פרץ ברנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרץ ברנשטיין
Peretz Bernstein.jpg
פרץ ברנשטיין, 1951
לידה 12 ביוני 1890
כ"ד בסיוון ה'תר"ן
מיינינגן, גרמניה
פטירה 21 במרץ 1971 (בגיל 80)
כ"ד באדר ה'תשל"א
ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1936
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה, ירושלים
עיסוק עיתונאי, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הליברלית הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית, גח"ל
שר המסחר והתעשיה ה-1
14 במאי 194810 במרץ 1949
(43 שבועות)
24 בדצמבר 195229 ביוני 1955
(שנתיים ו-26 שבועות)
חבר הכנסת
14 בפברואר 194922 בנובמבר 1965
(16 שנים)
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3, 4, 5
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פּרץ ברנשטיין (12 ביוני 189021 במרץ 1971) היה ממנהיגי הציונות הכללית, מחותמי מגילת העצמאות, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת מטעם המפלגה הליברלית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כשלמה פְרִיץ ברנשטיין בכ"ג בסיוון ה'תר"ן במיינינגן שבגרמניה. אביו, שמואל, היה סוחר. בשנת 1906 עבר עם משפחתו לאייזנאך. הוא סיים לימודיו בבית ספר למסחר. ב-1910 עבר לעיר רוטרדם שבהולנד ועבר הכשרה מקצועית כסיטונאי לתבואות. בשנים 1911-1912 עבר טירונות ושירת במשך שנה בצבא הגרמני.[1] משנת 1915 שב לרוטרדם ולעסק במסחר בקפה. ב-1917 הצטרף להסתדרות הציונית. ב-1925 היה לעורך הראשי של שבועון ציוני, משרה שבה החזיק עד 1935. בין השנים 19301934 כיהן כיו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית בהולנד. היה חבר הנהלת הסוכנות וחבר הוועד המפקח של "ההגנה הלאומית". בשנים 1930–1934 כיהן כנשיא הקונגרס הציוני. ברנשטיין אימץ את דעותיו של המנהיג הציוני נחמיה דה לימה, שלפיהן עקרונות הכלכלה יביאו לביסוס בניין היישוב והציונות בארץ ישראל. ב-1926 פרסם ברנשטיין בברלין את ספרו "האנטישמיות כתופעה חברתית" (בגרמנית: Der Antisemitismus als Gruppenerscheinung. Versuch einer Soziologie des Judenhasses), שבו גרס כי פתרון בעיית היהודים טמון בעלייתם לארץ ישראל;[2] הספר זכה להערכה מצדו של אלברט איינשטיין אך לא זכה להד ציבורי.[1]

ב-1936 עלה לארץ ישראל, עזב את הולנד לאחר שבנו דייווייד ובתו יהודית עלו ארצה.[דרוש מקור] בארץ עסק בהשקעות ופיתוח בניינה. בשנת 1937 היה מעורכיו הראשונים של עיתון "הבוקר". הוא נבחר לוועד הפועל של הציונים הכלליים, ובשנת 1943 היה לנשיא המפלגה. ברנשטיין תמך ביוזמה חופשית ככלי לפיתוח הארץ. ב-1946 נבחר לראש מחלקת המסחר והתעשייה בסוכנות היהודית. מתוקף תפקידו הציג בפני ועדת אונסקו"פ סקירה על המצב הכלכלי בארץ ישראל שעשה רושם רב על הוועדה.[1]

לאחר קום המדינה כיהן כשר המסחר התעשייה והאספקה בממשלה הזמנית. כיהן כיו"ר מפלגת הציונים הכלליים וכנשיא המפלגה הליברלית. היה שר המסחר והתעשייה בשנים 19511954, חבר הכנסת מהכנסת הראשונה עד הכנסת החמישית מטעם הציונים הכלליים והמפלגה הליברלית. היה אחד המועמדים לכהונת נשיא המדינה בבחירות הנשיאותיות ב-1952, אך הפסיד ליצחק בן צבי. ב-1963 התמודד שוב על התפקיד, והפסיד לזלמן שזר.

פרץ נישא בפעם הראשונה לילידת הולנד אשר הייתה יהודייה למחצה. עקב כך ילדיהם נאלצו לעלות ארצה על מנת להתגייר.[דרושה הבהרה] בעקבות עלייתם ארצה עלו פרץ ורעייתו, אשר עברה גם היא גיור בארץ ישראל. נולדו לו ארבעה ילדים: דייוויד, רחל, יהודית בהולנד ומשה נולד בארץ לאחר גיור האם. כחלק מהתפיסה הציונית עִברתו בניו את שם המשפחה. בתו יהודית נישאה למאיר בן אורי. רחל נישאה לפנחס אנדרסון.

על שמו רחובות בירושלים, רמת גן ובחיפה.

ספרו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרץ ברנשטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ד. דיוקנאיפרץ (שלמה) ברנשטיין, מעריב, 3 באוקטובר 1952.
  2. ^ בשנת 2009 יצא הספר, שתורגם לאנגלית על ידי בנו של ברנשטיין, דוד פרץ, בשנת 1951, במהדורה חדשה באנגלית, עדיין בתרגום של שרף אך בתוספת מבוא חדש מאת פרופ' ברנרד ואן פראך (Bernard M.S. van Praag), ושמו שונה מ-Anti-Semitism as a Social Phenomenon ל-The Social Roots of Discrimination.