אחמד עוביידאת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אחמד עוביידאת
احمد عبيدات
Ahmad Obeidat portrait.jpg
לידה 18 בנובמבר 1938 (בן 80)
אירביד, עבר הירדן
מדינה ירדןירדן ממלכת ירדן
השכלה אוניברסיטת בגדאד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת ירדן
10 בינואר 19844 באפריל 1985
(שנה ו-12 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אחמד עוביידאתערבית: احمد عبيدات; נולד ב-18 בנובמבר 1938) הוא פוליטיקאי ירדני, שימש כראש ממשלת ירדן מינואר 1984 עד אפריל 1985.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחמד עוביידאת נולד ב-18 בנובמבר 1938 באירביד שבצפון עבר הירדן. למד בבגדאד. שימש כמפקד המודיעין הכללי מ-1974 עד 1982 ושר הפנים מ-1982 עד 1984, תחת שתי ממשלותיו האחרונות של מודר בדראן.

בעקבות התעצמות הבעיות הכלכליות בממלכה, לאור העלייה באינפלציה והירידה במחיר הנפט, גברו הקריאות האופוזיציוניות כנגד בדראן הן מן הרחוב הירדני והן מצד "המועצה הלאומית המייעצת", גוף פוליטי שהוקם כתחליף לפרלמנט שפוזר ב-1974. בעקבות זאת התפטר בדראן מראשות הממשלה, לאחר ארבע שנים בתפקיד, ועוביידאת מונה ליורשו ב-10 בינואר 1984. ממשלתו כללה מספר מצומצם יחסית של שרים פלסטינים, לאור היחסים המתוחים בין המלך חוסיין לבין אש"ף של יאסר ערפאת. בנוסף, בממשלת עוביידאת כיהנה לילא שרף, אלמנתו של ראש הממשלה לשעבר עבד אלחמיד שרף והשרה השנייה בהיסטוריה של ירדן. היא כיהנה כשרת ההסברה עד לינואר 1985.

ממשלתו של עוביידאת פעלה, כקודמותיה, בעיקר בניסיון לייצב את המצב הכלכלי במדינה. לשם כך הוכנסו מספר רב של כלכלנים לכהן כשרים בממשלה, וננקטו צעדי צנע כלכליים כמו צמצום סובסידיות. פעולות אלו, אמנם, לא עזרה במידה רבה לשיפור המצב הכלכלי. תחום פעילות נוסף של עוביידאת בזמן כהונתו כראש ממשלה היה המאבק בשחיתות, שהייתה לאבן נגף בעייתית בממשל הירדני. גם מאבק זה הצליח בצורה חלקית בלבד[1]. לאחר כינוסו המחודש של הפרלמנט ב-1974, החלו להישמע קולות פוליטיים שקראו לביטול מעמדם החוקי המיוחד של השבטים בממלכה. עיתונים ליברליים קראו בהזדמנות זו להפסקת התרבות השבטית בכללה, שאותה ראו כפרימיטיבית. בעקבות זאת ראשי השבטים פנו בחמת זעם אל המלך חוסיין בדרישה שייפסק מסע ההשמצות. חוסיין שלח מכתב לעוביידאת ודרש ממנו פיקוח רב יותר על העיתונים. בעקבות המעשה, ובעקבות חילוקי דעות נוספים, התפטרה לילא שרף מממשלתו של עוביידאת בראשית 1985[2].

ממשלת עוביידאת המשיכה לכהן עד אפריל 1985, אז הוחלף עוביידאת בידי מקורבו של המלך וראש הממשלה לשעבר זיד א-ריפאעי. הסיבה למינוי א-ריפאעי הייתה יכולתו הדיפלומטית המוכחת וקרבתו למלך, דברים שהמלך נזקק להם לאור ההסכם עם אש"ף בפברואר 1985 והניסיון לפריצת דרך במשא ומתן עם ישראל[3].

לאחר תום כהונתו כראש ממשלה, עוביידאת שימש כציר בפרלמנט ונמנה עם האופוזיציה הבכירה בממלכה, שהתנגדה לכוונותיו של המלך חוסיין לכונן הסכם שלום עם ישראל ולנתק את הקשר ההיסטורי בין ירדן לבין הגדה המערבית[4]. באפריל 1990, בעקבות המהומות שפרצו בממלכה, מונה עוביידאת לראש "הוועדה הלאומית" שתפקידה הייתה לכונן תהליכי דמוקרטיזציה בממלכה. ביוני 1991 פרסמה הוועדה את "האמנה הלאומית של ירדן", שעיקר תוכנה עיגון המשטר בירדן כמונרכיה פרלמנטרית והדגשת זכות הפלורליזם הפוליטי בממלכה. בעקבות פרסום האמנה נסללה הדרך לחזרת הפעילות המפלגתית בירדן ב-1992, לאחר שהופסקה בשנת 1957[5]. עוביידאת התנגד לרגולציה של היחסים בין ישראל לירדן לאחר הסכם השלום בין ישראל וירדן[6].

כיום עוביידאת מכהן כיושב ראש מועצות המנהלים של המרכז הירדני לזכויות אדם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 256
  2. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 239-240
  3. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 257
  4. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 253
  5. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 285
  6. ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 469