היזאע אל-מג'אלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היזאע אל-מג'אלי
هزاع المجالي
Premier Hazza al-Majali United Nations.JPG
אל-מג'אלי שני מימין
לידה 1917
כרכ, עבר הירדן
נרצח 29 באוגוסט 1960 (בגיל 43 בערך)
עמאן, ירדן
מדינה ירדןירדן ממלכת ירדן
השכלה אוניברסיטת דמשק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין, כלכלן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה עצמאי עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת ירדן
15 בדצמבר 195520 בדצמבר 1955
(6 ימים)
ראש ממשלת ירדן
6 במאי 195929 באוגוסט 1960
(שנה ו-16 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היזאע ברכאת אל-מג'אלי (ערבית: هزاع بركات المجالي; 1917 - 29 באוגוסט 1960) היה פוליטיקאי ירדני, שימש פעמיים כראש ממשלת ירדן בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. כהונתו הראשונה, ב-1955, ארכה כשבוע בלבד. כהונתו השנייה החלה במאי 1959, אך נקטעה לאחר כשנה עקב ההתנקשות בחייו באוגוסט 1960.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היזאע אל-מג'אלי נולד במחוז כרכ שבירדן בשנת 1917, בן לשבט אל-מג'אלי שהיה מהשבטים הדומיננטיים באזור. עם ראשית אמירותו של עבדאללה בשנת 1928, השבט הכיר בסמכותו והתברג בעמדות מפתח בשלטון הירדני. אל-מג'אלי למד משפטים בדמשק, ולאחר עצמאות ממלכת ירדן החל את דרכו הפוליטית במדינה.[1] בשנת 1953 הוא היה שר המשפטים בממלכה. בנובמבר 1953 הוא הועבר לתפקיד שר הפנים[2] ובאוקטובר 1954 הוא שב למשרד המשפטים[3]. במאי 1955 הוא התפטר מהממשלה, ובעיתונות נטען שההתפטרות נבעה מסכסוך עם ואליד צלאח, שר החוץ[4]. נימוק אחר שניתן להתפטרות היה רצונו של מג'אלי להתמסר להקמת מפלגה פוליטית[5]. בסוף מאי 1955, היה אל-מג'אלי השר היחיד מהממשלה הקודמת שהתמנה לשר בממשלתו החדשה של סעיד אל-מופתי, בה כיהן כשר הפנים[6].

בעקבות המשבר הפוליטי בסוגיית הצטרפותה של ירדן לברית בגדד הפרו-בריטית בדצמבר 1955, התפטר ראש הממשלה סעיד אל-מפתי וב-15 בדצמבר 1955 מינה המלך חוסיין את אל-מג'אלי, שתמך בהצטרפות לברית, לתפקיד ראש ממשלה. אל-מג'אלי נתפס כפוליטיקאי חזק הנאמן באופן מוחלט לבית המלוכה ההאשמי[7]. למרות הקשיים, הצליח אל-מג'אלי לצרף לממשתו שרים פלשתינאים[8]. השמועות על הצטרפות לברית הציתו מהומות קשות בממלכה בגדה המערבית, בעמאן ובערים נוספות. אל-מג'אלי קרא לעצירת המהומות בידי הלגיון הירדני, ובמהלך דיכוי הפגנות נהרגו לפחות 15 בני אדם[9]. חלק משריו של אל-מג'אלי התפטרו, והוא עצמו התפטר לאחר חמישה ימים בתפקיד, ב-19 בדצמבר 1955[10][11]. אל-מגאלי האשים גורמים קומוניסטיים וכאלו הקשורים בערב הסעודית בטרפוד ההסכם שהיה מביא יתרונות גדולים לירדן[12]. באמצע 1956 התפטר מהפרלמנט ודרש את פיזורו[13].

לאחר ההפיכה בעיראק והתפרקות הברית בין עיראק וירדן, בשנת 1958, מונה אל-מג'אלי לשר החצר במקומו של פאוזי אל-מולקי[14].

אל-מג'אלי נתמנה בשנית לתפקיד ראש הממשלה לאחר התפטרותו של סמיר א-רפאעי במאי 1959[15]. כהונתו השנייה מסמלת את המעבר הדורי בצמרת הפוליטית בירדן. עד לשלב זה המערכת הפוליטית הירדנית הייתה תחת דומיננטיות של הדור הפלסטיני הישן. אל-מג'אלי, ביחד עם אישים כמו בהג'ת א-תלהוני ווספי א-תל, נתפס כחלוץ של הדור הצעיר של המשפחות העבר-ירדניות הגדולות[16]. פעילות ממשלת אל-מג'אלי הייתה בעיקר בעניין בעיות אופוזיציה מחוץ, וכן התמודדות עם בעיית הישות הפלסיטינית שהציבה מצרים בכינוס הליגה הערבית במרץ 1959[17].

במרץ 1960 נכשל ניסיון של גורמים המקורבים למפלגת הבעת הירדנית להתנקש בחיים של אל-מג'אלי[18]. ב-29 באוגוסט 1960 נהרג אל-מג'אלי מפצצה שהוטמנה בשולחן שבמשרד ראש הממשלה. הפיצוץ הרג עוד עשרה אנשים ופצע עשרות נוספים[19], ביניהם בכירים נוספים בממשל. את הפצצה הניחו סוכנים של האופוזיציה הירדנית שהגיעו מסוריה.[1] באותה תקופה סוריה, שהייתה מאוחדת עם מצרים תחת קע"ם, הייתה המעוז של הפעילות החתרנית כנגד הממסד הירדני. באפריל 1957 נעשה ניסיון הפיכה נגד המלך חוסיין ("קשר זרקא") בידי ראש הלגיון הערבי עלי אבו נואר ושר החוץ עבדאללה רימאוי. לאחר כישלון הקשר, שניהם ברחו לדמשק והובילו משם את האופוזיציה נגד המלך. רצח אל-מג'אלי הוא מההישגים הבולטים שלהם.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להיזאע אל-מג'אלי נולדו חמישה ילדים, רובם השתלבו בממשל הירדני בעמדות דיפלומטיות ומנהלתיות בעלות חשיבות. בנו אימן הזאע אל-מג'אלי היה ראש הטקס המלכותי, סגן ראש ממשלת ירדן ומשמש כיום כחבר בפרלמנט של ירדן. בן נוסף, חוסיין אל-מג'אלי, שימש בעבר כראש המשמר המלכותי של המלך חוסיין וכיום כשר בממשלתו של עבדאללה אנסור. גיסו היה ראש הלגיון הירדני חאבס אל-מג'אלי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 http://books.google.co.il/books?id=0LooyExir7EC&pg=PA328&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
  2. ^ שינויים בממשלת ירדן, דבר, 5 בנובמבר 1953
    שר הפנים הירדני מסייר בקו הגבול, הבוקר, 22 במרץ 1954
  3. ^ ממשלה חדשה בירדן, דבר, 25 באוקטובר 1954
  4. ^ שר המשפטים הירדני התפטר בגלל חיכוכיו עם שר החוץ, זמנים, 16 במאי 1955
  5. ^ אל ג'יהאד מודיע, הבוקר, 17 במאי 1955
  6. ^ אל־מופתי הרכיב ממשלתו, על המשמר, 31 במאי 1955
  7. ^ שמואל שגב, האיש החזק ברבת עמון, מעריב, 15 בדצמבר 1955
  8. ^ מג'אלי הרכיב ממשלה בירדן, דבר, 16 בדצמבר 1955
  9. ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 88
  10. ^ ק. אמנון, מלך ירדן פיזר את ביה"נ; ממשלת מג'אלי התפטרה, על המשמר, 20 בדצמבר 1955
  11. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 71
  12. ^ ירוחם כהן, חמשת ימי־שלטונו של אל־מג'אלי, למרחב, 23 בדצמבר 1955
  13. ^ תובע פיזור הפרלמנט הירדני, למרחב, 8 ביוני 1956
  14. ^ ירדן: תם האיחוד ההאשמי, דבר, 3 באוגוסט 1958
  15. ^ מג'אלי הרכיב ממשלה בירדן: ריפאעי התפטר "מטעמי בריאות", על המשמר, 6 במאי 1959
  16. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 105
  17. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 106, 112
  18. ^ עצרים ברבת־עמון לאחר הנסיון להתנקש בראש הממשלה, מעריב, 28 במרץ 1960
  19. ^ דיווח מוקדם ודרמטי: 10 שרים ירדנים נרצחו בישיבת הממשלה, מעריב, 29 באוגוסט 1960
    נרצח ראש ממשלת ירדן, דבר, 30 באוגוסט 1960