הטירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הטירה
Das Schloß
הטירה
מידע כללי
מאת פרנץ קפקא
שפת המקור גרמנית
סוגה רומן
הוצאה
שנת הוצאה 1926
מספר עמודים 367
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת שוקן
שנת הוצאה 1967
תרגום לעברית שמעון זנדבנק

הטירהגרמנית: Das Schloß) הוא רומן בלתי גמור מאת פרנץ קפקא, אשר התחיל בכתיבתו בשנת 1922 וראה אור לאחר מותו בשנת 1926.

הספר מתאר את חוסר האונים של גיבור בשם ק., מודד קרקעות, אשר זומן לכפר על ידי השלטון המקומי היושב בטירה. ק' מנסה להבין את מעמדו בכפר ואת מהות עבודתו. במהלך העלילה הוא פוגש דמויות רבות, אשר אף לא אחת מהן מבינה את ק', והוא מצדו לא מבין אותן ואת תפקידן. ק. חווה את תלאות הביורוקרטיה, ובעודו מנסה להבהיר את מעמדו בכפר אליו זומן על ידי הרשויות הבלתי נגישות, הוא עובר חוויות אשר מביאות אותו לשפל המדרגה.

ספר קודר, ולעיתים סוריאליסטי, הנתפס כיצירה שמדגישה את הניכור של העולם המודרני, את האטימות של שלטון ביורוקרטי ואת התסכול אל מול רשויות השלטון. הרומן משקף את הקיום המבולבל של האדם בחברה המודרנית.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהגיע ק. הייתה שעת ערב מאוחרת. שלג עמוק כיסה את פני הכפר. הר הטירה לא נראה כלל לעין, ערפל וחשיכה סבוהו, אף הבהוב רפה של אור לא רימז על מקום הטירה הגדולה. שעה ארוכה עמד ק. על גשר העץ המוליך מדרך המלך אל הכפר, והיה נועץ עיניו בריקנות המדומה למעלה. אחר כך הלך לתור לו מקום לינה.

הטירה / פרנץ קפקא, בתרגומו של שמעון זנדבנק

כך מתחיל קפקא את ספרו, ומשדר מיד את התחושות שמלוות את הקורא לאורך כל העלילה. לילה אפל, שלג עמוק שמכסה על פני הכל, חוסר שקיפות, ריקנות מדומה וחיפוש מתמיד אחר ההתמצאות במרחב הכללי.[1]

ק. הגיע לכפר שנשלט על ידי ביורוקרטיה מסתורית הממוקמת אי שם בטירה שעל הגבעה. כאשר הוא מחפש מחסה בפונדק הכפר הוא מציג את עצמו כמודד קרקעות שהוזמן על ידי השלטונות. אנשי הכפר מודיעים לו שאיש הקשר הרשמי שלו הוא אדם בשם קלם, אשר מודיע לו שידווח על בואו לראש העיר. ראש העיר מצדו מודיע לק. שההזמנה לבואו יצאה אליו בעקבות טעות ביורוקרטית, ומציע לו משרה חלופית של עוזר למורה בבית הספר. ק. מנסה ליצור קשר עם קלם, אך מסתבר שבניסיונותיו אלו הוא עובר על איסורים שלא מתקבלים בברכה על ידי תושבי הכפר.

הטירה ועובדיה נתפסים במעמד גבוה מאוד בעיני הכפריים, על אף שאין הם ממש מתמצאים במהות תפקידיהם. פעולות השלטון אינן מוסברות מעולם, והתושבים נותנים להן פירושים משלהם במונולוגים ארוכים חסרי פשר ומלאים סתירות פנימיות.

הטירה נחשבת כמבצרה העליון של הבירוקרטיה המכילה עבודה של ניירת חסרת פגם, כאשר מלכתחילה הובילה טעות בניירת לזימונו המוטעה של ק. אל הכפר. ק. גם עד לכך שפקיד משמיד מסמך שמיועד לנמען שאין הוא מזהה אותו.

תושבי הטירה נתפסים בעיני כל כאנשים מבוגרים העוסקים בעבודות בעלות פונקציות פקידותיות. מלבד שתי חריגות, אין הם מזדהים או מוכרים. יש להם אמנם מזכירה או שתיים שבאות אל הכפר, אך אין הן יוצרות אינטראקציה עם אנשי הכפר, אלא בהקשר של מה שנתפס כשירותי ליווי.

שמות סמליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך הבנת היצירה, טוען גרשון שקד, יש להבין את הסמליות שמוענקת לשמות מובילים בה. שם הספר, שתורגם לעברית "הטירה" אינו מוסר את דו-המשמעות במקור - Das Schloß, שהוא גם טירה וגם מנעול. דהיינו, זהו גם מקום מגורים של מעמד עילי, וגם מקום שנעול בפני מי שחפץ לבוא או להתקרב אליו.[2]

שם הגיבור ק. זהה גם לשם הגיבור של "המשפט" של קפקא, והוא מבטא את קיצור שמו, מה שמעניק למסופר נופך אוטוביוגרפי; "הדמות הראשית ק. קרובה למחבר, והיא החצנה של האגו האינטימי שלו, המטביע עליה את חותם שמו — ק' (k); אבל היא גם מסומנת כאות בלבד, כאילו אינה דמות אנושית כלל אלא פיגורה במחזה מוסר של ימי הביניים כ"כל אדם".[2]

גם שם ה"יריב" של ק., קלאם, מתחיל באות ק'. המילה Klamm בגרמנית פירושה: צר, לח וקפוא מקור, ובהשאלה גיא מסולע וצר. האות התחילית המשותפת לשניהם מרמזת על כך שאין הוא רק יריבו העיקרי, של הגיבור, איש בעל דמות מחניקה וקרה הדומה לתהום חלקה, אלא שבעת ובעונה אחת, ק. גם נצמד אליה בחרדה, משום שאיננו מודע למגבלותיו שלו.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה המחלחלת בכלל יצירותיו של קפקא, ובייחוד ב"הטירה" וב"המשפט" היא: מי הוא השופט? מאין קיבל את סמכותו, והאם ניתן בכלל להתמודד עם פסיקותיו[2].

הרקע שנותן קפקא לעלילה הוא אווירה קודרת וחורפית בכפר קטן בעל מחנק פרוביציאלי, שבו כל התושבים יודעים הכל על כולם ומעורבים בכל דבר. החברה והשלטון המסתורי חודרים לרשות היחיד של הפרט ולופתים אותו. התחושה ששלטת בספר, של שאלות הנותרות ללא תשובה, תואמת, לדעת שקד, את המהות הקיומית והחברתית האופיינית לחברה הביורוקרטית. כל הסמכויות הן תמיד בידיו של הבירוקרט, והוא זה שאמור לספק את התשובות, אך בחברה כזו הלקוח איננו צודק והריבוא הוא נותן השירות. כל התפתחות בעלילה, בעצם, מובילה לאכזבה, וכתוצאה מכך, עובר ק. התעללויות ונותר אך ורק עם תחושות של השפלה ותסכולים. ק. הוא בעצם סוג של איוב המודרני, שנוחתות עליו מכות קשות בזו אחר זו, אך אין הוא מודע דיו כדי לזעוק את שאלת ה"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו".

לדעת אודי מנדלסון מסכם הפתיח של הרומן את הרעיון העיקרי של הספר כולו; ק. עומד במפתנו של המרחב, שהעלילה מתרחשת בו, נועץ מבטו בריקנות המדומה שלמעלה. הוא מחפש את הטירה המסתורית והנעלמת כאיזו ישות פיזית שמסתתרת בערפל. ק. בעצם מחפש את זהותו האישית במרחב, וחיפוש אובססיבי זה יופיע בכל הספר; בניסיונותיו חסרי התוחלת להשיג את אישורה של הטירה לזהותו ולתפקיד שהוטל עליו למלא בכפר.[1]

גיטה אבינור רואה קשר ברור בין הביוגרפיה של קפקא ובין כתביו. הוא הרגיש רוב חייו תחושה של ניכור ותלישות; בן לאב סמכותי ועריץ[3], יהודי בחברה צ'כית שכתב בגרמנית, פקיד במשך שנים שעבד בחברת ביטוח גדולה. תחושה זו עוברת כחוט השני ב"הטירה". קפקא לא סיים את כתיבת הספר, אך הוא סיפר למכס ברוד, ידידו הטוב, שבסופו של דבר תשלח הטירה אישור מוגבל לשהותו של מודד הקרקעות בכפר, אבל יהיה זה רק לאחר שק. כבר נפטר מאפיסת כוחות[4].

פליקס וולטש נועץ את מקור הסמכות הבלתי-מעורערת של אותו כוח כל יכול עריץ ומתנשא באביו של קפקא, ובמאבק התמידי שבינו ובין בנו[5].

במקרהו של קפקא ניתנה לנו [...] תמונה ברורה וגם לא מסולפת של האב הזה ויחסו לבנו. לפי התיאור הזה היה האב, עם כל החיות שבו ושקידתו ודאגתו לשלומה החומרי של משפחתו, אדם אנוכי שנהג עריצות בסובבים אותו, שהיה מוצא פורקן לעצמו בפרץ של גידופים, שריחם על עצמו תמיד, נהג בעובדיו שלא כשורה, לא נתן את דעתו על תכונותיהם המיוחדות של ילדיו, ובכלל לא הייתה לו זיקה של ממש אליהם. את פרנץ בנו הרך והעדין, הביישן וטהור המידות, השפיל השפלה יתרה. אף על פי כן לא כפר קפקא מעולם בסמכותו של אביו; עד שנתו האחרונה לא יכול להשתחרר מהשפעתו; בעיניו היה האב — פשוט מעצם היותו מולידו — כוח גבוה יותר. ואף על פי שראה את מגרעותיו בעיניים פקוחות, היה האב בעיניו בחינת גורל שאין מנוס ממנו. אין תמה אפוא שמתוך ההשלך של דמות גורלית זו שבחייו למישור הטרנסצנדנציה, נתקבל תיאור זה של הרשויות העל–אנושיות, שליקוייהן גדולים לא פחות מכוחן, ואין כנגדן ניצחון ואין מהן מנוס.

ברוך פליקס וולטש, 'פרנץ קפקא: דתיות והומור בחייו וביצירתו', עמ' 71

חיזוק להצמדות המבקרים לביוגרפיה של קפקא ניתן להתקבל מהעובדה ש"הטירה" נכתבה מלכתחילה כרומן בגוף ראשון יחיד, אך בהמשך, שינה קפקא את לשון הגיבור לגוף שלישי, כדי להרחיק את עדותו.

עיבוד למחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 כתב מקס ברוד מחזה על פי "הטירה" של קפקא[6]. המחזה הוצג בתיאטרון "הבימה" בבימויו של יוסי יזרעאלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלל ברזל, בין עגנון לקפקא; ה"אדונית והרוכל" בהקבלה ל"הטירה", כרמלית, י"א - י"ב (תשכ"ו), עמ' 173–183
  • עינב קטן, הטירה לקפקא: אלגוריה דיאלקטית על המודרנה: על פרשנות הטקסט הקפקאי, עבודת גמר באוניברסיטת תל אביב, 2006
  • נעמי הברון,"קריאה זן-בודהיסטית ב'הטירה' של קפקא", בתוך: קפקא, פרספקטיבות חדשות, עיוני מחקר, 2013, עמ' 160–174
  • שרגא אבנרי, "הטירה של פרנץ קפקא; כמה פנים", כרמלית י"ז-י"ח (תשל"ג - תשל"ד), עמ' 138–150
  • יוסף מילמן, "נקודות התצפית ומעמדו של הקורא - ב"הטירה" ו"מושבת עונשין" לקפקא", עלי שיח 6 (תשל"ט), עמ' 122–131

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הטירה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אודי מנדלסון, "לא, כי ברחוב נלין' המשמעויות האתיות של קיום ה'סף' במרחב הציבורי", בתוך: טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21 (24), 2005, עמ' 14
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 גרשון שקד, "נכרי וזר, פלוני שאין חפץ בו", בתוך: זהות: ספרויות יהודיות בלשונות לעז, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2006, עמ' 161–185
  3. ^ פרנץ קפקא, מכתב אל אבא - מכתבים אל מילנה, (תרגמה עדנה קורנפלד), שוקן, תשל"ה
  4. ^ גיטה אבינור, הטירה, הכפר ומודד הקרקעות (pdf)
  5. ^ ברוך פליקס וולטש, פרנץ קפקא: דתיות והומור בחייו וביצירתו, מוסד ביאליק, 2013, עמ' 80-68
  6. ^ הטירה, על פי קפקא, עיבוד מכס ברוד. עברית אברהם הוס, במאי יוסי יזרעאלי, הוצג בהבימה, פברואר 1976.