איאן פייזלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איאן פייזלי
Ian Paisley
DrIanPaisley.jpg
איאן פייזלי, 2009
לידה 6 באפריל 1926
מחוז ארמה, צפון אירלנד
פטירה 12 בספטמבר 2014 (בגיל 88)
בלפסט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צפון אירלנד
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP)
בת-זוג איילין פייזלי
השר הראשון של צפון אירלנד (ראש ממשלת צפון אירלנד) ה־3
8 במאי 20075 ביוני 2008
(שנה)
סגן מרטין מקגיניס
מנהיג המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית
19712008
(כ־37 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איאן ריצ'רד קייל פייזלי, ברון באניסיידאנגלית: Ian Richard Kyle Paisley, Baron Bannside;‏ 6 באפריל 192612 בספטמבר 2014) היה איש כמורה פרוטסטנטי ופוליטיקאי יוניוניסטי-לויאליסטי מצפון אירלנד. הקים את הכנסייה הפרסביטריאנית החופשית של אלסטר ועמד בראשה 57 שנים (1951–2008). חבר הפרלמנט של הממלכה המאוחדת מטעם המפלגה היוניוניסטית הפרוטסטנטית (PUP), ואחר כך מטעם המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP) אותה הקים ובראשה עמד מ-1973 ועד פרישתו ב-2010 (37 שנה).[דרושה הבהרה] בין השנים 1979 ו-2004 היה נציג צפון אירלנד בפרלמנט האירופי. בשנת 2007, לאחר שנים רבות של פעילות אנטי-קתולית ואנטי-רפובליקנית נחרצת, ועל-אף שהתנגד להסכם יום שישי הטוב, הסכים פייזלי לעמוד בראש ממשלת אחדות לאומית, לצד סגנו, מרטין מקגיניס, ממפלגת שין פיין הקתולית. פייזלי (בן ה-82 באותה עת) פרש ממשרת השר הראשון של צפון אירלנד כעבור שנה מסיבות בריאות.

בשנת 2010 העניק לו ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון תואר אצולה של ברון ומעמד של לורד לימי חייו וחבר המועצה המלכותית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במחוז ארמה. אביו, שהיה מטיף בפטיסטי עצמאי, לחם במלחמת העולם הראשונה במסגרת כוח המתנדבים מאלסטר. פייזלי למד בקולג' הפרסביטריאני התאולוגי בבלפאסט (Reformed Presbyterian Theological College in Belfast). בשנת 1946 הכתיר אותו אביו לכומר מטיף. פיילי הטיף בכנסייה הפרסביטריאנית האירית לאוונגליזם קיצוני (פרשנות מילולית של כתבי הקודש), היה אנטי-קתולי רדיקלי וראה בכל פיוס בין זרמים פרוטסטנטים לקתולים "אקומניות" (חתירה לאיחוד זרמים) וכניעה. בשנת 1951 פרש מהכנסייה הפרסביטריאנית של אירלנד ויצר את הכנסייה הפרסביטריאנית החופשית של אלסטר, שחרתה על דגלה פונדמנטליזם והתבדלות מכל זרם אחר. נכון למפקד האוכלוסין שנערך ב-2011 מנו תומכי כנסייה זו כ-12,000 איש[1], פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית צפון אירלנד. אולם, למרות גודלה הזעיר של עדתו, הפך פייזלי, בזכות דרשותיו הקיצוניות והפרובוקטיביות לדובר מוכר של הלויאליזם הפרוטסטנטי. ב-1977 יצא במסע נגד הומוסקסואליות בכותרת: "הצילו את אירלנד מסדומיות", ב-1988 הכריז על האפיפיור יוחנן פאולוס השני כ"אנטיכריסט" במסגרת ישיבה של הפרלמנט האירופי[2].

פעילות פוליטית לפני 1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפעילות דתית פעל פייזלי גם בזירה הפוליטית ובזירת קרבות הרחוב. כפעיל פוליטי צעיר בשנות השישים הציג התנגדות תקיפה לכל ניסיון פיוס עם הלאומיות האירית והפך ל"סמן ימני" של המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP). בפרט תקף פייזלי את חתירתו של ראש ממשלת צפון אירלנד דאז (ויו"ר המפלגה), טרנס או'ניל, ליצירת שלום-בית תוך שיח עם קתולים מתונים, ויתורים מסוימים ועצימת-עין, אותם תקף פייזלי כבגידה. ב-1965 הוביל מסע תוך-מפלגתי להדחת או'ניל מתפקידו. ב-1966 יסד עם פורשים אחרים את המפלגה היוניוניסטית הפרוטסטנטית (PUP).

בשנת 1964 דרש מכוח השיטור הצפון-אירי להסיר את דגל הטריקולור של אירלנד מעל בניין משרדי מפלגת שין פיין בבלפסט (שהונף בניגוד לחוק, שלא נאכף על מנת שלא לגרום למהומות). הסרת הדגל גרמה ליומיים של מהומות בעיר. באפריל 1966 יסד יחד עם אחרים מיליציה אלימה בשם "מתנדבי אלסטר הפרוטסטנטים" (Ulster Protestant Volunteers), שפעלה עד 1969. הוא היה שותף גם ביצירת שתי מיליציות קצרות-ימים נוספות, "הכוח השלישי" (Third Force)‏[3] ב-1981 ו"התנגדות אלסטר" (Ulster Resistance)‏[4] ב-1986. בינואר 1969 ארגן והוביל (יחד עם רונלד באנטינג) הפגנת-נגד בלתי חוקית מול הפגנת האגודה לזכויות האדם (שדרשה שוויון זכויות לקתולים בצפון אירלנד) במחוז ארמה, ונשפט לשלושה חודשים בכלא[5].

בעימות שערך מול הנציגה הקתולית הסוציאליסטית הצעירה ברנדט דוולין, הטיחה בו דוולין שהיוניוניזם אינו צודק ואינו הוגן. ענה לה פייזלי "אני מעדיף להיות בריטי מלהיות הוגן" (I would rather be British than fair)‏[6]. ב-1970 נבחרו הן פייזלי והן דוולין כנציגי שני הפלגים הניצים לפרלמנט הבריטי והתקשורת של אותה עת הרבתה לעמת בין שני ההפכים המושלמים ולדווח עליהם זה בצד זו[7]. בין השניים אף נוצר קשר אישי בלתי-אמצעי וחיבה אישית מעבר לחילוקי הדעות הקוטביים[8].

מ-1970 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייזלי וסגנו מק'גיניס עם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' וו. בוש

ביוני 1970 נבחר פייזלי לראשונה לחבר הפרלמנט בווסטמינסטר, במחוז הבחירה צפון אנטרים (North Antrim), מטעם המפלגה היוניוניסטית הפרוטסטנטית (PUP). בינואר 1971 פרש מן המפלגה וייסד עם אחרים את המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP). ב-1973 נבחר כיו"ר המפלגה וכיהן במשרה זו ברציפות עד פרישתו ב-2010. במקביל לתפקידו בפרלמנט הבריטי, ייצג פייזלי את מפלגתו במסגרות הפוליטיות הפנימיות של צפון אירלנד. ב-1979 נבחר לפרלמנט האירופי, ושב ונבחר לכהן בו כנציג צפון-אירלנד במסגרת המשלחת הבריטית מדי בחירות עד שפרש מהבחירות לפרלמנט האירופי ב-2004.

פייזלי המשיך להוביל קו רדיקלי וב-1985 הצליח לשכנע את יריביו מהמפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP), המתונה יותר, להתנגד להסכם האנגלו-אירי שנועד להשיג רגיעה בצפון-אירלנד בתמורה למעורבות מסוימת של ממשלת הרפובליקה של אירלנד. לפני ואחרי חתימת ההסכם הוביל מסע בכותרת "Ulster Says No", בשיאו הפגינו כ-200,000 איש במחאה מול בניין עיריית בלפאסט[9]. ההסכם התפורר לבסוף עקב פעילות הטרור של הצבא האירי הרפובליקני (ה-IRA).

לקראת סוף שנות התשעים הסכים פייזלי להשתתף בוועידת כל המפלגות בצפון אירלנד למעט השין פיין ושיתף פעולה בשיחות השלום שניהל ג'ורג' מיטשל. פייזלי ומפלגתו פרשו מהדיונים לאתר שהותר לנציגי השין פיין להשתתף בהם. מאז הוביל פייזלי את ההתנגדות להסכם יום שישי הטוב שנחתם באפריל 1998 וזכה לאישרור נרחב במשאלי עם בצפון אירלנד ובאירלנד. בבחירות לאספה של צפון אירלנד ב-2003 זכתה ה-DUP בראשות פייזלי ב-25.6% מהקולות ועברה לראשונה את ה-UUP כמפלגה היוניוניסטית הגדולה ביותר[10].

עוד ב-12 ביולי 2006 הצהיר פייזלי במהלך נאומו במצעד של "מסדר אורנג'" היוניוניסטי בבלפסט ש"אנשי השין פיין אינם מתאימים לשיתוף פעולה עם אנשים הגונים ואינם מתאימים לממשלה". בבחירות שהתקיימו ב-7 במרץ 2007 זכתה מפלגתו של פייזלי ברוב והגדילה את כוחה ל-36 מושבים באספה של צפון אירלנד[11]. שלושה שבועות לאחר מכן היה חייב פייזלי, לפי הסכם יום שישי הטוב, להרכיב את ממשלתו בשיתוף הקתולים או להחזיר את המנדט. בהסכמת ממשלת בריטניה נדחה המועד בשישה שבועות[12] ופייזלי הוביל את נציגות מפלגתו לשיחות עם מנהיג השין פיין, ג'רי אדמס. ב-8 במאי הושבע פייזלי בן ה-81 כראש ממשלת צפון אירלנד ("השר הראשון") בראש ממשלת אחדות לצד סגנו, איש השין פיין, מרטין מקגיניס. השניים יצרו יחסי עבודה טובים, אך פייזלי הישיש ביקש לפרוש מתפקידו בשל סיבות בריאותיות ב-5 ביוני 2008.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייזלי היה תומך של הציונות ומדינת ישראל. הוא אף הבחין בקווי דמיון רבים בין מאבקיה של מדינת ישראל מול הטרור הערבי לבין מאבקם של הפרוטסטנטים מול הטרור של ה-IRA‏[13][14].

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1956 נשא פייזלי לאשה את איילין קאסלס. לזוג נולדו חמישה ילדים. שרון (Sharon), רונדה (Rhonda, לשעבר פוליטיקאית במפלגתו של אביה), צ'רית' (Cherith), קייל (Kyle, שהמשיך את דרכו של אביו כמטיף) ואיאן (Ian Paisley Jr, המכהן כיום אף הוא כחבר הפרלמנט מטעם מחוז צפון אנטרים ומטעם מפלגת אביו DUP).

ציטוטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אני מעדיף להיות בריטי מלהיות הוגן" (I would rather be British than fair) - לברנדט דוולין, 1968‏[6]
  • "אני מגנה אותך כאנטיכריסט״ - לאפיפיור יוחנן פאולוס השני במסגרת ישיבה של הפרלמנט האירופי ב-1988‏[2]
  • "לעולם אל תתבלבל בין 'לשבת לצדך' ל'להיות לצדך'" (Never confuse sitting on your side with being on your side) - לחבר הפרלמנט ג'רמי הנלי, 1990‏[15]
  • "לעולם לא אשב עם ג'רי אדמס, הוא (אדמס) יישב עם כל אחד. הוא יישב עם השטן. למעשה, אדמס כבר יושב עם השטן" - ביחס למנהיג שין פיין, 1997‏[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bruce, Steve. (1986), God Save Ulster! The Religion and Politics of Paisleyism. Oxford: Clarendon.
  • Marrinan, Patrick. (1973), Paisley: Man of Wrath. Tralee: Anvil Books.
  • Moloney, Ed and Pollak, Andy (1986), Paisley. Dublin: Poolbeg.
  • Smyth, Clifford. (1987), Ian Paisley, Voice of Protestant Ulster. Edinburgh: Scottish Academic Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איאן פייזלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Religion, Identity and Politics in Northern Ireland p. 158
  2. ^ 2.0 2.1 כתבה, ניו יורק טיימס, 12 באוקטובר 1988 (Ulster Protestant Interrupts Pope, Yelling 'Antichrist!')
  3. ^ "הכוח השלישי" באתר האוניברסיטה של אלסטר
  4. ^ "התנגדות אלסטר" באתר האוניברסיטה של אלסטר
  5. ^ מהומות בכניסת פייזלי לכלא, גלאזגו הראלד, 30 בינואר 1969
  6. ^ 6.0 6.1 מאמר ב-republican-news.org, 5 באפריל 2001
  7. ^ גבריאל שטרסמן, באווירת מלחמת אזרחים יצעד היום "מצעד התפוז" באלסטר, מעריב, 13 ביולי 1970
  8. ^ A Flower Grows in Ireland מאת Ron Wilson עמוד 22
  9. ^ כרונולוגיה של ההסכם האנגלו-אירי של 1985
  10. ^ תוצאות הבחירות לאספה של צפון אירלנד, נובמבר 2003
  11. ^ הבחירות לאספה של צפון אירלנד, 2007
  12. ^ הארץ‏, תידחה העברת הממשל בצפון אירלנד, באתר וואלה! NEWS‏, 25 במרץ 2007
  13. ^ בשנות התשעים לציון יום הולדתו של חיים הרצוג, התקיימה טיסה מיוחדת ביין תל אביב לבלפסט, במסיבת עיתונים בבלפסט הוא עודד את תושבי המקום לבוא ולבקר בישראל למרות חשושתם. היה זו הצלחה מרובה ועד היום בעיריית בלפסט שוהה פלקט על אירוע זה
  14. ^ כתבה ג'רוסלם פוסט, 18 במרץ 2009 (Ian Paisley launches Northern Ireland Friends of Israel)
  15. ^ ארכיב הפרלמנט הבריטי
  16. ^ מירון רפופורט, אין דבר כזה "סכסוך בלתי-פתיר", 30 במרץ 2007