אחמד נאטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אחמד חסן נאטור, יליד קלנסווה שבמשולש, הוא משפטן, מרצה, מחבר ואיש דת. נשוי ואב ל-6 ילדים.

השכלה וקריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאטור הינו בעל שני תארים ראשונים: בשפה וספרות ערבית ולימודי האסלאם והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית; ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב.

הוא המשיך את לימודיו והוסמך לתואר שני בתקשורת המונים ותרבות באוניברסיטה העברית וכן לתואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. כמו כן, הוא השלים תואר שלישי וקיבל תואר ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון DC.

כיום הוא פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ופרופסור של כבוד באוניברסיטה הפתוחה.

פרופ' נאטור הרצה בעבר ובהווה במגוון מוסדות אקדמיים: האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, המרכז הבינתחומי הרצליה, אוניברסיטת חיפה, מכללת בית ברל, מכללת נתניה, אוניברסיטת א-נג'אח בשכם, אוניברסיטת נבדה, אוניברסיטת ייל וכן באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון DC.

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאטור מילא מספר תפקידים במערכת בתי הדין השרעיים: בשנים 1981-1982 כיהן כסגן מנכ"ל בתי הדין השרעיים, לאחר מכן ב-1985-1994 היה קאדי בבית הדין השרעי ובשנים 1994-2014 היה נשיא בית הדין השרעי לערעורים.

הוא כיהן בעבר ובהווה בתפקידים הציבוריים הבאים:

כמו כן, חיבר תשעה ספרי ילדים: סוד הציפור האבודה (2006), העכבר, העורב וגבינת האיכר (2003), רזין והכבשה (2011), האפרוח השחור (2011), הזבוב המיואש (2011), מאס והנמלה (2011), נמלה ונמולה (2011), המתחזה (2011), הזאב והרועה (2011).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.