אילן יגודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילן יגודה

אילן יגודה (נולד ב-1958) הוא במאי ומפיק קולנוע המתמקד ביצירת קולנוע דוקומנטרי חברתי, פוליטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יגודה נולד וגדל בגבעת שמואל, בן למשפחת פועלים שעלו לישראל מפולין לאחר המלחמה. יגודה למד בתיכון חדש, בתל אביב. כבוגר תנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף במהלך שירותו הצבאי לגרעין נח"ל לקיבוץ מגידו. החל לעסוק בקולנוע בעת שהותו בקיבוץ.

הוא בוגר בית ספר לאומנות הבמה והקולנוע "בית צבי" 1983, בהצטיינות יתרה. בתום תקופת לימודיו ביים שני סרטי גמר – תיעודי ("דודו מה יגידו" - סוף שבוע בחייו של רמי לבנה, אסיר פוליטי לשעבר, ומשפחתו על רקע מלחמת לבנון הראשונה ורצח אמיל גרינצווייג, סרט שמעלה שאלות על המחיר אותו אנו מוכנים לשלם עבור עמדותינו) ועלילתי ("ריקושטים" - על פועל יהלומים צעיר ששואף לשנות את אורח חייו). בתום לימודיו ריכז במשך שנתיים את מגמת הקולנוע ב"בית צבי".

לאחר סיום לימודיו החל לעבוד בערוץ 1 וביים עבורם כתבות תחקיר שונות למגזינים השונים, ובהן גם לתוכנית "מבט שני". במסגרת זאת ביים את הסרט "בעניין הבאסים", שחקר את התופעה של צמיחת מאות להקות רוק בישראל של תחילת שנות התשעים. הסרט חשף לראשונה בטלוויזיה את להקת "כנסיית השכל", וליווה את "זקני צפת", חמי רודנר ו"איפה הילד", ערן צור, ירונה כספי ותמיר אלברט בראשית דרכם. עשר שנים לאחר מכן חזר אל חלק מהמשתתפים בסרט המשך שנקרא "זר במקום מוכר", שביקש לבחון את תהליך ההתבגרות של הלהקות וחבריהן.

יגודה ביים כתבות רבות ל'תיק תקשורת' וליומן של ערוץ 2 בהנחיית ירון לונדון. עם ירון לונדון עבד גם במסגרת התוכנית "מסמך", במסגרתה ביים יחד עם נתן זהבי כתבה נרחבת על החיים ב"משולש אלנבי".

בסרטו "גשם 1949" (1996) חוזר יגודה לקיבוץ מגידו ומספר את סיפורם של פליטי השואה שהקימו את הקיבוץ (עם גרעין המייסדים נמנתה גם אמו) ושל פליטי הכפר הערבי לג'ון, שחיו שם קודם לכן. הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכה לפרסים ולציונים לשבח.

סרטו "מה שצפוי להיות" (2000) מספר את סיפורו של צעיר דרוזי שגדל בסביבה יהודית ונקרע בין שתי התרבויות. הוקרן בפסטיבל חיפה.

בשנים האחרונות סרטיו של יגודה עוסקים יותר בטבע האדם ובתהליכי חיים כמו ביחס שלנו למוות ולזקנה. סרטו "חסד" (2005) מלווה שישה תהליכים של פרידה מהחיים בהוספיס לחולי סרטן בתל השומר. הוקרן בפסטיבל דוקאביב שם זכה בפרס העריכה, הוקרן בפסטיבלים חשובים בעולם: הוטדוקס, קנדה. וויז'ונס דה ריל, ניון, שווייץ ונבחר לייצג את ישראל באינפוט העולמי.

סרטו "שכונה" (2013) מלווה שנה בחייהן של ארבע נשים יוצאות תימן שנפגשות מדי יום על ספסל בשכונת מגוריהן וחוות את השתנות העולם שסביבן. הסרט צולם בהוד השרון, בשכונה בה הוא מתגורר. הוקרן בפסטיבל דוקאביב ובפסטיבלים ברחבי העולם. היה מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2013.

הוא ביים את ההצגה "ציפור עיוורת", על פי מונולוג של חולת נפש שעובד להצגת יחיד בה שיחקה אשתו, איילת גבאי יגודה, ההצגה זכתה בפרס החממה בפסטיבל עכו, 1990.

יגודה הוא זוכה "פרס אמנות הקולנוע" מטעם משרד התרבות (2012).

הוא מורה לבימוי, מנחה סדנאות ואחראי על התחום הדוקומנטרי במגמת קולנוע במכללת "תל חי" (2014-1992). לימד בבי"ס לקולנוע "במעלה" ירושלים, והוא מלמד בבית הספר לאמנות "מנשר", במדרשה לאמנות "בית ברל" וב"סמינר הקיבוצים".

חבר הנהלת "פורום היוצרים הדוקומנטריים" (2004-2000).

אילן יגודה נשוי לאיילת גבאי יגודה, שחקנית במקצועה, להם שני ילדים (עלמה ומיכאל) והם מתגוררים בהוד השרון.

תסריט ובימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "דודו מה יגידו" – דוקומנטרי. 20 דק'. 1983. הוקרן בפסטיבלים בארץ ובעולם.
  • "ריקושטים" – עלילתי. 15 דק'. 1984.
  • "הביקור" – עלילתי. 28 דק'. 1987. (שני צעירים שחולמים חלום של התעשרות מהירה שמתנפץ באכזריות.)
  • "בעניין הבאסים" – דוקומנטרי. 44 דק'. 1992-93. עבור ערוץ 1.
  • "משולש אלנבי" – דוקומנטרי. 25 דק'. 1995. עבור ערוץ 2.
  • "הצ'ולנט של אמא" – דוקומנטרי. 13 דק'. בהפקת שירות הסרטים הישראלי. 1997.
  • "גשם 1949" – דוקומנטרי. 53 דק'. בהפקת שירות הסרטים הישראלי ובסיוע הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בחיפה וצוין לשבח. הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם בהם זכה לפרסים ולציונים לשבח. הוקרן בערוץ 1. 1999.
  • "מה שצפוי להיות" – דוקומנטרי. 40 דק'. הוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה. הוקרן בערוץ 2. 2000.
  • "זר במקום מוכר" – דוקומנטרי. 52 דק'. הוקרן בפסטיבל חיפה. הופק עבור ערוץ 1. 2001.
  • "חסד" - דוקומנטרי. הוקרן בפסטיבל דוקאביב שם זכה בפרס העריכה. הוקרן בפסטיבלים: הוטדוקס, קנדה. וויז'ונס דה ריל, ניון, שווייץ. נבחר לייצג את ישראל באינפוט העולמי שנערך בטייוואן. הופק בתמיכת קרן רבינוביץ' והוקרן בערוץ 8. 2005. הפקה ובימוי.
  • "שכונה" – דוקומנטרי. הופק בתמיכת קרן "גשר", קרן "רבינוביץ'", "מועצת הפיס לתרבות ואמנות" וערוץ 8. הוקרן בפסטיבל דוקאביב 2012. מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2013. הפקה ובימוי.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "תל אביב מעולם לא הייתה קטנה" – סדרה דוקומנטרית על תל אביב. במאי: עידו צוקרמן. 100 דק'. עבור ערוץ 1 (שותף בכתיבת התסריט) 1991.
  • "דודא"– דוקומנטרי. במאית: ענת אבן. 63 דק'. הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, בפסטיבל לייפציג בגרמניה ובפסטיבלים נוספים בעולם 1994.
  • "השמים הם גבול" – דוקומנטרי. במאי: אמנון בנימין. 24 דק'. עבור ערוץ 2. 1998.
  • "חסד" – דוקומנטרי 2005.
  • "שכונה" – דוקומנטרי 2012.

פרסים וציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוכה "פרס אמנות הקולנוע 2012" מטעם משרד התרבות, 2012.
  • מועמדות לפרס הקולנוע הדוקומנטרי לסרט שכונה, 2013.
  • פרס העריכה לחסד בפסטיבל דוקאביב ישראל, 2005.
  • Gold Panda לגשם 1949 פסטיבל SCTVF סין, 2001.
  • Honorable Mention לגשם 1949 פסטיבל "קולומבוס אינטרנשיונל" ארצות הברית, 2000.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות הסרט "חסד"

  • אושרה שוורץ, "החיים שאחרי" – ריאיון עם אילן יגודה, בעיתון Time Out תל אביב, 7 – 14 באפריל 2005, עמ' 58.
  • Christine Bloch, DISTRICT NYON (20 April, 2006)

אודות הסרט "גשם"

  • Greer Fay Cashman, 'Rain 1949': A disturbing documentary, The Jerusalem Post, February 5, 1999.

אודות הסרט "שכונה"

  • טל מילר, "שחקניות ספסל", בעיתון "ידיעות השרון", 14 בפברואר 2014, עמ' 258-256.
  • דורון ברוש, "שכונה" – לראות, במוסף סופשבוע של העיתון מעריב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות הסרט "שכונה"

אודות הסרט "חסד"

אודות הסרט "גשם 1949"

אודות הסרט "זר במקום מוכר"