הספרייה הלאומית של אוסטריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הספרייה הלאומית של אוסטריה
ÖNB Logo.svg
Neue Burg Vienna June 2006 271.jpg
בניין הספרייה
מיקום הופבורג, וינה
סוג ספרייה לאומית, ספריית הפקדה
ספריית הפקדה פרסומים הרואים אור באוסטריה
תאריך ייסוד 1772
מספר סניפים 2
גודל האוסף 7.4 מיליון ספרים
מנהל יוהאנה ראכינגר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°12′22″N 16°21′59″E / 48.20611°N 16.36639°E / 48.20611; 16.36639
www.onb.ac.at/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
האולם המרכזי (Prunksaal)

הספרייה הלאומית של אוסטריהגרמנית: Österreichische Nationalbibliothek - ÖNB) היא הספרייה הגדולה ביותר באוסטריה (כוללת כ-7.4 מיליון ספרים) וספריית ההפקדה שלה. הבניין המרכזי של הספרייה נמצא בארמון הופבורג בווינה, עם סניף בארמון מולרד-קלרי (Palais Mollard-Clary) הסמוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרייה נוסדה על ידי אלברכט השלישי, דוכס אוסטריה באמצע המאה ה-14, שריכז בה גנזך של ספרים, כתבי יד מאויירים ויצירות אמנות. כ-שמינית מהנדוניה של מארי, דוכסית בורגונדיה עם נישואיה למקסימיליאן הראשון ניתן בספרים. גם חלק מהנדוניה של רעייתו השנייה, ביאנקה מריה ספורצה, ניתן בספרים, שהועברו לספריות הקיסריות ששכנו באותה עת בווינה, בוינר נוישטאדט ובאינסברוק. ב-1575 מינה מקסימיליאן השני את המלומד ההולנדי הוגו בלוטיוס (Hugo Blotius) לספרן הקיסרי הראשון.[1] ב-1624 הוציא פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה צו הפקדה שחייב העברת עותק מכל פרסום לספרייה ובכך הפך אותה לספרייה קיסרית (Hof-Bibliothek). כן נתרמו לספרייה ספריות פרטיות של מלומדים ובוצעו רכישות ייעודיות לאוספים, בהם בעיקר אטלסים וגלובוסים.

ב-1722 חנך קרל השישי את בניין הספרייה בהופבורג, בתכנונו של יוהאן ברנהרד פישר פון ארלך. המאפיין המרכזי של המבנה הוא האולם המרכזי (Prunksaal) באורך 77.7 מטרים, רוחב 14.2 מטרים וגובה של 19.6 מטרים, עם כיפה מרכזית המתנשאת לגובה של 29.2, המעוטר בעיטורים בארוקיים, ציורי קיר ופסלים. על מדפי האולם רוכזו 200,000 ספרי הספרייה.[2]

אחד האוספים החשובים שנכללו בספרייה באותה עת היה אוספו בן 15 אלף הספרים של הנסיך אויגן מסבויה. אחת הדמיויות החשובות בהתפתחות הספרייה באותה עת היה הברון גוטפריד ואן סוויטן (Gottfried van Swieten), שכיהן כראש המוסד מ-1777 ועד 1803 שתרם לה אוסף ספרות מדעית וכן ספרייה מוזיקלית חשובה (הוא היה פטרונם של היידן, מוצרט ובטהובן והחזיק בספרייתו יצירות מאת הנדל ובאך). כמו כן שיכלל ואן סוויטן את הקטלוג הספרייתי מבוסס-כרטיסיות (על בסיס קטלוג הכרטיסיות שהמציא קארל לינאוס ב-1760), קטלוג המאפשר עדכון שוטף ומדויק של המצאי הספרייתי, תוך שמירה על יכולת חיפוש מהיר (בניגוד לחוברות שהיו נהוגות עד אז לשם קיטלוג המצאי).[3]

עם כינון האימפריה האוסטרית נאספו לספרייה, בנוסף לספרים בגרמנית גם יצירות בהונגרית ובשפות סלאביות וכין יצירות מן העולם העתיק כאוסף פפירוסים חשוב, מתנת המדינאי ואספן האגיפטולוגיה תיאודור גראף. במסגרת הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 הועבר החלק ההונגרי של הספרייה לבודפשט. בד בבד הפכה הספרייה למרכז המוני לקריאה בעיתונים ועיון "לא רציני", דבר שהוביל לסגירתה לקהל החוקרים הרציניים בלבד. ב-1906 נפתחה הספרייה מחדש לציבור הכללי עם חנוכתו של חדר קריאה וחשיפת אוצרותיה לציבור הקוראים הכללי.[4] ב-1920, עם כינונה של הרפובליקה האוסטרית הראשונה, הפכה הספרייה לספרייה לאומית.

לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938) ובהמשך מלחמת העולם השנייה הובאו לספרייה הלאומית אוספים רבים אשר נשדדו ונבזזו מיהודים שהובלו לגטאות ומחנות ריכוז. ביוני 1950 דיווח נציג ארגון "ועד אוצרות הגולה" שנועד לאיתור רכוש יהודי גנוב, על "250,000 ספרים ללא יורשים שנמצאו בארמון ההופבורג" ושיער כי מספרם האמיתי של הספרים מגיע ל-400,000. תגובת ממשלת אוסטריה הייתה ש"שהרכוש ללא יורשים יועבר לבעלות המדינה, שהרי זו נגררה לתוך המלחמה". לדברי חוקר השואה איתמר לוין, "הספרייה הלאומית קיבלה 470 ספרי יהדות וכן ספרים בנושאים אלה: גאוגרפיה, מלחמת העולם הראשונה, תרבות, קולוניאליזם, אגודות חשאיות, מזרחנות, אמנות פלסטית, תיאטרון, מחול, מוזיקה ומדריכי טיולים. נוסף על כך, הועברו לספרייה הלאומית כ-4,500 ספרים מספריית הגסטאפו בווינה. סביר להניח שגם אלו היו ספרים שדודים." בסך הכל כ-100,000 ספרים. ספרים אחרים חולקו על ידי משרד החינוך לספריות ציבוריות ברחבי המדינה. ב-1955 סיכם מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי של ישראל, קורט וורמן, עם עמיתיו על החזרת חלק מהספרים. מתוכם, לפי מחקרו של לוין, הועברו ככל הנראה כ-80,000 ספרים לבית הספרים הלאומי.[5]

רק בשנת 1998 הצליחה ועדת היסטוריונים להביא לחקיקת חוק בפרלמנט האוסטרי להשבת הרכוש לבעליו.[6][7]

החל מ-2002 קיבלה הספרייה מעמד עצמאי, חלק מתקציבה הוא עדיין ממשלתי, אך עליה להשלים את היתרה מתרומות ומיזמים שונים. ב-2005 נפתח סניף של הספרייה ובו חדרי קריאה נוספים ומודרניים.

אוספים ופריטים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף מתוך Vienna Dioscorides, ספר טבע מאת פדניוס דיוסקורידס מן מהמאה השישית

פריטים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף ומוזיאון הפפירוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף חשוב של 150,000 פפירוסים שהקדום בהם מתוארך להמאה ה-15 לפנה"ס, מבוסס על אוספו הפרטי של ריינר יוזף, ארכידוכס אוסטריה. נכלל ב-2001 כחלק מתוכנית זיכרון עולם של אונסק"ו[10]

ב-1999 נפתח במסגרת הספרייה מוזיאון הפפירוסים, המציג בתצוגה קבועה כ-200 פריטים מהאוסף.

אוסף המפות, האטלסים והגלובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הגלובוסים

אוסף המפות והאטלסים הייעודי, אחד הגדולים והחשובים בעולם, החל במאה ה-16 וכולל למעלה מ-275,000 מפות, 75,000 אטלסים ו-570 גלובוסים.[11]

האטלס החשוב והמפואר ביותר באוסף הוא אטלס בלאו-ון דר הם (Atlas Blaeu-Van der Hem) שנערך עבור חברת הודו המזרחית ההולנדית באמצע המאה ה-17 ובו 2,400 מפות, איורים צבעוניים ורישומים. נכלל ב-2003 כחלק מתוכנית זיכרון עולם של אונסק"ו[12] אוצר נוסף באוסף היא מפת פויטינגר (Tabula Peutingeriana), מפת הדרכים והמחוזות של האימפריה הרומית, אשר נוצרה במאה ה-4 או ראשית מאה ה-5 לספירה.

ב-1956 נפתח במסגרת הספרייה מוזיאון הגלובוסים הראשון והיחיד בעולם.[13]

יחידות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף המוזיקה - אוסף המוזיקה כולל כתבי יד מקוריים מאת מוצרט, בטהובן, היידן, שוברט, אלבן ברג, אנטון ברוקנר וריכרד שטראוס.

מוזיאון האספרנטו - מוזיאון להיסטוריה ולטקסטים של שפת אספרנטו ושפות מתוכננות אחרות.

אוסף האינקונבולה וההדפסים - הספרייה מחזיקה את האוסף החמישי בגדלו ביותר בעולם של פריטי אינקונבולה ("דפוסי ערש", ספרים שנדפסו סמוך להמצאת הדפוס). מאז 1995 מנוהל האוסף כיחידה עצמאית. בנוסף כלולים באוסף זה הדפסים נדירים מ-1501 ועד 1850.

ארכיון התצלומים הלאומי (Bildarchiv Austria)‏[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]