הגלגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגלגול.jpg

"הגלגול" (בגרמנית: Die Verwandlung, בשפות לטיניות: Metamorphosis, "מטאמורפוזה") היא נובלה מאת הסופר היהודי-צ'כי פרנץ קפקא. הנובלה, שחוברה בסוף שנת 1912 ופורסמה בשנת 1915, נחשבת כאחת מפסגות הסיפורת של המאה ה-20 וזכתה לפופולריות רבה. הסיפור נחשב בעיני רבים ליצירת מופת ולקלאסיקה ספרותית.

הנובלה שייכת לז'אנר הסיפור הפנטסטי. מוצגת בו תופעה בלתי סבירה – אדם, גריגור סמסא שמו, עובר גלגול ונהפך לחרק. אי סבירות זו מוצגת בטון קר ונייטרלי כוודאות, זו איננה אשליה, זוהי עובדה ואין כאן כל אפשרות לפרשנות ועל כן הסיפור כל כך מאיים. האירוע קוטע שגרת חיים בנאלית ויומיומית ומפתיע את הגיבור ואת כל האנשים שסביבו. פרט לאירוע הפנטסטי, שיש בו שבירה מוחלטת של המציאות, כל יתר האירועים תואמים מציאות חיים יומיומית ושגרתית של משפחה עירונית ממעמד בינוני-נמוך, אשר ממשיכה באורח חייה השגרתי חרף האירוע החריג.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מורכב משלושה פרקים. בכל פרק מופיע ניסיון של גריגור, לאחר שהפך לחרק, לצאת מהחדר בו הוא נמצא ומסתיים בגירושו בחזרה לתוכו.

  • בפרק הראשון יוצא גריגור מהחדר כאשר פקיד החברה בה הוא עובד מגיע כדי לבדוק מדוע הוא מאחר לעבודה, פוגש בגריגור בצורתו כחרק ומנסה לברוח מהבית. גריגור מנסה לעצור את בריחתו והאב מניס אותו חזרה בעזרת מקל ועיתון וטורק את הדלת.
  • בפרק השני יוצא גריגור מהחדר כדי לראות מה מצבה של אמו המעולפת כשאחותו מטפלת בה בחדר הסמוך. ההתעלפות של האם אירעה למראהו של גריגור שנצמד לתמונה בניסיון נואש לעצור את האם והבת מלרוקן את חדרו מכל הרהיטים האהובים עליו. הגירוש במקרה זה אלים יותר מהגירוש הקודם: האב מניס את גרגור לחדרו כשהוא זורק עליו תפוחים ופוצע אותו באופן שלא נרפא ממנו עד מותו כחודש ימים מאוחר יותר.
  • בניסיון האחרון המופיע בפרק השלישי מתגנב גריגור לחדר המגורים כדי לשמוע את נגינת אחותו, אך למראה תגובותיהם של בני הבית המתעלמים ממנו הוא חוזר בכוחותיו האחרונים לחדרו, הפעם ננעלת עליו הדלת על בריח, וגריגור שיודע שאין לו מוצא אלא להיעלם, נופח את נשמתו ומשחרר את משפחתו מעולו.

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור פותח בתדהמה שלאחר היקיצה מחלומות טרופים:

בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כמין שריון, ומדי הרימו מעט את ראשו היה רואה את כרסו החומה והמקומרת, העשויה חוליות נוקשות ומקושתות, עד שהכסת כמעט שאינה יכולה להיאחז בה עוד ועומדת לצנוח מעליה לגמרי. רגליו המרובות, הדקות ועלובות לעומת מותר גופו, ריצדו לעיניו בחוסר ישע.

– פתיחה

הגלגול המחריד פורץ במפתיע אל מציאות חייו של גריגור, סוכן-נוסע המתמיד מזה חמש שנים יום יום בעבודתו, בצורה המוחשית והברורה ביותר. המספר מדגיש: "זה לא היה חלום". גריגור סמסא מגלה שהפך לחרק.

לאחר התדהמה הראשונית מנסה גריגור להתעלם ממה שקרה ולברוח אל השינה, אלא שאז מתעוררת לו בעיית נתוניו הפיזיים החדשים - ובהם שריון מעוגל, רגלי חרק וחיספוס דוחה - והם מונעים ממנו לחזור אל השינה ומחייבים אותו להתמודד עם התמורה המביכה שבמצבו.

בתחילה נראה שהוא מקבל את מצבו כמצב זמני, עד שמגיע סגן המנהל במפעל בו הוא עובד. האחות שקוראת לגריגור בראשונה לצאת מחדרו בשל הגעת המנהל נענית בלא כלום. גם נסיונותיהם של האב והאם מבוזבזים לריק ושאר השאלות נענות ב"כן" או "לא" בקול ענות חלושה. תוך כדי דיבור המשפחה עם המנהל נבנה סיפור בהסכמה פנימית בין הנפשות הפועלות כי גריגור חולה ולכן הוא לא התעורר לעבודה. הרי גריגור היה מן המתמידים בעבודתו ולא תיתכן סיבה אחרת שתגרום להיעדרותו ממנה.

עם הילוכו של גריגור בחדר הוא נחבט קשות ונופל ארצה בקול רעש גדול. סגן המנהל, ששמע קול זה, ממהר להודיע לכל המשפחה על שהתרחש ובעקבות כך המשפחה נלחצת ומפצירה בגריגור לפתוח את הדלת שעד כה הייתה נעולה ומנעה קשר ישיר בין המשפחה והמנהל ובין גריגור.

בעוד הדלת נעולה, החליט גריגור לענות לסגן המנהל והחל מתחנן לפניו שהוא מצטער על כך שלא התעורר ומבקש הזדמנות נוספת לתקן את שנעשה, על אף העובדה שהוא יודע כי כעת הוא חרק. המשפחה וסגן המנהל לא נוטים להבין את דבריו מפאת דיבורו המחוספס והחרקי. סגן המנהל מתחיל לחשוד בגריגור שמא הוא משטה בו, אך דברים אלו נהדפים על ידי האם במחי יד.

לאחר שמיעת מספר שיעולים מוזרים מתוך חדרו של גריגור מחליטה המשפחה לקרוא לרופא ולמסגר כדי לפרוץ את הדלת ולטפל בגריגור. אך מיד כששומע גריגור על כך הוא מנסה לפתוח את הדלת תוך כדי דרבוניה של אחותו לא להפסיק לנסות עד ההצלחה.

לבסוף, מצליח גריגור לפתוח את הדלת. אך תגובת המשפחה וסגן המנהל שכה רצתה לראות אותו עברה שינוי חד:

והנה שמע את סגן המנהל פולט בקול רם "הוֹ!" - שנשמע כהמיית הרוח - ועכשיו גם ראה אותו, שהיה קרוב אל הדלת יותר מכולם, מהדק את כף ידו אל פיו הפעור ונסוג אט אט לאחור, כנהדף מפני כוח הסמוי מן העין, מַתמיד ואחיד. האֵם - למרות נוכחותו של סגן המנהל היא עמדה לה שם ושׂ‏ערה עודנו פרוע מן הלילה, סומר ומזדקר - הביטה תחילה בידיים שלובות אל האב, ואחר-כך פסעה שתי פסיעות לעבר גריגור וצנחה ארצה בין חצאיותיה הנפרשות סביב במעגל ופניה מושפלות אל חזהּ ונעלמות כלילּ. האב קפץ את אגרופו במבט עוין, כמבקש להדוף את גריגור לשוב אל חדרו, אחר-כך השיט את עיניו בהיסוס על פני חדר האורחים, הליט אותן בידיו ובכה, ובכיו מטלטל את חזהו האדיר.‏‏‏

תגובות המשפחה לא התבררו לגריגור כראוי ועל כן הוא מתחיל לחשב לו חשבונות כיצד הוא חוזר לעבודה וכיצד הוא מסדר חיש מהר את חייו מחדש על אף הפיכתו לחרק. האם והאב, הרואים אותו פותח את לסתותיו בנסיון לפנות אליהם, מתחלחלים. סגן המנהל נס על נפשו, האם מתעלפת בשנית ואילו האב לוקח את מקל ההליכה שהשאיר סגן המנהל ומנסה לחבוט בגריגור כדי להניסו אל חדרו. גריגור מנסה לעבור מבעד לדלת ולהיכנס לחדרו, אך בשל אי התאמתו ותפישׂתו את גופו ואת אופן ההילוך בו, הוא לא מצליח לחדור מבעד לדלת. האב שהמשיך להפציר בגריגור להיכנס לחדרו תוך כדי צעקות והנפת המקל, מכניס ללחץ ולשכרון חושים כללי את גריגור שדוחק את עצמו דרך הדלת בחזקה ומצליח לבסוף להיכנס לחדר לאחר פציעות רציניות של גופו החרקי החדש.

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריגור מתעורר משנתו ומיד מריח "ריחו של דבר מאכל", אך המאכלים לא ערבים לחכו. אחותו שזיהתה את ההבדל המהותי שעבר חוש הטעם של גריגור עם הפיכותו לחרק פרסה לפניו מאכלים שונים (ובהם פסולת מאכל וירקות רקובים) אותם גריגור אהב.

המשפחה מתחילה לערוך סידור חשבונות פנימיים. גריגור עובד זה שנים בעבודה השנואה עליו מתוך מחויבות כלפי משפחתו, לאחר שאביו פשט את הרגל ונשאר חייב סכומים נכבדים למעבידו של גריגור. עכשיו מתברר לגריגור שלאביו נותרו חסכונות, אותם הסתיר מגריגור. לו ידע על חסכונות אלה ייתכן שלא היה צריך לעמול כעבד שנים כה רבות.

כעבור כחודש, בו המשפחה לא ראתה את גריגור באופן ישיר, החלה האם לרצות לראות את הבן אך שאר המשפחה מנעה ממנה מלעשות כן על אף צווחותיה קורעות הלב "תנו לי כבר להיכנס אל גריגור, הרי הוא בני האומלל! אתם לא מבינים שאני מוכרחה להיכנס אליו?"

בעקבות כך, גריגור מתחיל לשנות את כיוון החשיבה של ההסתגרות ומצפה לראות את משפחתו ולצאת ביום מן הימים מחדרו. אך עם זאת, גריגור לא משנה את כיוון תפישׁתו את עצמו בתור חרק.

לאחר זמן מה, החליטה האחות - שכעת משמשת כמנקה והאחראית בבית כולו - להתיר לאם להיכנס עמה לחדרו של גריגור, אך גריגור מעדיף לכסות את פניו בסדין ואף לא מציץ כדי לראות אותן.

בעקבות הביקור מתפתח שיג-ושיח בין האם לאחות בעניין השינוי המהותי שצריך לעבור בחדרו של גריגור כאשר האם תומכת בהוצאת הארון הגדול וסידור הרהיטים בצורה אחרת, אך האחות מתנגדת בעיקר בגלל שהאם נוקטת עמדה כלפי גריגור ובעצם פולשת למרחב שהיה עד כה ברשותה הבלעדית.

גריגור גילה שהוא מסוגל, ואף אוהב, ללכת על הקירות ועל התקרה. הוא מוצא עצמו משתוקק לסילוק החפצים הכבדים מחדרו, ומצד שני – הוא חש קשור לחפצים אלה. הוא מסרב להכיר ברצונן של הנשים לסלק את כל החפצים ובמיוחד – תמונת האישה בפרווה התלויה על הקיר. בחלק הראשון הוזכר שגריגור עצמו בנה את מסגרת התמונה. הוא יוצא ממקום מחבואו, מתחת למיטתו, מטפס על התמונה ומסרב לאפשר לנשים לסלקה. האם והאחות, שנבהלו למראה זה נרתעו אחורה והאם אף התעלפה בעקבות כך בקריאות "אלהים! אלהים אדירים!"

בעקבות ההתעלפות, רצים גריגור ואחותו לחדר הסמוך, שבו נמצאת התמצית המעוררת למצבים שכאלו. אך בדיוק באותו הזמן פורץ האב מבעד לדלת ורואה את גריגור רץ אחרי הנשים. למרות העובדה שגריגור לא ניסה לפגוע בנשים, "דעתו של האב לא הייתה פנויה להבחין בדקויות שכאלה" ועל כן החל לנסות להכות את גריגור ולהבריחו את תוך חדרו. משלא הצליחה שיטה זו, החל האב להפגיז את גריגור בתפוחים שהיו מונחים על השולחן. אך הם לא גרמו לנזק מהותי. "ואולם זה שעף מיד אחריו נתקע ממש בתוך גבו". גריגור המתפתל מכאבים רואה מסביבו את הכל מסתובב ועם יציאתה של האם מהחדר על ידי האחות הוא נכנס לחדר.

חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק נפתח בתיאור פציעתו הקשה של גריגור - שבה אף אחד לא בא לטפל. ובמילות האב המתארות את כל החלק האחרון כולו:

חרף צורתו העגומה והמאוסה עכשיו, בן משפחה הוא ואין לנהוג בו כבאויב, אלא מוטל עליהם למלא את חובתם המשפחתית ולהבליג על הסלידה ולסבול בשקט, רק לסבול בשקט.

– חלק שלישי

הפרק כולו מאופיין במחשבותיו של גריגור על הוריו, על אחותו ועל העתיד המוזיקלי הצפון לה, עליו עצמו ועל מה שהפסיד בחיים הקצרים שנותרו לו עם פציעתו וזיהומה הפושטים בו מיום ליום. אך עם כל זאת, לא מעלה גריגור אף לא לרגע תהייה קטנה ככל שתהיה על עצם העובדה שהוא עבר שינוי כה דרסטי בגופו.

האם, שמחליטה יום אחד לסדר את חדרו של גריגור - ועושה זאת בהצלחה, נתקלת בזעיפותה של האחות על המעשה המחוצף של האם שבעצם חורגת מגבולות הסמכות שהקנתה לה האחות מתחילת הגלגול של גריגור. האם חדלה ממעשיה ומכאן כמעט שלא נוהגת בצורה אופרטיבית כלפי גריגור.

חיי השגרה של המשפחה משתנים בהדרגה. שלושת בני המשפחה מוצאים מקורות פרנסה: האב עובד כשומר בבנק, האחות כזבנית בחנות בגדים והאם – תופרת. אם בעבר הוצגו בני המשפחה כמי שאינם מסוגלים לעבוד, עכשיו מסתבר שהם מסוגלים לכך. שלושת בני המשפחה מתקרבים מאד זה לזה וגריגור נשאר מחוץ לשלישייה המלוכדת.

כמקור פרנסה נוסף משכירה המשפחה חדר לשלושה אדונים. בני המשפחה משרתים אותם ומתרפסים בפניהם. באחד הערבים, בעת ארוחת הערב, מבקשים האדונים לשמוע את נגינתה של האחות, גרטה, בכינור. היא מוציאה את כינורה ומנגנת. האדונים אמנם מאבדים את סבלנותם במהירה אך גריגור, המוקסם מנגינת אחותו, מציץ מחדרו ומבלי משים זוחל לתוך חדר האוכל.

כאשר נוכחותו בחדר מתגלה לאדונים הם זועקים ומתלוננים ומודיעים מייד שיעזבו את הבית. האב מגרש את גריגור לחדרו, והאחות מבריחה עליו את הדלת.

לאחר אירוע זה מכריזה האחות: לא ייתכן שזהו גריגור. אילו היה זה גריגור היה יודע כי אין אנו יכולים לחיות איתו בבית אחד. זאת הפעם הראשונה שמישהו מפקפק בכך שהשרץ הוא גריגור. בזאת, בעצם, גוזרת האחות על גריגור את מותו.

בינתיים גריגור, ששמע את הדברים, החל וחש בקהות חושיו ובהדלדלות גופו עד כדי רפיון מוחלט, עד הסוף המר:

במצב זה של הרהורים ריקים ושלווים היה שרוי עד שצילצל שעון המגדל שלוש לפנות בוקר. והוא עוד ראה את היום המתבהר והולך מעבר לחלון. ואז נשמט ראשו וצנח שלא מרצונו, ומנחיריו יצאה רפה נשימתו האחרונה

בבוקרו של אותו היום מגלה המנקה את פגרו של גריגור ומודיעה על כך למשפחה. כאשר האב שומע על כך הוא מודיע לאורחים ששהו בינתיים בביתו תמורת תשלום על גירושם המיידי. בהתייעצות עם המשפחה מחליט האב לפטר את המנקה וכך נשארים האב, האם והאחות בודדים בביתם. במקום להצר על מה שקרה מחליטה המשפחה לצאת לטיול משפחתי - דבר שלא עשו מזה שנים. כשהם מגיעים אל מחוז חפצם ומתמקמים בנוחות בחיק הטבע. לראשונה מזה זמן רב שהם מתכננים תוכניות לעתיד: לעבור לדירה חדשה, ולמצוא בעל מתאים לגרטה. הם חשים -

אישור לחלומותיהם החדשים ולכוונותיהם הטובות

– סוף

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של האב מתאפיינת בניגוד בין תדמית חיצונית הגונה מנומסת ומאופקת ובין קוצר רוח ותוקפנות רגוזה. בנוכחותם של זרים מנסה האב להפגין את התדמית החיצונית שלו. הצד האחר שבו מגולם על ידי דחיפתו את גריגור לחדרו עם פריצתו מחוץ לחדרו לאחר הגלגול. למרות התנהגותו הנוקשה לבנו, קשה לראות באב אדם רע משום שמעצם מהותו מוטבעת חולשה והיא לובשת פנים רבות בהתאם לנסיבות המתגלמות באותו הרגע. גינוני הנימוס וההתרפסות הם צורה אחת של חולשה. התוקפנות והרגזנות הם תגובה המשקפת חוסר יכולת להתמודד עם מצבים חריגים וקיצוניים, שפלשו במפתיע לשגרת החיים.

חולשת האב ניכרת גם בתבוסתנות שלו לאחר הסתבכותו בענייני כספים בחיים שאינם מתוארים בסיפור. הוא אינו מנסה לשקם את עצמו ומניח לבן ליטול על עצמו את האחריות לפרנסת המשפחה, כאשר גריגור עובד כסוכן-נוסע. בחסות אותה חולשה יכול האב ליהנות מיתרונות של קצב חיים איטי והנאות ביתיות קטנות שמזומנות למי שאינו חייב לטול חלק במלחמת הקיום ומעמדו כראש המשפחה עדיין נתון לו. בגלל גלגולו המחריד של גריגור, אנוס האב להיפרד מהשלווה הביתית ולקבל על עצמו משרה של שרת. תפנית זו יכולה הייתה להיות מעבר ממצב של חולשה למצב של כוח. רושם זה נוצר על ידי מאפייני השינוי בצורה החיצונית של האב שבתחילה הייתה נקייה ומסודרת ולבסוף דבקו בה כתמי זוהמה. דמותו של האב לאחר הגלגול מעידה על התמכרות לחולשה, רחמים עצמיים ובעיקר על עמדה של כוח המושגת דווקא על ידי החולשה. בעקבות נקודות אלו, ניתן למצוא הסבר למיידיות ולתוקפנות בתגובות האב על גלגולו של הבן. חולשת הבן אילצה את האב לחזור לעמדה של כוח, אבל החולשה המנטלית של האב לא אפשרה זאת.

האם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותה של האם מתאפיינת בעיקר בצורות התנהגותה במהלך הסיפור ובתגובותיה הפיזיות למהלך הגלגול. ההתנהגות הרגשנית של האם, שלעתים גובלת בהיסטריה, יוצרת רושם של דמות חיוורת, מוגבלת בהשגתה וברגשותיה אשר נוטה אחר מגינות לבה בכל שעה. חולשה זו מובלטת על רקע הניגוד לתוקפנות הסמכותית של האב, שמונעת ממנה לגשת אל גריגור בראשונה ולהחלטיות המעשית של האחות שמונעת ממנה את הגישה לטיפול בגריגור. אבל כשם שהחולשה והכוח של האב והאחות אינם ניתנים לתיאור חד משמעי, כך הוא ביחס לאם.

גילה המתקדם של האם ומחלת האסטמה בה היא לוקה, המעמד המשני במשפחה והנטייה לרגשנות גורמים לכך שהאם מאבדת את שליטתה העצמית במצבים קריטיים. המצב הגופני של האם המעולפת המתקשה בנשימה, מגביר את המהומה בבית ויחד אתה את התגובה העוינת כלפי גריגור בשל חיפושיו בבית אחר המרקחת המעוררת. וכך שלא מרצונה ולא מדעתה הופכת האם לגורם העקרי ליחס האיבה כלפי גריגור. מצב זה מנוגד למניע העיקרי בהתנהגות האם כתגובה לגלגול והוא הרצון לגונן על הבן עד כמה שניתן.

יחסה של האם כלפי מצבו החדש של גריגור עובר מספר תמורות במהלך הסיפור: בתחילה היא נבעתת עד מאוד, צורחת, מתעלפת, לאחר מכן היא נלחמת על חייו, רוצה לטפל בו. ולבסוף היא מגלה רגישות גוברת לעניינו ולבסוף היא נרדמת בשלווה בנוכחותו.

האחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיותיו של קפקא

עם תחילת העלילה וגלגולו של גרגור מופיעה האחות (גרטה) כבת ברית של גריגור, המתעניינת בהרגשתו ודואגת לצרכיו וזאת בהתאמה לאהבתו של גריגור כלפיה שהתבטאה בתכנונו להפתיעה בשעורי נגינה בקונסרבטוריון. מיקומה של האחות בחדר צדדי בבית המשותף והפרדתה מההורים במעמד הפתיחה מחזקים את הציפייה ליחס מיוחד מצד האחות לגלגולו של גריגור. בהמשך העלילה האחות נוטלת על עצמה את תפקיד האחראית, והיא היחידה שמעזה ורוצה להיכנס לחדרו של גריגור על מנת לדאוג לצרכיו האלמנטריים. מכל בני המשפחה היא היחידה המעניקה לגרגור תשומת לב ויחס לאחר גלגולו לחרק. היא מביאה אוכל לחדרו ועוקבת האם אכל אם לאו. גם גריגור מגלה רגישות כלפיה, המתבטאת ברצונו להסתתר תחת הספה ולהתכסות בסדין בכל פעם שהיא נכנסת, כדי שלא לזעזעה. פעם אחת אף דימה לראות הכרת תודה בפניה על רצונו הטוב. עם דאגתה להוציא את הרהיטים מחדרו, אמנם בכוונה טובה כדי לאפשר לו לזחול ביתר קלות, היא משנה את יחסה אליו. ביקוריה נעשים פחות ופחות שכיחים. היא מתחילה להזניח אותו עם שהיא תובעת אחריות בלעדית על הטיפול בו ולא מאפשרת לאם לגשת אליו או לעזור בטיפול בו.

לקראת סוף הסיפור, היא יוצאת נגד גרגור ומכחישה את זהותו כגרגור ובכך מוציאה אותו מתוך חוג המשפחה. לאחר פריצתו מחדרו בפעם השלישית, היא מפטירה כלפי ההורים כי עליהם להיפטר ממנו אחת ולתמיד. גריגור תלה את תקוותו האחרונה באחותו שהייתה לו בעבר לסעד ולמשען, אך היא מאכזבת אותו.

פרשנויות לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו המקוריים של "הגלגול" בכתב ידו של קפקא
  • הגלגול הוא המחשה של דימוי עצמי שלילי ולכן מקורו בהרגשה סובייקטיבית של הגיבור. הסיפור מבוסס על יסודות אוטוביוגרפים של קפקא אבל מתפתח למשמעות אוניברסלית רחבה.
  • הגיבור העומד מול העולם ומבקש בלי הרף לאשר את קיומו שלו, בעוד העולם מבקש לבטלו ולהכחידו. מכאן העימות בין הגיבור והעולם ובין הגיבור לעצמו.
  • הגיבור הקפקאי מייצג את מצבו הקיומי של האדם האבסורדי, שמגשים את חירותו על ידי התמודדות עם הסתירה בין השאיפה למודעות בהירה של עצמו ומקומו בעולם ובין ההכרה ששאיפה זו אינה ניתנת למימוש.
  • ביצירה זו מגולמת הסיוטיות של עולם חסר ערכים, שהתמורה העיקרית שבו מסתמנת בדפורמציה (שינוי הצורה) ובדה-הומניזציה (שלילת האנושיות) הגוזרות על האדם ייסורים של השפלה ובדידות.
  • יצירה שבה אי-הוודאות היא הוודאות היחידה.
  • הגלגול הוא חלום החושף את העימות הטראגי בין תשוקתו של גריגור לאחותו - תשוקה שיש בה גילוי עריות - ובין רתיעתו מאותה תשוקה וניסיונו לבטל אותה.
  • המטמורפוזמה מגלה את המציאות הטראגית של האדם אשר חדל למלא את תפקידו כלפי החברה ובצורה זו הוא הופך למעין חרק בעיניה, שיש להיפטר ממנו.
  • העיצוב המיוחד באווירת החלום בסיפור מתקשר למערכת הזיקות שבין הריאלי והפנטסטי.
  • היצירה מציגה את השעבוד להורים או לממסד והמרי האילם וחסר האונים כנגד שיעבוד זה.
  • משבר ההומניזם והתערערות האמון בטכנולוגיה בעקבות המהפכה התעשייתית, התפרקות החברה הכפרית, משפחתית, והשתלטות החברה האורבאנית המתבטאת בסיפור בדמותו של סגן מנהל המפעל ובעזותו כלפי גריגור בגלל איחור לעבודה בפעם הראשונה מזה 5 שנים, ובדמותם של האב, האם והאחות הבוגדים בשותפם למשפחה ומעדיפים בסופו של דבר את החיים בלעדיו.
  • לדעת החוקרים את יצירות קפקא ישנו קשר הדוק בין דמות האב, האם והאחות בנובלה לדמותם האמיתית של אביו, אמו ואחותו של קפקא.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר גרסאות מוסרטות לנובלה, ובהן:

גרסת במה לנובלה הועלתה על ידי סטיבן ברקוף בשנת 1969. גרסת במה נוספת הועלתה בשנת 2006 על ידי החברה האיסלנדית "וסטורפורט", ב"לייריק האמרסמיט'", לונדון. אותה גרסה אמורה לעלות בתיאטרון האיסלנדי בשנת 2008. גרסת במה נוספת הועלתה בדאקה שבבנגלדש בשנת 2005 על ידי המרכז לתיאטרון אסייתי.

הנובלה עובדה על ידי הקומיקסאי האמריקני פיטר קופר לרומן גרפי שיצא לאור בהוצאת "קראון" בשנת 2003. בתחילת 2011 יצא לאור תרגום לעברית של הספר.‏[1]

בשנת 2008 הייתה הפרמיירה של האופרה "הגלגול" מאת רון וידברג שהוצגה בישראל בהשתתפות מוזיקאים ישראלים.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הגלגול" הוא אחד מהסיפורים והנובלות של קפקא ("התבוננות", "גזר הדין", "במושבת העונשין", "רופא כפרי" ו"אמן צום") שתורגמו ופורסמו על ידי הוצאות הספרים העבריות באופן תדיר בקובץ אחיד:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]