יו"ר ההסתדרות הציונית ההולנדית, שכתב יומן בהיותו במחנה הריכוז הגרמני ברגן-בלזן[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצברג נולד באמסטרדם ב-17 בספטמבר 1893. הוריו היגרו מליטא לאמסטרדם והוא גדל במשפחה יהודית מסורתית-חסידית. אביו של הרצברג עסק בסחר ביהלומים והיה פעיל ציוני בקהילות היהודיות באירופה. בילדותו הרצברג התלווה לאביו לקונגרס הציוני השמיני של ההסתדרות הציונית העולמית בהאג.[4]

הרצברג למד בבית הספר "לובביץ'" (באנגלית: Lubavitch School) שבהולנד. בשנת 1912, הצטרף לארגון הסטודנטים הציוניים ההולנדיים (NZSO), ושימש במספר תפקידים בארגונים ציוניים, ביניהם כעורך בכתב העת "התקווה". בנוסף לכך, הוא ניהל את קרן הנוער היהודי בהולנד (JFF) יחד עם דוד כהן. בעקבות הצהרת בלפור שפרסמה ממשלת בריטניה בעיצומה של מלה"ע הראשונה, התגברה פעילותו הציונית. הרצברג נחשף לציונות עוד בגילאים צעירים, והיה שותף לאידאולוגיה הציונית במשך השנים.[5] הרצברג היה יו"ר העבודה הציונית ההולנדית.[2]

הרצברג התנדב לצבא ההולנדי במלחמת העולם הראשונה, על אף שלא הייתה לו אזרחות, בשל רצונו להביע את נאמנותו להולנד. לאחר המלחמה, למד משפטים ובהמשך פתח משרד לעריכת דין בתחום המשפט המנהלי.

בשנות ה-30 של המאה ה-20, הרצברג היה דמות משמעותית בקהילה היהודית של אמסטרדם. ערך את העיתון של ההסתדרות הציונית ההולנדית, "De Joodse Wachter", ואף היה יו"ר ההסתדרות הציונית ההולנדית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 במאי 1940, גרמניה הנאצית החלה את פלישתה להולנד. הקרב הסתיים בניצחון גרמני בעקבות כניעתה של הולנד, לאחר הפצצת רוטרדם ימים בודדים לאחר תחילת הפלישה.

במרץ 1943, הרצברג ומשפחתו נעצרו על ידי הנאצים. הם נלקחו למחנה הסגר ברנוולד. לאחר מכן נשלחו למחנה המעבר וסטרבורק שבהולנד. בספטמבר 1943, ילדיהם הוברחו לחווה שכנה לווסטרבורק.[6][7]

ב-11 בינואר 1944, רצה לעבור לפלשתינה ואף קיבל היתרים מיוחדים לכך בעבר, אך באותו היום בו היו אמורים להגר, הוא ואשתו הועברו למחנה הריכוז ברגן-בלזן. בהמשך, נאמר לאסירים בברגן-בלזן כי 172 מהם מורשים לעבור לפלשתינה. באותה שנה הועברו בין מחנות ומקומות עבודה, עד סוף המלחמה בשנת 1945, אך הסכם ההעברה בסוף לא התממש.

לקראת סוף המלחמה, הרצברג מספר על ההידרדרות בכמות המזון. העלו אותו ואת בת זוגו לרכבת האבודה, רכבת שהעבירה אסירים מברגן בלזן לטרזיינשטט. הרכבת לא הגיעה ליעדה הסופי בשל הפצצות כוחות בעלות הברית ושוחררה ב-23 באפריל 1945 על ידי חיילים רוסים אשר שחררו את הניצולים. אחרי כחודשיים, בקיץ של 1945, שבו בני הזוג הרצברג עם ילדיהם לאמסטרדם.

הרצברג ואשתו הועברו לאמסטרדם, וביחד איתם, גם 3 הבנים שלהם ניצלו. בתו היגרה למדינת ישראל החדשה, אך יתר בני המשפחה החליטו להישאר בהולנד.[8][9]

הרצברג החל לכתוב את יומנו באוגוסט 1944 ועד אחרי שחרורו באפריל 1945, והיומן יצא לאור ב-1950. בספר "אהבת הגורל", הרצברג תיאר את חייו בגטאות, בין השאר תיאר רעב קשה שהוא ואשתו חוו. רוב האנשים ששהו במחנה המעבר, לא שרדו.

המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה, הרצברג נהג לכתוב ספרים, רומנים וטקסטים אחרים. הרצברג זכה בפרסים רבים בזכות הטקסטים שכתב. מהספר ניתן להבין שהוא רואה אישה גוססת שהייתה בברגן - בלזן והיא אחזה בידיה כרך של האתיקה של שפינוזה.

לאחר הקמת מדינת ישראל, הרצברג ביקר בה והתחבר לפרץ ברנשטיין. בהמשך, אף הוצע לו תפקיד ניהולי במדינה, אך הרצברג סירב להצעה זו.[5] ילדיו של הרצברג היגרו לארץ ישראל אך הרצברג ואשתו נשארו בהולנד, בתו הפכה לסופרת נודעת.[10]

בנוסף, הרצברג כתב ספרים וטקסטים על היהדות והציונות, ואף כתב ספר נוסף הנקרא "Between Two Streams".[11]

הרצברג כתב רבות על הדת היהודית, ונהג להסתכל על אלוהים כאל מעין שופט.[12] כנראה שהאידאולוגיה הזאת שהרצברג הרבה לכתוב עליה קשורה לעובדה שעסק בתחום המשפטים לאורך חייו.

בשנות ה-70, קרא לשחרר חיילים גרמנים בטענה שנקמה הוא דבר "לא אנושי".[13][9]

הרצברג נפטר ב-19 במאי 1989.[14]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהבת הגורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אהבת הגורל" הוא אחד מספריו של הרצברג המורכב מכתבות וסיפורים אשר הרצברג כתב בזמן שהותו בברגן בלזן (כשלרוב מדובר בכתבות שכתב בעיתון De Groene Amsterdammer; האמסטרדמי הירוק). בספר קיימים שבעה מאמרים שמדברים על חוויתו של הרצברג בעת מלחמת העולם השנייה. הספר לראשונה יצא כטקסט בעיתון בהולנד, אך זכה לפרסום רב בשל צורת הכתיבה שלו אשר רבים העריכו.[15]

הספר יצא לאור בפעם הראשונה בשפה ההולנדית, ובהמשך יצא בשמונה שפות שונות, ביניהם: אנגלית, גרמנית ואיטלקית. בשנת 1949 הרצברג קיבל פרס לספרות ועוד מספר פרסים בזכות ספר זה שכתב. בנוסף, קיבל מגוון פרסים על ספריו האחרים.[15]

בספר, הרמברג מדבר בעיקר על בני האדם בתוך הגטו, ועל המאבק היהודי-ציוני הממושך. בנוסף, הרצברג פירט בספר על אינטראקציות בין יהודים לבין אנשי ה-SS.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצברג זכה בפרס קונסטנטין הויגנס ב-1964 ובפרס פי.סי הופט ב-1974 (בתו ג'ודית זכתה בפרס קונסטנטין הויגנס ב-1994, ובפרס פי.סי. הופט ב-1997).[16]

בשנת 1965, זכה בתואר אביר מסדר אורנג'.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vaderland
  • Amor fati (אהבת הגורל)
  • Tweestromenland ("Between Two Streams", 1950)
  • Herodes, de geschiedenis van een tyran ("Herodes, the history of a tyrant", 1955)
  • Sauls dood (1958; play, performed by Haagse Comedie, 1959)
  • Kroniek der jodenvervolging ("Chronicle of the persecution of the Jews", 1960)
  • Het proces Eichmann (1961; collected newspaper articles for De Volkskrant on the Eichmann trial)
  • Eichmann in Jeruzalem (1962; monograph on the Eichmann trial)
  • Brieven aan mijn kleinzoon ("Letters to my grandson", 1964)
  • Pro-Deo. Herinneringen aan een vooroordeel (1969)
  • Om een lepel soep ("For a spoonful of soup", 1972; recollections from his legal practice)
  • De memoires van koning Herodes (1974)
  • Drie rode rozen (novella, 1975: the main character, Salomon Zeitscheck, is the only one of his family to survive the Holocaust)
  • De man in de spiegel (1980)
  • Twee verhalen (1981)
  • Brieven aan mijn grootvader ("Letters to my grandfather", 1983)
  • Mirjam (1985)
  • Aartsvaders (1986)
  • Verzameld werk (collected works, 1993-1996: vol. 1 novels, stories, drama; vol. 2 autobiography; vol. 3 essays and speeches)
  • Brief aan mijn kleindochter ("Letter to my granddaughter", נכתב ב-1984, פורסם ב-1996)[17][18][19]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבל הרצברג בוויקישיתוף

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ EHRI - Abel Herzberg, portal.ehri-project.eu
  2. ^ 1 2 אהבת הגורל (עמ' 13), באתר www.nli.org.il
  3. ^ Abel J. Herzberg, Between Two Streams: A Diary from Bergen-Belsen, I. B. Tauris, 1997-04-15, עמ' 10, ISBN 978-1-86064-121-3. (באנגלית)
  4. ^ DBNL, 2. Abel Herzberg, Jacques Presser en Loe de Jong: biografische schetsen, Geschiedschrijving als opdracht, Conny Kristel, DBNL (בהולנדית)
  5. ^ 1 2 DBNL, 2. Abel Herzberg, Jacques Presser en Loe de Jong: biografische schetsen, Geschiedschrijving als opdracht, Conny Kristel, DBNL (בהולנדית)
  6. ^ אבל הרצברג, אהבת הגורל, עמ' 11
  7. ^ Abel Herzberg, Between Two Streams, עמ' 10
  8. ^ רוסו, נירה (2005-04-23). "ארוחה אפלטונית: המתכונים וספרי הבישול שנכתבו בזמן השואה". הארץ. נבדק ב-2024-05-15.
  9. ^ 1 2 אבל הרצברג, Between Two Streams, עמ' 11
  10. ^ קור גריטסמה, Judith Herzberg, Prijs der Nederlandse Letteren
  11. ^ Klaas Smelik, Ria van den Brandt, Meins G. S. Coetsier, Spirituality in the Writings of Etty Hillesum: Proceedings of the Etty Hillesum Conference at Ghent University, November 2008, BRILL, 2010-10-25, עמ' 299, ISBN 978-90-04-18859-4. (באנגלית)
  12. ^ Abel Herzberg's faith, ResearchGate
  13. ^ אבל הרצברג, אהבת הגורל, עמ' 50
  14. ^ Abel Herzberg, AGGB-Catalog
  15. ^ 1 2 Abel J. Herzberg (1893-1989), (Abel Jacob) | The National Library of Israel, www.nli.org.il (באנגלית)
  16. ^ DBNL, Abel Herzberg-lezing, Lof van de lezing. Gids voor de 154 meest prestigieuze lezingen, Maaike Grevelink, DBNL (בהולנדית)
  17. ^ DBNL, Het laatste woord Abel J. Herzberg over Herodes, de geschiedenis van een tyran, Maatstaf. Jaargang 4, DBNL (בהולנדית)
  18. ^ Hanna Blok, Lodewijk Blok, Bart Wallet, Bibliografie over het jodendom en Israël voor het Nederlandse taalgebied, 1992-2006, Peeters Publishers, 2007, ISBN 978-90-429-1967-9. (בהולנדית)
  19. ^ DPG Media Privacy Gate, myprivacy.dpgmedia.nl