אברהם ברושי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם ברושי
אברהם ברושי
אברהם ברושי, 2012
לידה 15 באפריל 1923
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בינואר 2018 (בגיל 94)
שם לידה אברהם איטנברג
עיסוק פזמונאי
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית
סוגה מוזיקה פופולרית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברהם איטנברג (15 באפריל 1923 - 6 בינואר 2018), שנודע בשם העט אברהם ברושי, היה פזמונאי ישראלי, שפעל מאמצע שנות ה-40 עד תחילת שנות ה-60.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם איטנברג נולד במוסקבה בירת ברית המועצות, ובגיל שנה וחצי עלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהשתקעה בתל אביב. את שם המשפחה העברי "ברושי" קיבל בילדותו ממחנכו בבית ספר "אחד העם", הסופר יהודה בורלא, בגלל קומתו הגבוהה והרזה, שהזכירה לבורלא "עץ ברוש"; השם השתרש והפך לשם העט שלו.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה גאולה ושירותו בצה"ל עבד ברושי למחייתו שנים רבות בבנק התעשייה. במקביל, החל באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 לכתוב שירים. את שני שיריו הראשונים, "קסמייך כנרת" (ינואר 1945), ו"הבה נטיילה שולה" (שכתב עבור אשתו לעתיד), הלחין עבורו בובי פנחסי. פנחסי הלחין גם את רוב שיריו המקוריים.

ברושי כתב כ-200 שירים מקוריים ותרגומי להיטים ופזמונים מהז'אנר הקל כמו: "קרה זה רק הפעם", "לדוד משה הייתה חווה" (אנ'), "אולי עוד לא נגמר", "אלישבע", "הקסם השחור", "לימון לימונרו" ועוד.

שיריו הושרו והוקלטו על ידי אומנים רבים, בהם יפה ירקוני, שמשון בר-נוי, אריק איינשטיין, יהודית רביץ, ישראל יצחקי, פרדי דורה, לילית נגר וחנה אהרוני.

כתב שירים ופזמונים לבמות הקלות "לי לה לו" ו"דו רה מי", שבוצעו על ידי יוסף גולנד, טובה פירון, ג'טה לוקה ואחרים.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, בעקבות סגירת חברת התקליטים "מקולית" והחלפת הבעלות בחברת "הד ארצי", לא הוזמנו אצלו יותר שירים, והוא לא כתב יותר.

ברושי נפטר ב-6 בינואר 2018, בגיל 94. הותיר אישה ושתי בנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]