אורסטיאה

אורסטיאה
Ὀρέστεια
	אגממנון; נושאות הנסכים; נוטות החסד ;
מידע כללי
מאת	אייסכילוס
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	מחזה
נושא	אורסטס

אוֹרֶסְטֵיאָה (ביוונית עתיקה: Ὀρέστεια) הוא כינוי לטרילוגיה של טרגדיות (אגממנון, נושאות הנסכים ונוטות החסד) מאת המחזאי האתונאי אַיסְכִילוֹס אשר מתארת את סוף השתלשלות הקללה על בית אטראוס. הטרגדיות הוצגו בחג הדיוניסיה באתונה בשנת 458 לפנה"ס, וזכו בפרס הראשון. לאחר הטרגדיות הוצג מחזה סאטירים בשם פְּרוֹטֵאוּס, אך הוא לא השתמר. הטרילוגיה נקראת על שם אוֹרֶסְטֵס בנו של אגממנון. נושא מרכזי בטרילוגיה הוא המעבר מנקמת דם אישית לעשיית צדק באמצעות משפט.

אגממנון

ערך מורחב – אגממנון (מחזה)

המחזה אֲגַמֶמְנוֹן^[1](Ἀγαμέμνων) מתאר את שיבתו הביתה של אגממנון, מלך אַרְגוֹס, ממלחמת טרויה. לאחר 10 שנות מלחמה, טרויה נפלה והיוונים טענו לניצחון. בביתו ממתינה רעייתו קְלִיטֶמְנֶסְטְרָה, אשר זוממת לרוצחו כנקמה על הקרבת בִּתם אִיפִיגֶנֶיָה בראשית המסע לטרויה, וכן משום שבמהלך השנים לקחה לה כמאהב את אַייגִיסְתוֹס, בן-דודו של אגממנון ונצר אחרון לענף המנושל של שושלת אטראוס, השואף לתפוס את השלטון. אגממנון מגיע לביתו ושם נרצח. קליטמנסטרה מגנה על החלטתה להרוג את אגממנון וקוראת לה החלטה נכונה. אנשי העיר בגילום המקהלה מגנים אותה ואת אייגיסתוס.

פרולוג: המחזה נפתח במונולוג של צופה מגג ארמון אגממנון בארגוס, הצופה השרוי בעייפות וחרדה לגורל בית המלוכה.הצופה מבחין בלילה באיתות המבשר את נפילת טרויה. הוא מריע כדי להעיר את המלכה משנתה ומתכונן לקבלת פני אדונו.^[2]

אודה: מקהלת זיקני ארגוס באריה שעוסקת ביציאת היוונים לטרויה.

נושאות הנסכים

ערך מורחב – נושאות הנסכים

המחזה נושאות הנסכים^[3] (או "נושאות הנסך", וביוונית Χοηφόροι) הוא השני בטרילוגיה. הוא עוסק באורסטס המחויב לנקום את מות אביו. המחזה מתחיל בפגישתם של אלקטרה ואורסטס, בתם ובנם של אגממנון וקליטמנסטרה, ובמזימת הנקמה שלהם. אורסטס מתלבט כיצד עליו לפעול. כשאפולו ואלקטרה מכוונים את צעדיו, אורסטס רוצח את אמו קליטמנסטרה בנקמה על רצח אביו. המחזה מעלה שאלות בנוגע לנקמת דם, ומחויבות של בן לכבוד משפחתו.

נוטות החסד

ערך מורחב – נוטות החסד (מחזה)

המחזה נוטות החסד^[4] (או "בנות החסד", וביוונית Εὐμενίδες) הוא השלישי בטרילוגיה, ובו האריניות גורמות לאורסטס לאבד את שפיותו. הוא מנסה לברוח מפניהן אבל לבסוף הוא עומד למשפט בפני אתנה ושופטים מבין אזרחי אתונה בגין רצח אמו. הקללה המשפחתית מגיעה לסיום, ובכך בעצם מתהווה הרעיון של צדק.

פרוטאוס

נוסח מחזה הסאטירים פְּרוֹטֵאוּס (ביוונית Πρωτεύς), שחתם את הטרילוגיה, אבד כליל, ורק שני טורי שיר נשתמרו ממנו, אצל אתנאיוס. החוקרים סבורים כי המחזה התבסס על האירוע המוזכר בספר הרביעי של האודיסיאה מאת הומרוס, שם מגיע מנלאוס, אחי אגממנון, במסגרת מסע השיבה שלו ממלחמת טרויה, אל אי לחופי מצרים, ונועץ בדמות בשם פרוטאוס, אשר מגיד לו עתידות. פרוטאוס מספר למנלאוס על רצח אגממנון, כמו גם על גורלם של אַיאַס בן אוֹאִילֵאוּס ("איאס המהיר"), וכן מספק לו הנחיות להמשך מסעו הביתה, לספרטה.

נושאים משותפים

התפתחות חברתית והתגלגלות מושג הצדק

המחזה מתאר את המעבר בין מערכת חברתית העוסקת בנקמה, ברצח, ובקללה של משפחת אטראוס, למערכת חברתית שיפוטית^[5]. בסיפורי המיתולוגיה נקמת דם היא הדרך המקובלת לפתור בעיות. במקרה של הקללה לבית אטראוס, נקמת הדם עברה מדור לדור. יצירת מערכת משפט שמה קץ לקללה ומשחררת את אטראוס מגורלו העגום. מדובר בתהליך מקביל לתהליך שאתונה עצמה עברה, מפראיות, לחברה מסודרת. חלק מההתפתחות, נובעת מההבנה של הניגודיות שיש בערכים אתיים. כגון תחרותיות ושאיפה להישגים, לעומת תוקפנות ושחצנות, תכונות הנמצאות על קו רציף (המיוצג על ידי האלה אריס). ההבנה הזאת מונעת מהתהליכים שעוברות הדמויות. אייסכלוס מדגים היטב את העיקרון ”לימוד בא מסבל”^[6].

בחירה וגורל

אורסטס נושא נטל קשה במיוחד. כדור חמישי לקללה של בית אטראוס הוא נושא על עצמו את "הזיהום" (מיאסמה) של משפחתו. הוא מכיר את ההיסטוריה המשפחתית שלו. הוא יודע כי אביו אשם בהרג אחותו איפיגניה^[7]. הוא יודע מה קרה בטרויה. הוא מודע לכוחות המנוגדים הפועלים עליו, כוחות המגולמים על ידי האלים. הוא אינו רוצה להרוג את אמו ודודו. אך למרות אהבתו הוא נאלץ לפעול. פעולתו כמעט גורמת לאובדן שפיותו. אייסכלוס מתאר את העימות בין אורסטס לאמו, על הרבדים שבו. באודיסאה לעומת זאת, הומרוס מספר כי אייגסתוס הוא זה שהרג את אגממנון. במקרה כזה אין בעיה בנקמת דם (המתרחשת בין גברים, ולא בין הורים לילדים) ואורסטס הוא גיבור, ולא גיבור טרגי. מוטיב הבחירה חוזר בכל שלושת המחזות. בכולם ישנה החלטה של גיבור, שכלוא בין רצונות האלים. יש חוקרים הסוברים כי מעורבות האלים שוללת את אפשרות הבחירה^[8]. הסוגיה הזאת חוזרת אל מול כל ההחלטות המוסריות במחזה, היציאה למלחמת טרויה, הריגת איפיגניה, הריגת אגממנון, הריגת קליטמנטרה ולבסוף גורלו של אורסטס. מידת הרצון החופשי של הגיבורים מוטלת בספק. אבל חוקרים רבים מסכימים - לגיבור הטרגי במחזה היווני תמיד יש בחירה. זאת למרות ההשפעות של הכוחות האלוהיים על בחירות אלה^[9].

חטא הגאווה

עקרון הצדק מודגש על ידי השימוש בהיבריס. כל אחד בשושלת פעל בגלל היבריס ועל כן האלים מצדיקים את עונשו. טנטלוס בחן את האלים, ועל כך נענש. פלופס בגד בשבועה שנתן. אטראוס ואחיו שניהם בגדו אחד בשני. אגממנון דורך על השטחים היקרים, קליטנסטרה הורגת את אגממנון ואז מתפארת בכך. רק אורסטס שאינו מואשם בגאווה מסוגל להתעלות על החטא ולצאת זכאי במשפט באתונה.

תרגומים לעברית

שבע הטרגדיות: פרומתאוס הכבול -- הפרסים -- המבקשות מחסה -- השבעה נגד תבי -- אגממנון -- נושאות הנסך -- בנות החסד; תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספחים: שלמה דיקמן, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשכ"ה.
נוטות החסד; מיוונית: אהרן שבתאי, תל אביב: שוקן ('מחזות יווניים'), תשנ"א 1990.

עיבודים:

האורסטיאה; עִבד לתיאטרון בן-זמננו לאו בריידי ; תרגם מאנגלית: אריה אהרני, תל אביב: אל"ף, 1964.
אורסטיאה: המחזאי הבריטי רוברט אייק העלה ב-2015 עיבוד חדש למחזה הקלאסי, שתורגם לעברית על ידי רועי חן והועלה ב-2018 בתיאטרון גשר^[10].

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורסטיאה בוויקישיתוף

עופרה עופר אורן, "אורסטיאה": מדוע היא משמעותית עד היום, בבלוג "סופרת ספרים", 27 באוגוסט 2019
גיטה אבינור, "בגידה, רצח, נקמה - בסגנון עתיק", בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
אורסטיאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אורסטיאה, באתר הרשמי של תיאטרון גשר
אורסטיאה, בארכיון הבימה

הערות שוליים

^ אייסכלוס, אגממנון, תרגם מיוונית אהרון שבתאי, הוצאת שוקן ישראל תשנ"א, 1990
^ מבוא של המתרגם אהרון שבתאי לספר אגממנון של אייסכילוס, אגממנון, ישראל: שוקן, עמ' עמודים 7 עד 34
^ אייסכלוס, נושאות הנסכים, תרגם מיוונית אהרן שבתאי, הוצאת שוקן ישראל, 1990
^ אייסכלוס, נוטות החסד, תרגם מיוונית אהרון שבתאי, הוצאת שוקן ישראל, 1990
^ Martha C. Nussbaum, The Fragility of Goodness Luck and Ethics in Greek Tragedy and Philosophy, Cambridge University Press 2001
^ אייסכלוס, אגממנון, הוצאת שוקן, 1990
^ אוריפידס, איפיגניה באוליס, תרגם אהרון שבתאי, שוקן תשמ"ט, 1989
^ Snell, B. The Discovery of the Mind, translated by T. G. Harper & Row, Publishers, New York and Evanston, 1960.
^ Lessky, A. “Decision and Responsibility in the Tragedy of Aeschylus”, Journal of Hellenic Studies, volume 86, 1966.
^ ננו שבתאי, בתיאטרון גשר מניחים שקהל בימינו אינו יכול להבין טרגדיה יוונית, אך זו טעות, באתר הארץ, 15 בינואר 2019

[1] אייסכלוס, אגממנון, תרגם מיוונית אהרון שבתאי, הוצאת שוקן ישראל תשנ"א, 1990

[2] מבוא של המתרגם אהרון שבתאי לספר אגממנון של אייסכילוס, אגממנון, ישראל: שוקן, עמ' עמודים 7 עד 34

[3] אייסכלוס, נושאות הנסכים, תרגם מיוונית אהרן שבתאי, הוצאת שוקן ישראל, 1990

[4] אייסכלוס, נוטות החסד, תרגם מיוונית אהרון שבתאי, הוצאת שוקן ישראל, 1990

[5] Martha C. Nussbaum, The Fragility of Goodness Luck and Ethics in Greek Tragedy and Philosophy, Cambridge University Press 2001

[6] אייסכלוס, אגממנון, הוצאת שוקן, 1990

[7] אוריפידס, איפיגניה באוליס, תרגם אהרון שבתאי, שוקן תשמ"ט, 1989

[8] Snell, B. The Discovery of the Mind, translated by T. G. Harper & Row, Publishers, New York and Evanston, 1960.

[9] Lessky, A. “Decision and Responsibility in the Tragedy of Aeschylus”, Journal of Hellenic Studies, volume 86, 1966.

[10] ננו שבתאי, בתיאטרון גשר מניחים שקהל בימינו אינו יכול להבין טרגדיה יוונית, אך זו טעות, באתר הארץ, 15 בינואר 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]