אברהם גורלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם גורלי, 1950 לערך

ד"ר אברהם גוֹרָלִי (בּרוֹנזַפט) (15 באוקטובר 191011 באוקטובר 1954) היה עורך דין ישראלי, ראש השירות המשפטי של "ההגנה" וצה"ל (לימים הפרקליטות הצבאית).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורלי נולד בשם אברהם בּרוֹנזַפט בסתיו 1910 בקובל שבווהלין, בנם של נחמה וברכיהו ברונזפט. בילדותו, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברה משפחתו לפולטאבה, שם למד בבית ספר עממי, וב-1921 שבה המשפחה לקובל, והוא וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית של רשת "תרבות". לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת וילנה, וכעבור שנתיים עבר ללמוד באוניברסיטת ורשה, שם סיים את לימודיו.

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל, התיישב בירושלים והתמחה אצל עורך הדין מרדכי לבנון בעיר. ב-1937 נישא לברכה (בוניק) פריד, בתם של רבקה ואהרן פריד, שעברה לקובל בילדותה.[1] לזוג נולדו שלושה ילדים. משנת 1936 היה פעיל ב"הגנה". מילא תפקידים שונים, בהם שומר, מפקד עמדה, קצין תרבות, קצין ביטחון, קצין זהירות וקצין מטה של מחוז ירושלים,[2] ולבסוף היה ממונה על משפטי חברי "ההגנה" בירושלים וכיהן כסנגור של אסירי הארגון בבתי הדין הצבאיים של ממשלת המנדט.

בנוסף לעבודתו כעורך דין, פעל לפיתוח ההשכלה המשפטית בארץ. הוא ייסד את "הספרייה המשפטית" ובמסגרתה ערך והוציא ספרי חוק ומשפט יסודיים. כן פרסם במשך שנים בעיתונות העברית בארץ מאמרים בנושאים מדיניים ובסוגיות של יחסי היישוב וממשלת המנדט. בשנים 19361938 היה חבר מערכת "דבר".

ביוני 1945 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים.[3] הדיסרטציה שלו, "שאלת המיעוט היהודי בחבר הלאומים", נעשתה בהדרכת נורמן בנטוויץ', ובשנת 1952 התפרסמה כספר בהוצאת "ספריה משפטית".

עם פרוץ מלחמת השחרור התמנה לתפקיד התובע הכללי (התוכ"ל) הראשי של "ההגנה" (ראש השירות המשפטי של הארגון), ועם הקמת צה"ל היה לתובע הכללי הראשון של צה"ל, בדרגת סגן-אלוף. גורלי היה מעורב בפרשת טוביאנסקי: הוא ייעץ לאיסר בארי, ראש הש"י, על הקמת בית דין השדה, והוציא את צו המעצר ל-10 ימים נגד טוביאנסקי. בעקבות המשפט של בארי, שבו העיד,[4] האשים גורלי את היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, בניהול המשפט נגד בארי ממניעים זרים. בעקבות דברים אלו, הגיש היועץ המשפטי לממשלה כתב אישום על לשון הרע נגד גורלי.[5] המשפט, שנערך בבית המשפט המחוזי בתל אביב, החל בדצמבר 1949, בפני השופט פנחס אבישר.[6] הוא הורשע ונקנס[7], אולם הגיש ערעור לבית המשפט העליון[8] וזוּכה.[9] שופטי העליון כתבו ש"מנקודת ראות ציבוריות יש למתוח בקורת על תגובת גורלי" אולם קבעו שפעל בתם לב[10].

בסוף דצמבר 1948 החליף אותו עורך הדין אהרן חטר-ישי (שהחליף את התביעה הצבאית לפרקליטות הצבאית, והיה לפרקליט הצבאי הראשי הראשון).

עם סיום תפקידו שב לעבודתו כעורך דין במשרדו, משרד ד"ר א. גורלי ושות', בתל אביב, ירושלים ובאר שבע. כיהן כיועץ המשפטי של הסוכנות היהודית. בשנותיו האחרונות גר ברח' אחוזת בית 3 בתל אביב.

גורלי נפטר בסתיו 1954 בעקבות תאונת דרכים בדרך מבאר שבע לתל אביב,[11] לאחר שנרדם בנהיגה.[12] בן 44 במותו. נקבר בבית העלמין בהרצליה בהלוויה רבת-משתתפים.[13]

אחיו התאום משה גורלי היה מוזיקולוג ומבקר מוזיקה, חתן פרס אנגל (תש"ם).

בנו הבכור, רני (ברכיהו) גורלי (1938), הוא ממייסדי יודפת, ולימים, בגיל 43, היה אף הוא לעורך דין; בנו נחמיה (חמי) גורלי הוא אדריכל; ובתו חגית מלצר היא מורה לשיטת אלכסנדר.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק הדירות והעסקים: חוקים, פסקי-דין ופירושים, ירושלים: מסדה, תש"א.
  • סדרת "ספריה משפטית"‫ בעריכת א' גורלי – "פקודת ממשלת המנדט, מעובדת לפי צורכי מדינת ישראל".
  • שאלת המיעוט היהודי בחבר הלאומים: תולדותיה והתפתחותה של הגנת המיעוטים על ידי חבר הלאומים והפטיציות היהודיות; מבוא מאת נ. בנטויץ, ירושלים: ספריה משפטית, תשי"ב 1952.

לאחר מותו:

  • חוק ומדיניות: מבחר כתבים, ירושלים: קריית ספר, תש"ך.
  • Law of Landlord and Tenant in Palestine: Collection of Ottoman Laws, Ordinances and Rules and Digest of Cases Decided by the Supreme Court and District Courts, Jerusalem: Hashiloah Co.,‎ ‪1947.‎ (Issued in 3 parts.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'ד"ר אברהם גורלי, ראש השירות המשפטי', בתוך: צבי ענבר, ‫מאזניים וחרב: יסודות המשפט הצבאי בישראל,‫ תל אביב: מערכות; הפרקליטות הצבאית הראשית, 2005, עמ' 162.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משפחת פריד אהרון באתר ארגון יוצאי קובל בישראל.
  2. ^ כך על פי דבריו, המובאים אצל צבי ענבר, ‫מאזניים וחרב: יסודות המשפט הצבאי בישראל,‫ תל אביב: מערכות; הפרקליטות הצבאית הראשית, 2005, עמ' 162.
  3. ^ ירושלים: הוענק תואר "ד"ר לפילוסופיה", דבר, 15 ביוני 1945.
  4. ^ ד. ישי, התובע הצבאי לשעבר דר. גורלי במשפט בארי: "ייתכן שהייתי תמים בהאמיני לש"י", חרות, 24 באוקטובר 1949; יעקב גל, שלישו של בן-גוריון, התוכ"ל דר גורלי והאלוף יגאל אלון – מעידים במשפט בארי, מעריב, 24 באוקטובר 1949, המשך; הנאשם, איסר בארי, מוסר את עדותו בבית-הדין: "גורלי אמר לי שיש יסוד להביא את טוביאנסקי לבי"ד שדה", על המשמר, 26 באוקטובר 1949, המשך.
  5. ^ נתחדש משפטו של ד"ר גורלי, דבר, 16 בינואר 1950
  6. ^ הבוקר תביעת היועץ המשפטי נגד עו"ד גורלי, חרות, 2 בדצמבר 1949. ראו עוד: בהמשך עדותו בביה"מ מגלה עו"ד גורלי: פרשת הריגה ועינויים ע"י בארי והש"י; שפירא ביקש להושיב את גורלי על ספסל הנאשמים במקום בארי, חרות, 17 בינואר 1950, המשך; הסניגור מגולל פרשת היחסים המתוחים בין שפירא וגורלי, חרות, 24 בינואר 1950.
  7. ^ ד"ר גורלי, התוכ"ל הצבאי לשעבר, נמצא חייב בדין, חרות, 24 בינואר 1950
  8. ^ החל הדיון בערעורו של עו"ד גורלי, חרות, 21 ביולי 1950.
  9. ^ עו"ד א. גורלי נהרג בתאונה, על המשמר, 11 באוקטובר 1954.
  10. ^ מנקודת ראות ציבוריות יש למתוח בקורת על תגובת גורלי, הבוקר, 2 באוגוסט 1951
  11. ^ עו"ד א. גורלי נהרג בתאונה, דבר, 11 באוקטובר 1954; עו"ד א. גורלי נהרג בתאונה, על המשמר, 11 באוקטובר 1954.
  12. ^ אהרון דולב, פקיד הסוכנות הופך ל"קבלן משפטי", מעריב, 4 בפברואר 1955.
  13. ^ א. גורלי למנוחות, על המשמר, 13 באוקטובר 1954.