פרץ ברנשטיין

פרץ ברנשטיין
	פרץ ברנשטיין, 1951
לידה	12 ביוני 1890; כ"ד בסיוון ה'תר"ן; מיינינגן, גרמניה
פטירה	21 במרץ 1971 (בגיל 80); כ"ד באדר ה'תשל"א; ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1936
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה, ירושלים
מפלגה	הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית הישראלית
סיעה	הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית, גח"ל
	14 במאי 1948 – 10 במרץ 1949; (43 שבועות)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	אליעזר קפלן ←
	24 בדצמבר 1952 – 29 ביוני 1955; (שנתיים ו־26 שבועות)
תחת ראשי הממשלה	דוד בן-גוריון, משה שרת
	→ דב יוסף פרץ נפתלי ←
	14 בפברואר 1949 – 22 בנובמבר 1965; (16 שנים)
כנסות	1 - 5

פּרץ ברנשטיין (12 ביוני 1890 – 21 במרץ 1971) היה ממנהיגי הציונות הכללית, מחותמי מגילת העצמאות, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת מטעם המפלגה הליברלית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כשלמה פְרִיץ ברנשטיין בכ"ג בסיוון ה'תר"ן במיינינגן שבגרמניה. אביו, שמואל, היה סוחר ולימד אותו שחייה. ברנשטיין נשר מלימודי התיכון בגיל חמש עשרה על מנת לעבוד בעסקיו של אביו ולא שב עוד לספסל הלמידה בחייו. בשנת 1906 עבר עם משפחתו לאייזנאך. הוא סיים לימודיו בבית ספר למסחר. ב-1910 עבר לעיר רוטרדם שבהולנד ועבר הכשרה מקצועית כסיטונאי לתבואות, ועבד בבית המסחר של חותנו, פליקס מיכלזון, שבחנותו הכיר את בתו ואשתו לעתיד, אנה. בהמשך פתח בית מסחר משלו ברוטרדם וייבא דגנים וקפה לכל אירופה.

בשנים 1911–1912 עבר טירונות ושירת יחד עם אחיו, ווילי במשך שנה בצבא הגרמני. במהלך המלחמה נהרג ווילי.^[1] משנת 1915 שב לרוטרדם ולעסק במסחר בקפה. ב-1917 הצטרף להסתדרות הציונית. ב-1925 היה לעורך הראשי של שבועון ציוני, משרה שבה החזיק עד 1935. בין השנים 1930–1934 כיהן כיו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית בהולנד. היה חבר הנהלת הסוכנות וחבר הוועד המפקח של "ההגנה הלאומית". בשנים 1930–1934 כיהן כנשיא הקונגרס הציוני. ברנשטיין אימץ את דעותיו של המנהיג הציוני נחמיה דה לימה, שלפיהן עקרונות הכלכלה יביאו לביסוס בניין היישוב והציונות בארץ ישראל. ב-1926 פרסם ברנשטיין בברלין את ספרו "האנטישמיות כתופעה חברתית" (בגרמנית: Der Antisemitismus als Gruppenerscheinung. Versuch einer Soziologie des Judenhasses), שבו גרס כי פתרון בעיית היהודים טמון בעלייתם לארץ ישראל;^[2] הספר זכה להערכה מצדו של אלברט איינשטיין אך לא זכה להד ציבורי.^[1]

ב-1936 עלה לארץ ישראל, עזב את הולנד לאחר שבנו דויד ובתו יהודית עלו ארצה.^[^{דרוש מקור]} בארץ עסק בהשקעות ופיתוח בניינה. בשנת 1937 היה מעורכיו הראשונים של עיתון "הבוקר". הוא נבחר לוועד הפועל של הציונים הכלליים, ובשנת 1943 היה לנשיא המפלגה. ברנשטיין תמך ביוזמה חופשית ככלי לפיתוח הארץ. ב-1946 נבחר לראש מחלקת המסחר והתעשייה בסוכנות היהודית. מתוקף תפקידו הציג בפני ועדת אונסקו"פ סקירה על המצב הכלכלי בארץ ישראל שעשה רושם רב על הוועדה.^[1]

לאחר קום המדינה כיהן כשר המסחר התעשייה והאספקה בממשלה הזמנית. כיהן כיו"ר מפלגת הציונים הכלליים וכנשיא המפלגה הליברלית. היה שר המסחר והתעשייה בשנים 1951–1954, וחבר הכנסת מהכנסת הראשונה עד הכנסת החמישית מטעם הציונים הכלליים והמפלגה הליברלית. היה אחד המועמדים לכהונת נשיא המדינה בבחירות הנשיאותיות ב-1952, אך הפסיד ליצחק בן-צבי. ב-1963 התמודד שוב על התפקיד, והפסיד לזלמן שזר.

פרץ נישא בפעם הראשונה לילידת הולנד אשר הייתה יהודייה למחצה. עקב כך ילדיהם נאלצו לעלות ארצה על מנת להתגייר.^{[דרושה הבהרה]} בעקבות עלייתם ארצה עלו פרץ ורעייתו, אשר עברה גם היא גיור בארץ ישראל. נולדו לו ארבעה ילדים: דייוויד, רחל, יהודית בהולנד ומשה נולד בארץ ישראל לאחר גיור האם. כחלק מהתפיסה הציונית עִברתו בניו את שם המשפחה. בתו יהודית נישאה למאיר בן אורי. רחל נישאה לפנחס אנדרסון.

על שמו רחובות בירושלים, רמת גן ובחיפה.

ספרו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטישמיות כתופעה חברתית; תרגמו: חנוך קלעי ובצלאל וכסלר, תל אביב: ספרית מעריב, 1980.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף נדבה (עורך), ספר פרץ ברנשטין: מבחר מאמרים ומסות, תל אביב: יהושע צ'צ'יק; בהוצאת ועד ידידים, 1962.(הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פרץ ברנשטיין בוויקישיתוף

פרץ ברנשטיין, באתר הכנסת
פרץ ברנשטיין, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "ד"ר שלמה (פרידריך) ברנשטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1395
ד. דיוקנאי, ראשים בישראל | פרץ (שלמה) ברנשטיין, או: בימים הטובים ההם – של הממשלה הזמנית..., מעריב, 3 באוקטובר 1952
פרץ ברנשטיין מת בגיל 81, דבר, 22 במרץ 1971
פרץ ברנשטין (1890-1971), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ד. דיוקנאי, פרץ (שלמה) ברנשטיין, מעריב, 3 באוקטובר 1952.
^ בשנת 2009 יצא הספר, שתורגם לאנגלית על ידי בנו של ברנשטיין, דוד פרץ, בשנת 1951, במהדורה חדשה באנגלית, עדיין בתרגום של שרף אך בתוספת מבוא חדש מאת פרופ' ברנרד ואן פראך (Bernard M.S. van Praag), ושמו שונה מ-Anti-Semitism as a Social Phenomenon ל-The Social Roots of Discrimination.

[דיוקן-1] ¹ ² ³ ד. דיוקנאי, פרץ (שלמה) ברנשטיין, מעריב, 3 באוקטובר 1952.

[2] בשנת 2009 יצא הספר, שתורגם לאנגלית על ידי בנו של ברנשטיין, דוד פרץ, בשנת 1951, במהדורה חדשה באנגלית, עדיין בתרגום של שרף אך בתוספת מבוא חדש מאת פרופ' ברנרד ואן פראך (Bernard M.S. van Praag), ושמו שונה מ-Anti-Semitism as a Social Phenomenon ל-The Social Roots of Discrimination.

[1]

[2]

שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
שרי התעשייה והמסחר (1948–2003):	פרץ ברנשטיין • אליעזר קפלן • יעקב גרי • דב יוסף • פרץ נפתלי • פנחס ספיר • חיים יוסף צדוק • זאב שרף • יוסף ספיר • חיים בר-לב • יגאל הורביץ • גדעון פת • אריאל שרון • משה נסים • מיכה חריש • נתן שרנסקי • רן כהן • אהוד ברק • דליה איציק • דני נוה
שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה (2003–2013):	אהוד אולמרט • אלי ישי • בנימין בן אליעזר • שלום שמחון
שרי הכלכלה (2013–2016):	נפתלי בנט • אריה דרעי • בנימין נתניהו
שרי הכלכלה והתעשייה (2016 ואילך):	בנימין נתניהו • משה כחלון • אלי כהן • עמיר פרץ • אורנה ברביבאי • ניר ברקת