ליון פויכטוונגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליון פויכטוונגר
Lion Feuchtwanger
לידה 7 ביולי 1884
מינכן, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בדצמבר 1958 (בגיל 74)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות וודלון ממוריאל עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Jacob Arje, Sepp Trautwein, J. L. Wetcheek עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, Wilhelmsgymnasium עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מחזה, פרוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות היהודי זיס (רומן), The Oppermanns עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Marta Feuchtwanger עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הספרות של מינכן (1957)
  • הפרס הלאומי של מזרח גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ליון פויכטוונגר, צולם ב-1910 בערך

לִיוֹן פוֹיכְטְוַונְגֶרגרמנית Lion Feuchtwanger;‏ 7 ביולי 1884, מינכן21 בדצמבר 1958, לוס אנג'לס) היה סופר, מחזאי ומתרגם יהודי-גרמני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליון פויכטוונגר נולד במינכן למשפחה יהודית אמידה של יצרני מרגרינה. לאחר סיום בית הספר למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת מינכן ולאחר מכן באוניברסיטת ברלין. לאחר סיום הלימודים עבד כמבקר תיאטרון וכמתורגמן. בשנת 1905 החלה דרכו הספרותית של פויכטוונגר עם פרסום כמה מחזות קצרים שכתב. ב-1907 קיבל תואר דוקטור בספרות, לאחר שחקר את "הרב מבכרך" של היינריך היינה לצורך הדוקטורט. תואר הדוקטור נשלל ממנו מאוחר יותר על ידי הנאצים; ופויכטוונגר ויתר על כתיבת הביליטציה (עבודת מחקר מתקדמת המזכה את כותבה באפשרות לעבוד באוניברסיטאות בגרמניה), בשל ההגבלות על היהודים שהיו נהוגות בחלק מן האוניברסיטאות. פויכטוונגר כתב ביקורות תיאטרון לכתב העת "די ולטבינה" של זיגפריד יעקובזון ובשנת 1908 יסד את כתב העת הספרותי "שפיגל" (מראה, בגרמנית), ולאחר מכן איחד אותו לתוך ה"ולטבינה". פויכטוונגר "גילה" במהלך עבודתו כמבקר תיאטרון את ברטולט ברכט הצעיר והפך ידיד נפש שלו, ידידות שנמשכה עד למותו של ברכט ב-1956. בשנת 1910 יצאה לאור הנובלה הראשונה שלו, "האל מחימר".

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב פויכטוונגר לצבא. לאחר שהייה קצרה בחזית שוחרר מן הצבא בשל סיבות בריאותיות. ההשתתפות במלחמה קירבה אותו לחוגים שמאלנים וסוציאליסטיים בגרמניה. במהלך המלחמה הוא כתב מספר מחזות בעלי אופי אנטי מלחמתי. בשנת 1925 יצא לאור אחד הספרים המפורסמים ביותר של פויכטוונגר – "היהודי זיס", ספר על אודות חייו של יהודי החצר יוזף זיס אופנהיימר. הספר תורגם לשפות רבות (כולל עברית) והביא לפויכטוונגר פרסום עולמי.

ליון פויכטוונגר היה בין המתנגדים הבולטים למפלגה הנאצית בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30. את דעותיו ורגשותיו בנושא ביטא בטרילוגיה "אולם המתנה", שחלקהּ הראשון (הנובלה "הצלחה") פורסם בשנת 1930. בראשית שנת 1933 נסע פויכטוונגר עם אשתו למסע הרצאות בארצות הברית. במהלך שהייתו בארצות הברית מונה אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. בשל כך החליט פויכטוונגר לא לחזור לגרמניה, והתיישב עם אשתו בצרפת. בינתיים בגרמניה הוכרז פויכטוונגר כאויב האומה, אזרחותו נשללה ממנו ורכושו הוחרם על ידי המדינה.

בשנת 1937 ביקר פויכטוונגר בברית המועצות, וחיבר על כך ספר מסע בשם "מוסקבה". בספר זה הביע פויכטוונגר את תמיכתו במדיניותו של סטלין, ובשל כך נחשף לביקורת רבה בחוגים הליברלים בצרפת. בשנת 1949 במהלך המאבק נגד קוסמופוליטיות ספריו הוצאו מספריות בברית המועצות וחזרו למדפים בשנת 1955.

בשנת 1940, לאחר פלישת הנאצים לצרפת, הושם פויכטוונגר על ידי הצרפתים במחנה מיל, מחנה מעצר לנתינים גרמניים שחיו בצרפת. לאחר מכן הועבר למחנה אחר ליד העיר נים ובעזרת העיתונאי וחסיד אומות העולם וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום) וסגן הקונסול היירם בינגהאם הרביעי הצליח להימלט ממנו ולהגיע לארצות הברית[1]. פויכטוונגר ומשפחתו התיישבו בקליפורניה.

בשנת 1942 השלים פויכטוונגר את הטרילוגיה הנודעת שלו "יוסף" על אודות חייו של יוסף בן מתתיהו. הטרילוגיה מורכבת מהספרים: "מלחמת היהודים", "היהודי ברומא" ו"בוא יבוא היום".

ליון פויכטוונגר נפטר ב-21 בדצמבר 1958.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היהודי זיס:
  • מלחמות היהודים: תרגם י' ליכטנבום, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ב. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי.)
  • האופרמנים:
  • הבנים: תרגם י' ליכטנבום, תל אביב: א"י שטיבל, 1936. (יצא שוב בהוצאת נ' טברסקי, תש"ה.)
  • נרון הכוזב: תרגמה בהסכמת המחבר רות כ"ץ [=לבנית],‬ תל אביב: א"י שטיבל, תש"ב.
  • בוא יבוא היום: תרגם מאנגלית א' לובראני, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ה.
  • היעוד הגדול: תרגמו יוסף ליכטנבום ויעקב עדיני, ‬תל אביב: נ' טברסקי, תש"ח.
  • פרנציסקו דה-גויה: תרגמו ב' נח ומאיר ומוהר, תל אביב: נ' טברסקי, תשט"ו.
  • בלדה ספרדית: תרגמה עדנה קורנפלד,‫ מרחביה: ספרית פועלים, 1957.
  • יפתח הגלעדי ובתו: תרגמה רות לבנית, מרחביה: ספרית פועלים, 1960.
  • גויא: תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ו-1985.
  • גלות: תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"א-1991.
  • ניצחון: תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה-ביתן, תש"ן-1990.
  • היהודיה מטולדו: תרגמה חנה שוורץ-אייזלר,‫ ירושלים: זמורה-ביתן, תשס"ד-2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליון פויכטוונגר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איך ניצל פויכטוואנגר, הצופה, 8 באוקטובר 1940
  2. ^ אתר למנויים בלבד רונן טל, האופרמנים ומספק קריאת אזהרה גם לימינו, באתר הארץ, 25 ביולי 2023
  3. ^ דפנה לוי, אומנות ההונאה העצמית, באתר ישראל היום, 25 באוגוסט 2023