אה"מ רויאל סובריין (1915)
 | |
| אה"מ רויאל סובריין בפילדלפיה, ספטמבר 1943 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי  הצי הסובייטי |
| סדרה | רוונג' |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי בפורטסמות'  |
| תחילת הבנייה | 12 בינואר 1914 |
| הושקה | 29 באפריל 1915 |
| תקופת הפעילות | מאי 1916 – ינואר 1949 (כ־32 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 30,450 טון, מקסימלי: 31,630 טון |
| אורך | 189.2 מטר |
| רוחב | 27 מטר |
| שוקע | 10.2 מטר |
| מהירות | 23 קשרים |
| גודל הצוות | 1,240 איש |
| טווח שיוט | 12,960 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 2 טורבינות בהספק 40,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 330 מ"מ, שריון סיפון – 25–102 מ"מ, צריחי תותחים – 279–330 מ"מ, ברבטות – 152–254 מ"מ, מחיצות הגנה – 102–152 מ"מ, מגדל הניווט – 76–279 מ"מ |
| חימוש | 8 תותחים 15 אינץ' (381 מ"מ), 14 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 2 תותחים נ"מ 3 אינץ' (76 מ"מ), 4 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
אה"מ רויאל סובריין הייתה אחת מחמש אוניות המערכה מסדרת רוונג' שנבנו עבור הצי המלכותי בהדחק של 29,970 טונות ארוכות (30,450 טונות) וחמושה בשמונה תותחי 15 אינץ' (381 מילימטרים) בארבעה צריחים עם תותחים. היא הונחה בינואר 1914 והושקה באפריל 1915; היא הושלמה במאי 1916, אך לא הייתה מוכנה לשירות בזמן כדי להשתתף בקרב יוטלנד בסוף החודש. היא שירתה עם הצי הגדול למשך שארית מלחמת העולם הראשונה, אך לא ראתה פעולה. בתחילת שנות ה-30, היא שובצה בצי הים התיכון והתבססה במלטה.
שלא כמו אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת, רויאל סובריין ואחיותיה לא זכו לחידוש במהלך התקופה שבין המלחמות. רק שינויים קלים בסוללת הנ"מ שלה בוצעו לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. על האונייה שהוצבה בצי הבית, הוטלה משימה להגנת שיירה עד מאי 1940, אז שבה לצי הים התיכון. רויאל סובריין נכחה במהלך קרב קלבריה ביולי 1940, אך מהירותה האיטית מנעה ממנה לירות באוניות המערכה האיטלקיות. עד מרץ 1942, היא שובצה בצי המזרחי באוקיינוס ההודי, אך לאחר הפשיטה באוקיינוס ההודי על ידי Kido Butai של אדמירל נגומו, האונייה נסוגה למזרח אפריקה כדי ללוות שיירות. בינואר 1944 היא חזרה לבריטניה, ובמאי העביר הצי המלכותי את רויאל סובריין לצי הסובייטי, ששינה את שמה לארכנגלסק. לאחר מכן היא ליוותה שיירות ארקטיות לתוך קולה עד סוף המלחמה. הסובייטים החזירו את האונייה ב-1949, ולאחר מכן היא פורקה לגרוטאות.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
_profile_drawing.png)
אוניות המערכה מסדרת רוונג' (המכונה לפעמים סדרת רויאל סובריין או סדרת R) תוכננו כגרסאות קטנות מעט יותר, איטיות יותר ומוגנות בכבדות יותר מהסדרה הקודמת קווין אליזבת. כאמצעי חסכוני הם נועדו לחזור לנוהג הקודם של שימוש גם במזוט וגם בפחם, אך לורד הים הראשון ג'קי פישר ביטל את ההחלטה לגבי פחם באוקטובר 1914. בזמן הבנייה, האוניות עוצבו מחדש כדי להשתמש בדוודי נפט שהגדילו את עוצמת המנועים ב-9,000 כוחות סוס (6,700 קילוואט) מעל המפרט המקורי.
לרויאל סובריין היה אורך כולל של 620 רגל 7 אינץ' (189.2 מטרים), רוחב של 88 רגל 6 אינץ' (27 מטרים) ושוקע עמוקה של 33 רגל 7 אינץ' (10.2 מטרים). הייתה לה תפוסה מתוכננת של 27,790 טונות ארוכות (28,240 טונות) והדחק של 31,130 טונות ארוכות (31,630 טונות) במעמס מלא. היא הונעה על ידי שני סטים של טורבינות קיטור של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור מ-18 דוודי Yarrow. הטורבינות דורגו ב-40,000 כוחות סוס (30,000 קילוואט) ונועדו להגיע למהירות מרבית של 21 קשרים (38.9 קמ"ש). היה לה טווח שיוט של 7,000 מיילים ימיים (12,964 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש). הצוות שלה מנה 1,241 קצינים ומלחים בשנת 1921. עלות הבנייה הייתה 2,570,504 ליש"ט.
חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונייה הייתה מצוידת בשמונה תותחים נטעני מכנס (BL) 15 אינץ' (381 מ"מ) Mk I בארבעה צריחי תותחים תאומים, בשני זוגות ירי-על מלפנים ומאחור של המבנה, המסומנים 'A', 'B', 'X' ו-'Y' מלפנים לאחור. 12 מתוך 14 תותחי BL 6 אינץ' (152 מ"מ) Mk XII היו מותקנים בקזמטים לאורך הצד הרחב של כלי השיט באמצע האונייה; הזוג הנותר הורכב על סיפון המקלט והיו מוגנים על ידי מגני תותחים. חימוש הנ"מ שלהם היה מורכב משני תותחי ירי מהיר (QF) 3 אינץ' (76 מ"מ) 20 cwt Mk I. האוניות היו מצוידות בארבעה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שניים בכל צד רוחב.
באוגוסט-ספטמבר 1924, תותחי ה-3 אינץ' הוחלפו בזוג תותחי QF 4 אינץ' (102 מ"מ) Mk V. במהלך השיפוץ של האונייה בשנים 1927–1928, הוסרו תותחי סיפון המקלט בקוטר 6 אינץ' ונוספו זוג נוסף של תותחי נ"מ 4 אינץ'. אלו הוחלפו בשמונה תותחי QF 4 אינץ' Mk XVI בצריחים תאומים במהלך השיפוץ של רויאל סובריין בשנים 1937–1938. זוג צריחי תותחי 2 פאונד "פום-פום" מתומנים נוספו ב-1932 לצד הארובה, ושני תותחי "פום-פום" מרובעי קנים נוספו בתחילת 1942 על גבי צריחי 'B' ו-'X'. עשרה תותחי אורליקון 20 מ"מ נוספו גם ב-1941. עוד שישה נוספו בשנת 1943. רויאל סובריין צוידה בתחילה בארבעה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שניים בכל צד רוחב, אם כי צמד הצינורות האחוריים הוסרו ב-1932. הזוג הקדמי הוסר גם הוא בשנים 1937–1938, במהלך השיפוץ האחרון של האונייה לפני המלחמה.
בקרת אש[עריכת קוד מקור | עריכה]
רויאל סובריין הושלמה עם שני מנהלי בקרת אש מצוידים במדי טווח 15 רגל (4.6 מטרים). האחד היה מורכב מעל מגדל הניווט, מוגן על ידי חיפוי משוריין, והשני היה גבוה על תורן החצובה. בכל צריח הותקן גם מד טווח של 15 רגל. החימוש הראשי יכול להיות גם נשלט על ידי צריח 'X'. החימוש המשני נשלט בעיקר על ידי מנהלי בקרת האש שהותקנו בכל צד של פלטפורמת המצפן על התורן הקדמי לאחר שהותקנו במרץ 1917. מד טווח 30 רגל (9.1 מטרים) החליף את הקטן יותר שהותקן במקור בצריח 'X' ב-1919. באופן דומה, מד טווח גדול נוסף הותקן בצריח 'B' במהלך השיפוץ של האונייה בשנים 1921–1922. מד טווח זווית גבוהה נוסף מעל הגשר במהלך אותו תיקון.
בערך בשנת 1931, מערכת בקרת זווית גבוהה (HACS) Mk I החליפה את מד הטווח הזווית הגבוהה בחלק העליון. במהלך השיפוץ של 1932 נוספו שתי עמדות למנהלי בקרת אש לתותחי הנ"מ 2 פאונד "פום-פום" על פלטפורמות חדשות ליד ומתחת למנהל בקרת האש במרומי האונייה. בשיפוץ 1937–1938 החליף מנהל בקרת אש HACS Mark III את ה-Mk I בחלק העליון והשני נוסף למגדל הפיקוח על הטורפדו מאחור. עד 1942 הותקנו מכ"ם אזהרה אווירי מסוג 279, מכ"ם חיפוש עילי מסוג 273, מכ"ם ירי מסוג 284 ושני מכ"מים נגד מטוסים מסוג 285. עד ספטמבר 1943, מכ"ם מסוג 284 הוחלף במכ"ם מסוג 284B משופר ושני מכ"מים מסוג 282 הותאמו לתותחי "פום-פום".
הגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגורת קו המים של האונייה הייתה מורכבת משריון מוצק של קרופ (KC) בעובי 13 אינץ' (330 מילימטרים) בין ברבטות 'A' ל-'Y' שהצטמצמה ל-4–6 אינץ' (100–150 מילימטרים) לכיוון קצות האונייה, אך הוא לא הגיע לא לחרטום ולא לירכתיים. מעל זה היה רצועה של שריון 6 בעובי סנטימטרים שנמשך בין ברבטות 'A' ל-'X'. מחיצות רוחביות בעובי של 4 עד 6 אינץ' עברו בזווית מקצות החלק העבה ביותר של חגורת קו המים אל הברבטות 'A' ו-'Y'.
צריחי התותחים היו מוגנים על ידי 11–13 אינץ' (279–330 מילימטרים) של שריון KC, מלבד גגות הצריח שהיו בעובי 4.75–5 אינץ' (121–127 מילימטרים) עבה. עובי הברבטים נע בין 6–10 אינץ' (152–254 מילימטרים) מעל הסיפון העליון, אך היו בעובי רק 4 עד 6 אינץ' מתחתיו. לאונייה היו מספר סיפונים משוריינים שנעו בין 1–4 אינץ' (25–102 מילימטרים) בעובי. למגדל הניווט הראשי היו 13 אינץ' של שריון בצדדים עם גג 3 אינץ'. למנהל הטורפדו במבנה העילי האחורי היו 6 אינץ' של שריון שהגן עליו. לאחר קרב יוטלנד, נוספו 1 אינץ' של פלדה בעלת מתיחה גבוהה לסיפון הראשי מעל מחסני התחמושת והותקן ציוד נוסף נגד רשף במחסני התחמושת. בשנת 1918 הוחלפו מגני התותחים עבור של תותחי 6 אינץ' cסיפון העליון על ידי קזמטים משוריינים.
כדי להגן מפני פיצוצים תת-מימיים, הספינה צוידה במחיצות נגד טורפדו אורכיות בעובי 1 עד 1.5 אינץ' (38 מילימטרים) שעברו ממחסני התחמושת הקדמיים לאחורים. במהלך השיפוץ שלה ב-1921, רויאל סובריין צוידה בבליטה נגד טורפדו שנמשכה לאורך האונייה בין הברבטות הקדמיות והאחוריות. היא חולקה לתא תחתון אטום למים ולתא עליון מלא ב"צינורות ריסוק" אטומים למים שנועדו לספוג ולהפיץ את כוח הפיצוץ. החלל בין הצינורות היה מלא בעץ ומלט.
מטוסי קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונייה צוידה בסיפוני טיסה, שהותקנו על גגות צריחי 'B' ו-'X', ב-1918; שמהם יכלו להשיק מטוסי קרב ומטוסי סיור. ב-1932 הוסרו סיפוני הטיסה מהצריחים ועל סיפון הרבע שלה הותקן מעוט מסתובב, יחד עם עגורן לחילוץ מטוס ימי. המעוט והמנוף הוסרו עד מרץ 1937.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רויאל סובריין הונחה ב-15 בינואר 1914 במספנה המלכותית, פורטסמות'. האונייה הושקה ב-29 באפריל 1915 ונכנסה לשירות במאי 1916. ב-30 במאי 1916, שלושה שבועות לאחר כניסתה לשירות, רויאל סובריין נכחה בסקפה פלו כאשר מפקד הצי, אדמירל ג'ון ג'ליקו הורה על הצי הגדול לצאת לים. ג'ליקו השאיר בכוונה את רויאל סובריין מאחור בנמל עקב חוסר הניסיון של הצוות שלה; מה שגרם לה להחמיץ את קרב יוטלנד למחרת. בחודשים שלאחר הקרב, רויאל סובריין הוכנה במהירות לשירות עם הצי כדי להגביר עוד יותר את העליונות המספרית של הצי הגדול על צי הים הפתוח הגרמני.
הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים.
ב-22 באפריל 1918 הפליג צי הים הפתוח צפונה בפעם האחרונה בניסיון לא מוצלח ליירט שיירה לנורווגיה, ונאלץ לחזור יומיים לאחר מכן לאחר שלסיירת המערכה SMS מולטקה נגרם נזק למנוע. הצי הגדול יצא לפעולה מרוזית' ב-24 עם גילוי הפעולה, אך לא הצליח ללכוד את הגרמנים. ב-21 בנובמבר, לאחר שביתת הנשק, כל הצי הגדול, כולל רויאל סובריין, יצא מהנמל כדי ללוות את הצי הגרמני שנכנע למעצר בסקפה פלו.
תקופת בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידת הנחתים המלכותית שהוקצתה לרויאל סובריין עזבה את האונייה ב-21 ביוני 1919 לצורך אימונים. האונייה נכנסה בינתיים למבדוק באינברגורדון בספטמבר. במהלך השחרור לאחר המלחמה ב-1919 כ-500 אנשי צוות עזבו את האונייה בזמן שהיא הייתה במבדוק. עם החזרה לשירות בסוף 1919, הוקצתה האונייה לשייטת אוניות המערכה הראשונה של הצי האטלנטי. סכסוכים בין יוון לאימפריה העות'מאנית המתפוררת הניעו את הצי המלכותי לפרוס כוח למזרח הים התיכון. באפריל 1920, רויאל סובריין ואחותה רזולושן יצאו לאזור דרך מלטה. בהיותם בבירה העות'מאנית קונסטנטינופול, רויאל סובריין ושאר ספינות המלחמה הבריטיות תפסו מהגרים לבנים שנמלטו מהצבא האדום הקומוניסטי. בין אותם פליטים על סיפון רויאל סובריין הייתה נסיכה ממשפחת גליצין.
הסכם הצי של וושינגטון משנת 1922 חתך את כוח אוניות המערכה של הצי המלכותי מארבעים אוניות לחמש עשרה. אוניות המערכה שנותרו פעילות חולקו בין צי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון וערכו פעולות משותפות מדי שנה. רויאל סובריין נשארה עם הצי האטלנטי עד 1926. ב-4 באוקטובר 1927, האונייה הוכנסה למילואים כדי לבצע שיפוץ גדול. הותקנו ארבעה מדי טווח ושמונה זרקורים. ב-15 במאי 1929, הסתיים השיפוץ, והאונייה שובצה בשייטת אוניות המערכה הראשונה של צי הים התיכון. השייטת הורכבה מרויאל סובריין, אחיותיה רזולושן ורוונג', וקווין אליזבת, ובסיסה היה במלטה. בשנות ה-30 של המאה ה-20, חמש האוניות מסדרת קווין אליזבת עברו מודרניזציה נרחבת. רויאל סובריין ואחיותיה, לעומת זאת, היו קטנות ואיטיות יותר מסדרת קווין אליזבת, ולכן לא זכו לחידוש נרחב בתקופה שבין המלחמות. השינויים היחידים שבוצעו היו הגדלות לסוללות הנ"מ שלהם.
תרגילי צי ב-1934 נערכו במפרץ ביסקאיה, ולאחר מכן נערכה ריגטת צי במפרץ נווארינו מול יוון. בשנת 1935 חזרה האונייה לבריטניה לרגל סקירת הצי בספיטהד לרגל יובל הכסף של המלך ג'ורג' החמישי. באוגוסט 1935 הועברה רויאל סובריין לשייטת אוניות המערכה השנייה של הצי האטלנטי, שם שימשה כאוניית הדגל של אדמירל משנה צ'ארלס רמזי. האונייה שימשה ככלי אימון עד 2 ביוני 1937, אז שוב הוכנסה למילואים לצורך שיפוץ גדול. השיפוץ נמשך עד 18 בפברואר 1938, ולאחר מכן היא חזרה לשייטת אוניות המערכה השנייה. ב-1939 ערך המלך ג'ורג' השישי ביקור ממלכתי בקנדה; רויאל סובריין ושאר הצי ליוו את ספינתו באמצע הדרך על פני האוקיינוס האטלנטי ופגשו אותה בדרך חזרה מהמסע.
בתחילת 1939, האדמירליות שקלה תוכניות לשלוח את רויאל סובריין וארבע אחיותיה לאסיה כדי להתמודד עם ההתפשטות היפנית. הם טענו כי "אסטרטגיית סינגפור" שנקבעה אז, שקראה להקים צי בבריטניה שיישלח כדי להתמודד עם מתקפה יפנית הייתה מסוכנת מטבעה בשל העיכוב הארוך. הם טענו שצי קרב ייעודי יאפשר תגובה מהירה יותר. התוכנית נזנחה, עם זאת, מכיוון שאוניית המערכה החדשה קינג ג'ורג' החמישי לא תתחיל את שירותה עד 1941. בשבועות האחרונים של אוגוסט 1939, הצי המלכותי החל להתרכז בבסיסים של ימי מלחמה כשהמתיחות עם גרמניה עלתה. רויאל סובריין יצאה לאינוורגורדון, שם הצטרפה לאחיותיה רזולושן ורויאל אוק, רודני, ולסיירת המערכה ריפאלס. עד 31 באוגוסט, אל הכוח הצטרפה נלסון, אוניית הדגל של אדמירל צ'ארלס פורבס, מפקד צי הבית.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-31 באוגוסט, יום לפני הפלישה הגרמנית לפולין, הוצבה רויאל סובריין לכוח מיסוך בפער של גרינלנד-איסלנד-בריטניה כדי לפטרל אחר ספינות סוחר גרמניות שאולי מנסות להגיע לגרמניה. בתחילת המלחמה בספטמבר 1939, רויאל סובריין שובצה בשייטת אוניות המערכה השנייה של צי הבית. היא שובצה לכוח הליווי הצפון-אטלנטי, שבסיסו היה בהליפקס, נובה סקוטיה, והוטל עליה להגן על שיירות לבריטניה. כשחזרה לפלימות', היא עברה שיפוץ קצר. במאי 1940 עברה לצי הים התיכון. שם היא התבססה באלכסנדריה עם אוניות המערכה וורספייט, מלאיה ווליאנט, בפיקודו של אדמירל אנדרו קנינגהם. ב-25–27 ביוני, היא ואחותה אה"מ ראמיליס ליוו שתי שיירות מאלכסנדריה למלטה. ב-28 ביוני, סיור אווירי איתר משחתות איטלקיות ליד זקינתוס; אדמירל ג'ון טובי לקח את שייטת הסיירות השביעית. רויאל סובריין נותרה מאחור בשל מהירותה האיטית. קנינגהם חילק את הצי שלו לשלוש קבוצות; רויאל סובריין ומלאיה היו הליבה של קבוצה C. היא נכחה בקרב קלבריה ב-18 ביולי, אך מהירותה האיטית מנעה ממנה לירות באוניות המערכה האיטלקיות. וורספייט נשא את עיקר הפעולה, שכן רויאל סובריין ומלאיה פיגרו מאחור.
באמצע אוגוסט 1940, תוך כדי הפלגה בים האדום, הותקפה רויאל סובריין ללא הצלחה על ידי הצוללת האיטלקית גלילאו פראריס. מאוחר יותר באותו חודש, היא חזרה לתפקידי ליווי השיירות האטלנטיות. אלה נמשכו עד אוגוסט 1941, אז בוצעה תחזוקה תקופתית בנורפוק, וירג'יניה. האדמירליות החליטה במאי 1941 לפרוס צי רב עוצמה שיתבסס בסינגפור כדי להתמודד עם כל ניסיון יפני לפלוש למושבות מערביות בדרום מזרח אסיה. רויאל סובריין ואחיותיה רוונג', ראמיליס ורזולושן הוקצו לכוח. היחידה הייתה אמורה להיות מורכבת בסינגפור עד מרץ 1942, אם כי רויאל סובריין הגיע לזירה מוקדם יותר. בתחילת מרץ 1942, רויאל סובריין, הסיירת הכבדה קורנוול וכמה ספינות קטנות יותר ליוו את השיירה SU.1 שכללה שתים עשרה ספינות חיילים שהובילו 10,090 חיילים. השיירה יצאה מקולומבו ב-1 במרץ, לכיוון אוסטרליה. השיירה הגיעה לפרימנטל ללא תקלות ב-15 במרץ.
עד סוף מרץ 1942, הצי המזרחי הוקם בפיקודו של אדמירל ג'יימס סומרוויל. הצי התרכז מסביב לזוג נושאות מטוסים, נושאות המטוסים אינדומיטבל והרמס הקטנות והמיושנות, וחמש אוניות מערכה, ארבע מהן היו רויאל סובריין ואחיותיה; החמישית הייתה וורספייט. הצי כלל גם שבע סיירות ושש עשרה משחתות. למרות החוזק המספרי של הצי המזרחי, רבות מיחידותיו, כולל ארבע אוניות המערכה מסדרת רוונג', לא היו עוד ספינות מלחמה בקו החזית. Kido Butai החזק של תת-אדמירל צ'ואיצ'י נגומו, המורכב משש נושאות מטוסים וארבע אוניות מערכה מהירות, היה חזק משמעותית מהצי המזרחי של סומרוויל. כתוצאה מכך, רק וורספייט המחודשת יכלה לפעול עם שתי נושאות המטוסים; רזולושן, שלוש אחיותיה והרמס הורחקו מקרב כדי ללוות שיירות באוקיינוס ההודי.
בסוף מרץ הודיעו מפענחי הקוד בלשכה המשולבת למזרח הרחוק, סניף של בלצ'לי פארק, לסומרוויל שהיפנים מתכננים פשיטה לאוקיינוס ההודי כדי לתקוף את קולומבו וטרינקומלי ולהשמיד את הצי שלו. לכן הוא חילק את הצי שלו לשתי קבוצות: כוח A, שהורכב משתי נושאות המטוסים, וורספייט וארבע סיירות, וכוח B, שבמרכזו רזולושן ואחיותיה והרמס. הוא התכוון לארוב לצי של נאגומו בפעולה לילית, השיטה היחידה שבה חשב שהוא יכול להשיג ניצחון. לאחר שלושה ימים של חיפושים אחר הצי היפני ללא הצלחה, חזר סומרוויל לאדו אטול לתדלק. תוך כדי תדלוק ספינותיו, קיבל סומרוויל דיווח שהצי היפני מתקרב לקולומבו, אותה הם תקפו למחרת, ב-5 באפריל, ולאחר מכן התקפות על טרינקומלי ב-9 באפריל.
בעקבות הפשיטה הראשונה ב-5 באפריל, סומרוויל הסיג את רזולושן ושלוש אחיותיה למומבסה, שם יכלו לאבטח את נתיבי השיט במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. ארבעת אוניות הסדרה יצאו מאטול אדו מוקדם בבוקר 9 באפריל, לכיוון מומבסה; הם נשארו מבוססות שם עד ספטמבר 1943, למעט תקופה ארוכה נוספת במספנה בפילדלפיה בסוף 1942. בזמן שרויאל סובריין עגנה בפילדלפיה, הסיירת הקלה האמריקאית הוותיקה USS בויז, שנפגע קשות בקרב כף אספרנס, חלקה איתה את המבדוק. במהלך השיפוץ, שריון הסיפון של האונייה הוגדל ב-2 אינץ' (51 מילימטרים) וארבעה מתותחי ה-6 אינץ' שלה הוסרו. רויאל סובריין נשלחה חזרה לארצות הברית לשיפוץ גדול בפילדלפיה, ממרץ עד ספטמבר 1943. לאחר מכן היא חזרה לאוקיינוס ההודי כדי לחדש את תפקידי הסיור שלה. בינואר 1944 היא עזבה את האוקיינוס ההודי, לכיוון בריטניה.
שירות עם הצי הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחזרה לבריטניה, רויאל סובריין נשלחה לבסיס הצי בסקפה פלו. ב-30 במאי 1944 היא הועברה בהשאלה לצי הסובייטי כארכנגלסק במקום פיצויי מלחמה מאיטליה, מכיוון שהיו חששות לגבי מרד מצד מלחים במדינה שזה עתה הצטרפה לבעלות הברית. האונייה יצאה מבריטניה ב-17 באוגוסט 1944 כחלק מהליווי לשיירה JW 59, שהכילה 33 אוניות סוחר. שישה ימים לאחר מכן, בעודה בדרך, הותקפה השיירה על ידי U-711. קפטן הצוללת, הנס-גינתר לאנגה, דיווח בטעות על פגיעות בארכנגלסק ובמשחתת, למרות שהטורפדות שלו התפוצצו בטרם עת. בהתרשמותם שהם פגעו באוניית המערכה, ערכו הגרמנים כמה התקפות צוללות על האונייה בזמן שהיא עגנה בקולה. עם זאת, רשתות נגד טורפדו הבטיחו את כישלון ההתקפות. הגרמנים תכננו לאחר מכן להשתמש בשש צוללות ננסיות ביבר כדי לתקוף את האונייה, אך קשיים מכניים אילצו בסופו של דבר את ביטול התוכנית. בלי קשר, ארכנגלסק כבר עזבה את קולה כדי לפטרל בים הלבן עד שהצוללות הננסיות היו מגיעות. צוות סובייטי עלה על האונייה ב-29 באוגוסט 1944 בפוליארני. ארכנגלסק הייתה האונייה הגדולה ביותר בצי הסובייטי במהלך המלחמה. בזמן השירות בברית המועצות, היא הייתה אוניית הדגל של האדמירל גורדי לבצ'נקו והוטל עליה לפגוש שיירות של בעלות הברית באוקיינוס הארקטי וללוות אותן לתוך קולה. האונייה עצמה עברה חורף גרוע לפני העברתה לצי הסובייטי, והיא חסרה מערכות חימום בכלל האונייה וכן חומרי סיכה לצריח המתאימים לתנאי השיירות הארקטיות.
ארכנגלסק עלתה על שרטון בים הלבן בסוף 1947; היקף הנזק, אם בכלל, אינו ידוע. הצי הסובייטי החזיר את הספינה לצי המלכותי ב-4 בפברואר 1949 לאחר שאוניית המערכה האיטלקית לשעבר ג'וליו צ'זארה הועברה לצי הים השחור הסובייטי. הצי הסובייטי - מתוך כוונה לשמור על כלי השיט - ביקש תחילה להימנע משליחת האונייה חזרה, בטענה שהיא אינה כשירה מספיק כדי לבצע את ההפלגה חזרה לבריטניה. אולם לאחר בדיקה של קצין בצי המלכותי, הצי הסובייטי הסכים להחזיר את כלי השיט בינואר 1949. עם החזרה לבסיס הצי רוזית', אנשי הצי המלכותי בדקו היטב את האונייה ומצאו שחלק ניכר מהציוד שלה אינו ניתן לשירות. לפקחים נראה היה שצריחי הסוללה הראשיים לא סובבו בזמן שהאונייה הייתה בשירות סובייטי (למרות שקיימות תמונות כדי להפריך אמונה זו), ונתקעו בקו המרכז. היא נמכרה עבור גרוטאות, והייתה האונייה האחרונה שנותרה מהסדרה שלה. האונייה הגיעה ל-Thos. W. Ward ב-Inverkeithing, סקוטלנד, ב-18 במאי לפירוק. מאוחר יותר נעשה שימוש חוזר במנגנוני ההגבהה מצריחי תותחי הסוללה העיקריים שלה בטלסקופ רדיו 250 רגל (76 מטרים) Mark I מצפה הכוכבים ג'ודרל בנק, צ'שייר שנבנה בשנים 1955–1957.
