לדלג לתוכן

אוצר הגאונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוצר הגאונים
מידע כללי
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות תורנית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה שנות ה־30 של המאה ה־20 עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך בנימין מנשה לוין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
פרס ביאליק (1935) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוצר הגאונים הוא חיבור מונומנטלי על סדר התלמוד הבבלי, המכיל ליקוט מתורת הגאונים מספרים וכתבי יד שונים. 13 כרכים של החיבור נערכו בידי הרב ד"ר בנימין מנשה לוין אך לא הספיק להשלימו על כל התלמוד. כרכים נוספים נערכו על ידי אישים אחרים בהם מספר חוקרים באוניברסיטה העברית. הכרכים הראשונים של החיבור יצאו לאור בשנות ה-30 של המאה ה-20, והמשיכו לצאת בשנים הראשונות של שנות ה-40 של המאה ה-20. לאחר יותר משני עשורים לאחר פטירת בנימין מנשה לוין יצא כרך נוסף בסדרה, ובמאה ה-21 זכתה הסדרה לעדנה חדשה, עם צאת מספר כרכים נוספים. החיבור זיכה את לוין בפרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל לשנת ה'תרצ"ה.

תשובות הגאונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תשובות הגאונים

לאחר חתימת התלמוד הבבלי כמעט ולא נכתבו ספרים מסודרים. הספרות התורנית בצורת ספרים ערוכים החלה להתפתח בעיקר בחציה השני של תקופת הגאונים. עם זאת, עם ראשית תקופת הגאונים החלה ספרות השו"ת להתפתח. ספרות זו הייתה סוגה ספרותית חדשה בספרות התורנית, ומשם והלאה ליוותה סוגה זו את כל היסטוריית הספרות התורנית.

תשובות הגאונים נכתבו ונשלחו בדרך ארעית. לפעמים השו"ת מכיל התכתבות בנושא מסוים, ולפעמים במספר נושאים שנכתבו באותה התשובה. קיבוץ השו"תים השונים לא סייע במציאת המבוקש למעיין, ומשכך ציטוט מתוך ספרות הגאונים הייתה באופן יחסי מעוטה בתקופת הראשונים וגם בתקופת האחרונים.

בנימין מנשה לוין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בנימין מנשה לוין

רבי בנימין מנשה לוין, למדן וחוקר בן תחום המושב של האימפריה הרוסית החל לעסוק בסביבות גיל 30 בספרות הגאונים. במקביל ללימודיו באוניברסיטת ברן, הוא עסק בשעותיו הפנויות בחקר כתבי יד של אגרת רב שרירא גאון מספריות ברלין, פריז, וינה, פארמה, רומא, לונדון, אוקספורד ועוד. את תוצאות מחקרו זה פרסם יחד עם תולדותיו של רב שרירא גאון בספר השנה של האגודה למדעי היהדות בפרנקפורט (כרך שביעי ושמיני). בעקבות מחקר זה נשאב מאז לעולם מחקר התלמוד בכלל ומחקר ספרות הגאונים בפרט. לאחר שלוש שנות לימודים בברן, עם השלמת התואר, נסע לפרנקפורט והדפיס מחדש את אגרת רב שרירא גאון. בהמשך ההדיר והדפיס חיבורים נוספים מספרות הגאונים, כמו "ארץ-ישראל בתשובות הגאונים ופירושיהם" (ירושלים תרפ"ו), "מעשים לבני ארץ ישראל" וקטעי פירקוי בן באבוי (בתוך תרביץ שנה א', ספר א', ושנה ב', ספר ד'), "אשא משלי" מרב סעדיה גאון (בתוך תרביץ שנה ג', וכספר נפרד בירושלים תרצ"ב), ועוד.

לפי דברי המחבר בהקדמתו לכרך הראשון, החיבור נועד לכנס את תורתם של גאוני ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא ולאסוף את כל תשובותיהם ופירושיהם מכל המקומות אשר נפוצו שם בין בספרי הראשונים, בין בקובצי אחרונים ובין בכתבי-יד שונים, ולסדרם על סדר התלמוד.

הרב לוין חילק את כל החומר של התשובות והפירושים לשני חלקים נפרדים: תשובות ופירושים (פרט למסכת נזיר וסוטה, שהודפסו שם יחד). ובכרכים א', ז'–י"ג, נוסף פירוש רבינו חננאל שליקט ואסף מספרי הראשונים ומכתבי-יד שונים. המחבר כותב שמחמת קוצר הזמן לא יכול להאריך כראוי בהערות, ועיקרן הוא אפוא רק מראה מקום ומקור ראשון של כל דבר קטן או גדול שבא בפנים. לעיתים הוא העיר גם על היחס המסופק של התשובה או הפירוש לגאון מסוים וכדומה.

בכרכים א'–ב' נוספו הערות של פרופ' יעקב נחום אפשטיין, ובכרכים י'–י"ב נוספו הערות (לספר הערוך) של הפרופ' שרגא אברמסון.

הוצאה לאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוצאה לאור של החיבור החלה בחיפה בשנת ה'תרפ"ח, אך המחבר נפטר לפני שהשלים את החיבור. 13 כרכים הוא הספיק לערוך, אולם את האחרון לא הצליח להדפיס לפני פטירתו (ניסן ה'תש"ד). את הכרך ה-14 ערך אחריו הרב ד"ר חיים צבי טויבש, והוא הודפס ב-1966. מפעלו זה נמשך על ידי צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית: פרופ' ירחמיאל ברודי, הרב ד"ר כרמיאל כהן והרב ד"ר יהודה צבי שטמפפר. עד כה הוציאו לאור בסדרת "אוצר הגאונים החדש" כרך על מסכת בבא מציעא (הוצאת מכון אופק, תשע"ב) וכרך על מסכת בבא בתרא (הוצאת יד הרב נסים, תשע"ח). הרב ד"ר אליהו רחמים זייני הוציא כרך של "אוצר הגאונים" על מסכת עבודה זרה (חיפה, תשע"ו).

כרכי החיבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשמ"ו פרסם אריה קימלמן 'לוח עזר לפירושים מתקופת הגאונים' הכולל הוספות לכרכי אוצר הגאונים שנדפסו עד לאותה עת ורשימות ראשוניות של דברי הגאונים על יתר המסכתות. קימלמן נעזר בין השאר ברשימות מעיזבונו של לוין שלדבריו היו מצויות באותה עת ב'היכל שלמה'.

מפעל זה נמשך על ידי צוות חוקרים בתמיכת הקרן הלאומית למדעים: פרופ' ירחמיאל ברודי, הרב ד"ר כרמיאל כהן והרב ד"ר יהודה צבי שטמפפר. עד כה הוציאו לאור בסדרת "אוצר הגאונים החדש" כרך על מסכת בבא מציעא (הוצאת מכון אופק, תשע"ב), כרך על מסכת בבא בתרא (הוצאת יד הרב נסים, תשע"ח) וכרך על מסכתות עבודה זרה, שבועות, מכות, הוריות, עדיות ואבות (הוצאת יד הרב נסים, תשפ"ג).

הרב ד"ר אליהו רחמים זייני הוציא כרך של "אוצר הגאונים" על מסכת 'עבודה זרה' (ישיבת אור וישועה חיפה, תשע"ו) על מסכת חולין (אור וישועה חיפה, ח"א תשפ"א, ח"ב תשפ"ג)ועל מסכת נדה (אור וישועה חיפה, תשפ"ג)

הוקרה ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חיבורו זה זכה לוין בפרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל לשנת תרצ"ה.

הודות לחיבור זה, תיאר אותו הרב יואל קטן כ"אדם שלא נמצא לו תחליף"[1].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שרגא אברמסון, מהדורות ראשונות של "אוצר הגאונים" - סיני, כרך י"ד, תש"ד, עמ' ר"ח–רי"ב; עניינות בספרות הגאונים, ירושלים תשל"ד, עמ' 243–265

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]