אברהם לוכסמבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם לוכסמבורג, 2005

אברהם לוכסמבורג (לוכסי) (29 בדצמבר 1923 - 30 ביולי 2012) היה ימאי בצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, קצין ימי בחיל הים, איש עסקים, יזם ותעשיין.

לוכסמבורג נולד בפולין, גדל בתל אביב, למד בבית ספר "תחכמוני" וב"תיכון למסחר". היה חבר באגודה ימית אגודת יורדי ים זבולון. עם סיום בית הספר התיכון יצא לשנת שירות.

פעילות ימית וצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוכסמבורג התגייס לפלמ"ח בשנת הקמתו ושירת בפלוגה ד' התל אביבית. בשנת 1943, ניסה להתקבל לצי המלכותי הבריטי באמצעות "החבל הימי לישראל" וגם ל"משטרת הימייה הבריטית" ונענה בשלילה. הצליח להצטרף לצי המסחרי הבריטי והיה מבין מתנדבי היישוב לצי המסחרי המגויס. שירות באוניות סוחר בריטיות בזמן המלחמה נחשב למסוכן ביותר. האוניות בהם שרת לוכסמבורג היו בעיקר במזרח הים התיכון והים האדום.

אף כי גזרה זאת של המלחמה נחשבה פחות מסוכנת נקלע לוכסמבורג למצב מסוכן. ביולי 1942 הפליג אברהם לוכסמבורג עם אונייתו בשיירה של אוניות אספקה ממצרים לביירות. האונייה "Adinda" שהפליגה לפניו הותקפה ונפגעה מטורפדו ששוגר מצוללת גרמנית. הטורפדו פגע באנייה אך לא התפוצץ. הוא נשאר "תקוע" חלקו בתוכה וחלקו מחוץ לאוניה כשהוא דרוך אבל כאמור לא הופעל ולא התפוצץ.[1]

לוכסמבורג המשיך בשירות על אוניות מטען כללי ומכליות דלק. ההפלגות לחיפה נוצלו על ידי הצוות היהודי באוניות להברחת כלי נשק ותחמושת שיועדו לארגון "ההגנה". בתום המלחמה שב לבית הוריו בתל אביב.

שירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצעד 1949

באפריל 1948 התגייס לוכסמבורג לחיל הים שרק הוקם וכבעל ניסיון ימי יועד למחזור הראשון של קורס משיטים וקצינים שקיבל מאוחר יותר את שמו קורס חובלים א'. עד תחילת קורס החובלים שימש בתפקיד אחראי הדרכה בבסיס חיל הים בבניין המשטרה הבריטית מצפון לסידנא עלי בהרצליה.

במחצית יולי 1948 התחיל את קורס חובלים הראשון. הקורס ריכז אנשים שנחשבו מתאימים מבחינת הרקע הימי: יוצאי הצי המלכותי הבריטי, מתנדבי היישוב לצי המסחרי המגוייס, אנשי הפלי"ם, ימאי צי הסוחר וחברי האגודות הימיות. אברהם לוכסמבורג היה מהמבוגרים שבין הצוערים בקורס.

בפברואר 1949, עם סיום הקורס, קיבל דרגת סגן חובל (סג"ם), ועבר לשרת על הפריגטה אח"י מבטח (ק-28) כקצין תותחנות וקצין סיפון. פרט לפעילות רגילה של אימונים ומבצעים שימשה הפריגטה כבית ספר לכל מקצועות הימאות הקרבית.

בקורס חובלים השני שימש לוכסמבורג כמדריך, וב-17 ביולי 1949 השתתף כמפקד חוליית הדגלנים של חיל הים במצעד יום העצמאות של צה"ל, מצעד שכונה "המצעד המשלים".

בסתיו 1949 קיבל, בדרגת חובל (סגן), מינוי כמפקד בסיס אילת. בתקופה זו כלל בסיס חיל הים באילת כמה צריפים וסירות קטנות אחדות. משימות האבטחה בים ולאורך החוף כללו סיורים בחופי ירדן מדרום לעקבה. בתקופה זו הוחל בהקמת הרציף הצבאי באילת. בנוסף היה שיתוף פעולה עם פלוגת השריון של חטיבה 7 ועם חוקרי הדגה ב-הים האדום.

לאחר סיום תפקידו באילת שירת על הקורבטה אח"י הגנה. באפריל 1950 השתחרר משרות קבע ועבר לעבוד כקצין בצי הסוחר.

לוכסמבורג המשיך לשרת בחיל הים בשירות מילואים ומילא תפקידים שונים: כקצין תותחנות על הספינות אח"י וג'ווד (ק-18) ואח"י מעוז (ק-24), אח"י יפו (ק-42) ועל המשחתת אח"י אילת (ק-40).

במלחמת סיני השתתף לוכסמבורג עם אח"י יפו (ק-42) בקרב חיפה 31 אוקטובר 1956 בו נלכדה המשחתת המצרית איברהים אל-אוול. במשך השנים שימש בתפקידי פיקוד שונים: כמפקד סוללת תותחים להגנה על נמל חיפה, טיסות סיור לאיתור ספינות, אבטחת מיכליות דלק ביחידה 838 ופיקוד על תחנת מכ"ם.

תעשיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס התעשייה 1994

לאחר כשנה כקצין ראשון בצי הסוחר פרש מפעילות ימית והצטרף לאביו ואחיו לעסקים במסחר בחומרי בנייה וכימיקלים בחברת פלאימפורט בע"מ.

פיתח תחום התמחות בכימיקלים להדברת מזיקים, מחלות ועשבים בחקלאות. בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים, ניהל, ביחד עם עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג, מאבק משפטי כנגד חברה שביקשה למנוע שיווק מתחרה של מוצרים להגנת צמחים מפני מזיקים, בטענה כי הדבר מפר פטנט שלה. המאבק המשפטי הצליח והסתיים בפסק דין עקרוני שניתן על ידי בית המשפט העליון, המהווה תקדים בתחום הקניין הרוחני.[2]

משנת 1970 עסקה החברה בפיתוח תהליכי ייצור ונכנסה לפעילות תעשייתית של כימיקלים להגנת הצומח, במפעל החברה שבערד. ב-1980 התפתח המפעל לייצור לייצוא והרחיב את פעילות החברה לארצות הברית ולמדינות נוספות. בשנות ה-90 הוקם מפעל נוסף ברמת חובב. רוב מוצרי החברה נמכרים לשוקי יצוא. גידול היצוא זיכה את החברה לראשונה בתואר יצואן מצטיין בשנת 1982 ובתואר יצואן בכיר בשנת 1993.

אברהם לוכסמבורג קיבל את פרס התעשייה ב 1994 כיו"ר חברת לוכסמבורג תעשיות בע"מ על יזמות תעשייתית וייצוא.[3]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1951 נישא לרות פרלקוורט, ולזוג נולדו שלושה בנים. שניים מבניו ושלושה מנכדיו המשיכו את המסורת הימית ושירתו בחיל הים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנייה עזבה את השיירה שהמשיכה לביירות והפליגה לנמל חיפה כשהטורפדו תקוע בגופה טופלה על ידי חבלנים בריטיים ואחר כך נכנסה לתיקונים הכרחיים. סיפור התקיפה מופיע ביומני המלחמה הבריטיים: פגיעה במכלית דלק Adinda הרשומה בהולנד, 14 ביולי 1942, הצוללת: U-562 HAMM מיקום: 33°33N, 35°10E
  2. ^ (עא 273/70 פלאימפורט בע'מ נ' ציבה ל.ט.ד (CIBA Ltd), כד (2) 341).
  3. ^ מקבלי פרס התעשייה, באתר של התאחדות התעשיינים
  4. ^ הראיון לא עבר הגהה על ידי המרואיין.