אדווין מיור
_-_geograph.org.uk_-_2334831.jpg) | |
| לידה |
15 במאי 1887 דירנס, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 1959 (בגיל 71) קיימברידג', הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| שפות היצירה |
גרמנית, אנגלית |
| זרם ספרותי |
הרנסאנס הסקוטי |
| בן או בת זוג |
וילה מיור (1919–1959) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אדווין מיור אביר מסדר האימפריה הבריטית (אנגלית: Edwin Muir; 15 במאי 1887 – 3 בינואר 1959) היה משורר, סופר ומתרגם סקוטי.[1] נולד בחווה בדירנס, אורקני, סקוטלנד. הוא זכור בזכות שירתו בעלת הרגישות העמוקה ומלאת החיות, שנכתבה בשפה פשוטה ובעלת עיסוק מועט באמצעים סגנוניים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיור נולד בחווה שהייתה ידועה בשם Folly Farm, בדירנס, אותה עיירה בה נולדה אמו. לאחר מכן עברה המשפחה לאי ווייר, ולאחר מכן חזרה למיינלנד (אורקני). בשנת 1901, כשהיה בן 14, אביו איבד את החווה שלו, והמשפחה עברה לגלאזגו. אביו, שני אחיו ואמו נפטרו תוך מספר שנים. חייו כצעיר היו חוויה מדכאת, וכללו רצף של עבודות לא נעימות במפעלים ובמשרדים, בהן עבודה במפעל שהפך עצמות לפחם.[2] "הוא סבל פסיכולוגית בצורה ההרסנית ביותר, אם כי אולי המשורר של השנים שלאחר מכן הרוויח מהחוויות הללו לא פחות מאשר מ'גן העדן' האורקני שלו".[3]
בשנת 1919, נשא מיור לאישה את וילה אנדרסון,[4] והזוג עבר ללונדון. על כך, מיור כתב בפשטות 'נישואיי היו האירוע המאושר ביותר בחיי'.[5] וילה ובעלה הטרי עבדו יחד על תרגומים רבים. הבולטים ביניהם היו תרגום יצירותיו של פרנץ קפקא . הם תרגמו את "הטירה" תוך שש שנים מיום מותו של קפקא. וילה הייתה הבלשנית המוכשר יותר והיא הייתה התורמת העיקרית לתרגומים אלו. וילה רשמה ביומנה ש"זאת אני הייתי" ושאדווין "רק עזר". בין 1924 לתחילת מלחמת העולם השנייה התרגום שלה (שלהם) מימן את חייהם המשותפים.[6] הוא יעזור לה לתרגם תרגומים לאנגלית, הנחשבים למוערכים מאוד, של פרנץ קפקא, ליון פויכטונגר, גרהרט האופטמן, שלום אש, היינריך מאן והרמן ברוך.
בין השנים 1921–1923 התגורר מיור בפראג, דרזדן, איטליה, זלצבורג ווינה; הוא חזר לבריטניה ב-1924. בין השנים 1925 ל-1956, פרסם שבעה כרכי שירה אשר נאספו לאחר מותו ופורסמו ב-1991 בשם "קובץ השירים השלם של אדווין מיור" . מ-1927 עד 1932 פרסם שלושה רומנים, וב-1935 הגיע לסנט אנדרוז, שם הפיק את סקוט וסקוטלנד השנוי במחלוקת שלו (1936). בשנת 1939, במהלך שהותו בסנט אנדרוס, חווה מיור חוויה דתית ומאז ואילך חשב על עצמו כנוצרי, וראה את הנצרות כמהפכנית, ממש כמו הסוציאליזם.[7] בין השנים 1946–1949 היה מנהל המועצה הבריטית בפראג וברומא. בשנת 1950 מונה לתפקיד המנהל של מכללת ניובאטל אבי (קולג' לגברים ממעמד הפועלים) במידלות'יאן, שם פגש במשורר ג'ורג' מק'קיי בראון. בשנת 1955 התמנה לפרופסור לאנגלית באוניברסיטת הרווארד, משרה על שם נורטון. הוא חזר לבריטניה ב-1956 אך מת ב-1959 בסוואפהאם פריור, קיימברידג'שייר, ונקבר שם.
ספסל זיכרון הוקם בשנת 1962 לזכרו של מיור בכפר האידילי סוונסטון, אדינבורו, שם בילה במהלך שנות ה-50. אשתו כתבה זיכרונות על חייהם המשותפים ב-1967. היא חיה לאחר מותו במשך אחת עשרה שנים ומתה באי ביוט.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו באורקני הנידחת והבתולית ייצגה עדן אידילי עבור מיור, בעוד שהמעבר של משפחתו לעיר תאם בעיניו למפגש מטריד עמוק עם העולם "הנפול". מיור החל להתייחס למעבר משפחתו מאורקני לגלאזגו כתנועה מעדן לשאול. המתחים הרגשיים של אותה דיכוטומיה עיצבו רבים מחומרי יצירתו והשפיעו עמוקות על חייו. הציטוט הבא מבטא את הדילמה הקיומית הבסיסית של חייו של אדווין מיור:
"נולדתי לפני המהפכה התעשייתית, וכיום אני כבן מאתיים. אבל דילגתי על מאה וחמישים מהם. האמת לאמיתה היא שנולדתי ב-1737, ועד גיל ארבע עשרה לא נתקלתי בתאונות בזמן. או אז, בשנת 1751 יצאתי מאורקני לגלאזגו. כשהגעתי גיליתי שלא מדובר היה בשנת 1751, אלא 1901, ושמאה וחמישים שנים נשרפו במסעי בן היומיים. אבל אני עצמי עדיין הייתי בשנת 1751, ונשארתי שם פרק זמן ארוך. כל חיי, ניסיתי לשפץ את מרחב התנועה הבלתי נראה הזה. לא פלא שאני אובססיבי לגבי זמן". (תקציר מיומן 1937–1939.)
המצוקה הפסיכולוגית שלו הביאה אותו לעבור אנליזה יונגיאנית בלונדון. חזון שבו צפה בבריאה חיזק את מיתוס גן העדן שבמוחו, והובילו לראות בחייו ובקריירה שלו פועל יוצא של אגדה ארכיטיפית. באוטוביוגרפיה שלו כתב, "חייו של כל אדם הם הצגה חוזרת אינסופית של חיי אדם הראשון...". הוא גם הביע את תחושתו שמעשינו על פני כדור הארץ מהווים "מיתוס שבו אנו פועלים כמעט כמו שחקני תיאטרון מבלי להיות מודעים לכך". ניכור, פרדוקס, הדיאדות הקיומיות של טוב ורע, חיים ומוות, אהבה ושנאה ודימויים של מסעות ומבוכים הם מרכיבים מרכזיים ביצירתו.
יצירתו סקוט וסקוטלנד קידמה את הטענה שסקוטלנד יכולה ליצור ספרות לאומית רק על ידי כתיבה באנגלית, דעה שהעמידה אותו בניגוד ישיר לתנועת הלאלאנים של יו מקדיארמיד. מיור גילה אהדה מועטה ללאומיות הסקוטית .
אשתו, וילה מיור, תרגמה את יצירותיהם של סופרים גרמנים רבים, כולל פרנץ קפקא. אלה יצאו לאור בשמם המשותף, אך אשתו מציינת כי הוא "רק עזר".
בשנת 1958, אדווין ווילה זכו בפרס התרגום הראשון של יוהאן-היינריך-ווס.[8] רבים מהתרגומים שלהם לרומנים גרמניים עדיין מודפסים.
בשנת 1965 כרך משירתו הנבחר נערך והוצג על ידי ת"ס אליוט.
מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהערכה לשירתו של מיור ב-Texas Quarterly, כתבה המבקרת קתלין ריין ב-1961: "הזמן אינו דוהה [שיריו של מיור], ומתברר כי מצוינותם אינה חייבת דבר לנסיבות המקריות של הרגע שבו כתב המשורר, או כשאנו קוראים את שיריו; הם שורדים, כביכול, שינויים של רקע ואנו מתחילים לראות כי בעוד שהתנועות ה'חדשות' של עשור זה או אחר מאבדות את משמעותן כאשר הסצנה משתנה ושומרות רק על עניין היסטורי, אדווין מיור, משורר שמעולם לא עקב אחר אופנה, נתן למעשה ביטוי קבוע יותר לעולמו מאשר משוררים אחרים שבכוונה התכוונו להיות הפה של דורם".
באופן דומה, ג'וזף ה. סאמרס, בהערכה רטרוספקטיבית ב"מסצ'וסטס ריוויו", כינה את הישגיו של מיור בשירה ובפרוזה "כגדולים יותר מהספרותי הסתמי. הוא לא השתתף בניסיונות המודרניים לאלל את השירה, או את השפה, או אפילו את הדמיון האנושי. בכל יצירותיו משתמעת ההכרה שיש דברים חשובים יותר מספרות - החיים והאהבה, העולם הפיזי, הרוח האינדיבידואלית בגופו: אותם דברים שבהם האדם הדתי מכיר בעבודתו המיידית את האלוהים. מיור התעניין פחות בתחום הטכנולוגי של התקשורת מאשר בתחום הקשה הרבה יותר של רגישות, תפיסה, חוכמה, הדברים שהוא רצה למסור. זה היה ניצחון שהתאפשר רק, בפרדוקס המוכר, בזכות הענווה".[9]
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- We Moderns: Enigmas and Guesses, תחת השם הבדוי אדוארד מור, London, George Allen & Unwin, 1918
- Latitudes, ניו יורק, BW Huebsch, 1924
- שירים ראשונים, לונדון, הוגארת' פרס, 192
- Chorus of the Newly Dead, לונדון, הוגארת' פרס, 1926
- Transition: Essays on Contemporary Literature, London, Hogarth Press, 1926
- The Marionette, לונדון, הוגארת' פרס, 1927
- המבנה של הרומן, לונדון, הוגארת' פרס, 1928
- ג'ון נוקס: דיוקן של קלוויניסט, לונדון, ג'ונתן קייפ, 1929
- שלושת האחים, לונדון, היינמן, 1931
- טום המסכן, לונדון, JM Dent & Sons, 1932
- Variations on a Time Theme, לונדון, JM Dent & Sons, 1934
- Scottish Journey London, Heinemann בשיתוף עם ויקטור גולנץ, 1935
- מסעות ומקומות, לונדון, JM Dent & Sons, 1937
- העידן הנוכחי מ-1914, לונדון, הוצאת קרסט, 1939
- הסיפור והאגדה: אוטוביוגרפיה, לונדון, Harrap, 1940
- המקום הצר, לונדון, פייבר, 1943
- הסקוטים וארצם, לונדון, פורסם עבור המועצה הבריטית על ידי לונגמן, 1946
- המסע ושירים אחרים, לונדון, פייבר, 1946
- מסות על ספרות וחברה, לונדון, הוגארת' פרס, 1949
- המבוך, לונדון, פייבר, 1949
- שירים אסופים, 1921–1951, לונדון, פייבר, 1952
- אוטוביוגרפיה, לונדון : הוגארת' פרס, 1954
- פרומתאוס, מאויר על ידי ג'ון פייפר, לונדון, פייבר, 1954
- רגל אחת בעדן, ניו יורק, גרוב פרס, 1956
- משוררים חדשים, 1959 (עריכה), London, Eyre & Spottiswoode, 1959
- אחוזת השירה, קיימברידג', MA, הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1962
- שירים אסופים, לונדון וניו יורק, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1965
- הפוליטיקה של המלך ליר, ניו יורק, בית האסקל, 1970
תרגומים מאת וילה ואדווין מיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כוח מאת ליון פויכטוונגר, ניו יורק, הוצאת ויקינג, 1926
- הדוכסית המכוערת: רומן היסטורי מאת ליון פויכטוונגר, לונדון, מרטין סקר, 1927
- שני מחזות אנגלו-סכסונים: איי הנפט ווורן הייסטינגס, מאת ליון פויכטוונגר, לונדון, מרטין סקר, 1929
- הצלחה: רומן מאת ליון פויכטוונגר, ניו יורק, הוצאת ויקינג, 1930
- הטירה מאת פרנץ קפקא, לונדון, מרטין סקר, 1930
- הסהרורים: טרילוגיה, מאת הרמן ברוך, בוסטון, MA, Little, Brown & Company, 1932
- יוספוס מאת ליון פויכטוונגר, ניו יורק, הוצאת ויקינג, 1932
- ישועה מאת שלום אש, ניו יורק, בניו של GP Putnam, 1934
- גבעת השקרים מאת היינריך מאן, לונדון, ג'רולדס, 1934
- מוטקה, הגנב מאת שלום אש, ניו יורק, בניו של GP Putnam, 1935
- הכמות הלא ידועה מאת הרמן ברוך, ניו יורק, הוצאת ויקינג, 1935
- היהודי מרומא: רומן היסטורי מאת אריה פויכטונגר, לונדון, האצ'ינסון, 1935
- נול הצדק מאת ארנסט לותאר, ניו יורק, ג'י. פי. פוטנאם ובניו.
- לילה מעל המזרח מאת אריק פון קוהנלט-לדין, לונדון, שיד אנד וורד, 1936
- המתחזה מאת ליון פויכטוונגר, ניו יורק, The Viking Press, 1937
- אמריקה מאת פרנץ קפקא, ניו יורק, Doubleday/New Directions, 1946
- המשפט מאת פרנץ קפקא, לונדון, מרטין סקר, 1937, הוצאה מחדש ניו יורק, הספרייה המודרנית, 1957
- מטמורפוזה וסיפורים אחרים מאת פרנץ קפקא, Harmondsworth, Penguin Books, 1961.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gifford, Douglas (1982), In Search of the Scottish Renaissance: The Reprinting of Scottish Fiction, in Cencrastus No. 9, Summer 1982, pp. 26 – 30, ISSN 0264-0856
- Hearn, Sheila G. (1981), Muir: The Myth of the Man, review of Edwin Muir, An Autobiography; Roger Knight, Edwin Muir: An Introduction to his Work; & Akros No. 47, August* 1981, in Murray, Glen (ed.), Cencrastus No. 7, Winter 1981–82, pp. 46 & 47, ISSN 0264-0856 Hearn, Sheila G. (1982),
- Edwin Muir's "Scottish" Criticism, which includes reviews of Edwin Muir: Uncollected Scottish Criticism by Andrew Noble and Poor Tom by Edwin* Muir, in Cencrastus No. 9, Summer 1982, pp. 41 & 42, ISSN 0264-0856
- Hearn, Sheila G. (1983), Tradition and the Individual Scot: Edwin Muir & T.S. Eliot, in Cencrastus No. 13, Summer 1983, pp. 21 - 24, ISSN 0264-0856
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי אדווין מיור בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אדווין מיור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Edwin Muir, an Autobiography, Canongate Press, Edinburgh 1993, מסת"ב 0-86241-423-7)
- ^ Muir, Edwin (1930). The Story and The Fable. London: Harrap. p. 132. ISBN 978-0937672228.
- ^ Glen, Duncan Munro (19 בספטמבר 1991). The Poetry of the Scots. Edinburgh University Press. p. 92. ISBN 978-0748602971.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Willa Muir". BBC Scotland. אורכב מ-המקור ב-11 בפברואר 2012. נבדק ב-10 במאי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harries, Richard. "Light from the Orkneys: Edwin Muir and George Mackay Brown". אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2009. נבדק ב-4 במרץ 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nigel McIsaac. "Willa Anderson, Mrs Edwin Muir, 1890-1970. Writer and translator". National Galleries Scotland. נבדק ב-10 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Edwin Muir 1887 - 1959". Scottish Poetry Library. נבדק ב-10 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "JOHANN-HEINRICH-VOSS-PREIS - PREISTRÄGER (the Johann Heinrich Voss Prize - laureates)". Deutsche Akademie (בגרמנית). נבדק ב-10 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Edwin Muir 1887–1959". Poetry Foundation. נבדק ב-10 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)