עינת עמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עינת עמיר
Einat Amir headshot.jpg
לידה 1979 (בת 40 בערך)
ירושלים, ישראל
מקום לימודים בית ספר לאמנות של אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה וידאו ארט, מיצב, מיצג
זרם באמנות אמנות עכשווית
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
einatamir.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עינת עמיר (נולדה בשנת 1979) היא אמנית וידאו, מיצג וסאונד ישראלית. יצירותיה, החל מתחילת המאה ה-21, עוסקות במצבים סוציו פוליטיים עכשוויים. בתחילת דרכה האמנותית יצרה עבודות וידאו אשר בהם היא משתמשת בדמותה כאלמנט מרכזי, ומציבה את עצמה בסיטואציות שונות, בעיקר כאלו הבוחנות בעין ביקורתית ופמיניסטית את החברה הישראלית. בהמשך עבודותיה הפכו לרחבות היקף יותר, ורבות משתתפים. חלק מעבודות המיצג של עמיר משויכות לזרם המיצג ההשתתפותי, וכוללות השתתפות של הקהל כאלמנט מרכזי[1]. על עבודתה זכתה עמיר בפרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט בשנת 2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמיר נולדה בירושלים ב-1979 לאב מהנדס ואם עובדת סוציאלית. היא הבכורה מבין שלושה אחים. סיימה לימודיה התיכוניים בתיכון ליד האוניברסיטה. בין השנים 20012004 למדה עמיר במדרשה לאמנות בבית ברל. פרויקט הגמר שלה, שכלל עבודות וידאו וסאונד, זיכה אותה בפרס הצטיינות. בשלוש השנים שלאחר סיום לימודיה הציגה מספר תערוכות יחיד, ביניהן: "קילינג מי סופטלי" במוזיאון חיפה לאמנות, "נסיגה מחפירה תחת לחץ" במוזיאון הרצליה לאמנות, ו"מכירה" בגלריה רוזנפלד בתל אביב.

ב-2007 הוזמנה עמיר להיות עורכת-אורחת של גיליון מספר 10 של כתב העת המדרשה. גיליון זה הוקדש כולו, לראשונה בישראל, ליחסים בין פמיניזם לאמנות ישראלית[2]. בנוסף לגיליון גם אצרה עמיר, יחד עם אילנה טננבאום, תערוכה באותו נושא בשם "מרוץ שליחות" במוזיאון חיפה לאמנות.

ב-2007 עברה עמיר לניו יורק, ובשנת 2009 השלימה תואר שני באמנות באוניברסיטת קולומביה אשר בניו יורק. לאחר סיום לימודיה הוזמנה להשתתף לראשונה בביאנלה לפרפורמנס של העיר ניו יורק, פרפורמה, שם הציגה את העבודה "צופה אידיאלי". בעקבות כך הוזמנה עמיר להעלות מיצג מיוחד לפתיחת התערוכה המקיפה "מאה שנים של פרפורמנס" במוזיאון המומה פי אס 1 בניו יורק. בשנת 2010 הוזמנה להשתתף בתוכנית שהות בפלה דה טוקיו בפריז, במסגרתה גם הציגה בשתי תערוכות במוזיאון זה.

ב-2011 הציגה עמיר מספר תערוכות ברחבי אירופה, ביניהן" Enough About You” מיצג שאפתני בלילית פרפורמנס סטודיו במאלמו; "_____Please”, תערוכת יחיד רחבת היקף במוזיאון האוניברסיטאי באוניברסיטת ספיאנצה ברומא, וכן את המיצג "Coming Soon Near You” בדאלאס קונטמפוררי ארט סנטר, בטקסס.

בשנת 2012 הוזמנה עמיר להשתתף בתוכנית השהות ארטפורט בתל אביב והייתה אחת מששת האמנים הראשונים שהוזמנו לתוכנית זו. בשנת 2013 הוזמנה עמיר להציג את אחד מהפרויקטים המרכזיים בביאנלה לפרפורמנס של העיר ניו יורק, פרפורמה, ויצרה לשם כך את עבודתה רחבת ההיקף "כמיטב יכולתנו". העבודה כוללת הן מיצב וידאו והן מיצג השתתפותי, והוצגה במקביל בניו יורק ובישראל, במוזיאון פתח תקווה.

עמיר חיה בתל אביב.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2009 MFA, Columbia University, School of the Arts,  New York, NY
  • 2004 B.ed  בהצטיינות, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל.

פסיכולוגיה חברתית ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת הלימודים האקדמים 2016–2017 הצטרפה עמיר למעבדה לרגשות בחקר סכסוכים בראשות פרופ' עירן הלפרין במרכז הבינתחומי הרצליה[3]. במסגרת המעבדה עמיר וחוקרים שונים עורכים ניסויים שהם גם עבודות אמנות. במהלך השנה האקדמית, נערכו שני שיתופי פעולה האחד עם הפסיכובלשנית ד"ר אורלי אידן והשני עם יוסי חסון.

הניסוי ועבודת האמנות כשל פרגמטי שיצרו אידן ועמיר עסק בשאלות הקשורות לשפה. איך שפה מייצרת את המציאות? וכיצד היא משפיעה על החוויות הרגשיות שלנו? במיצג הוזמנו המשתתפים להקשיב לטקסטים שעסקו בסוגיית מהגרי העבודה בישראל[4]. בעבודה המשותפת של חסון ועמיר השתתפו מעל ל-800 איש. במהלך המיצג נבדקה מידת האמפתיה של המשתתפים והצופים במייצג כאשר הם בוחנים את רמת האמפתיה שלהם בשעה שהם שומעים תיאור מקרה יהודי ומערבי אזרחי ישראל[5].

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשים רוקדות (2004) - עמיר מבצעת גרסה לשיר "נשים רוקדות" של יורם טהרלב. מילות השיר מתארות את התפקידים המסורתיים של נשים לאורך השנים. מילותיו של טהרלב אינן מחמיאות לנשים ושובינסטיות. בעבודה עמיר נותנת פרשנות ביקורתית, פמיניסטית ולסבית לשיר. דמותה של עמיר המדקלמת את מילות השיר לבושה בחליפה גברית וגלוחת ראש. העבודה משחקת עם סטראוטיפים מגדריים[6].
  • (2004) Boi - עבודת הווידאו Boi מצולמת במהלך אירועי יום ירושלים. עמיר מלווה בעבודה קבוצת צועדות, נשים צעירות מהציונות הדתית, החוגגות את היום בצעדה בעיר העתיקה בירושלים. עמיר מגיעה לצעדה על מנת לחפש כלה. זרותה של עמיר בולטות מאוד בנוף הלאומי והמגדרי של הצעדה. במהלך הצעדה היא מנסה ליצור קשר עם אחדות מהצועדות ולהציע להן להיפגש אתה. העבודה מעלה שאלות על זהות ושייכות אישית וקולקטיבית[7].
  • נסיגה מחפירה תחת לחץ (2005) - בנסיגה מחפירה תחת לחץ מייצרת עמיר סצנת פרידה בין בנות זוג המשתמשת בנאומים של ראשי הממשלה אהוד ברק ואריאל שרון. היא מייצרת דיאלוג בין שתי דמויות, אותן היא משחקת בעצמה, על בסיס ציטוטים מהנאומים של שני האישים בנושא ההתנתקות. העבודה מייצרת דיאלוג של ססמאות בין הדמויות. גם בעבודה זו נחצים הקווים המגדריים הברורים[8][9].
  • מכירה (2007) - עבודת הווידאו מכירה מצולמת במרכז ג'ו אלון בנגב. עמיר יושבת באוהל בדואי בחליפה מחוייטת ומציינת שמות של אמניות ואמנים ישראלים והקשר שהיה או לא היה לה איתם. איזכור שמות האמנים הישראלים בתוך המוזיאון לתרבות בדואית מייצר סצנה הומוריסטית ואירונית המדגישה את האבסורד בחשיבות העצמית של עולם האמנות הישראלי בעיני עצמו, אל מול המצב הסוציו פוליטי בישראל[10][11].
  • (2009) "_____Please” - עבודה זו היא סדרה של מיצגים שהתרחשו ברחבי העולם. בכל עיר, עמיר שכרה שחקן מקומי ויחד איתו היא הולכת לפתיחה של תערוכה בגלריה מקומית. באירוע הפתיחה השחקן ועמיר הולכים שלובי זרועות. השחקן מספר לאורחים בתערוכה שהוא עבודת אמנות והיא, עמיר, האמנית שיצרה אותו. העבודה שואלת שאלות על היחסים בין היצירה, האמנית והקהל[12].
  • צופה אידיאלי (2009) - במיצב צופה אידיאלי ממשיכה עמיר את העיסוק בשאלות הקשורות ליחסים בין קהל "אוהבי האמנות", האובייקט - עבודת האומנות והאמנית. בעבודה זו משלבת עמיר וידאו ופרפורמנס. שחקנית ממררת בבכי ישובה על הרצפה ולפניה מסך שבור. מאחוריה על שני מסכים זהים למסך השבור מוקרנים מונולוגים של שני שחקנים. שחקן אחד הוא ה"חבר לשעבר" ואילו השחקן השני נותן פרשנות לסיטואציה. עמיר לא כתבה עבור השחקנים את הטקסטים והם שיחקו את התפקידים שלהם על בסיס הסבר כללי שקיבלו מהאמנית. העבודה מייצרת שאלות בדבר היכן מסתיימת העבודה ומתחילה הפרשנות[13].
  • (2009) coming soon near you - במשך 73 יום, ב"סלון ביתי" אשר הוקם בתוך חלל המוזיאון, הזמינה עמיר מתנדבים להביא איתם DVD משלהם לצפייה ולשבת ב"סלון" ולצפות בו כחלק מהתערוכה. כאן מערערת עמיר על ההיררכיה מה ראוי להיות מוצג במוזיאון ומה לא ומאתגרת, בדרך נוספת, את שאלת הצופה הנצפה ביצירות אמנות. העבודה הוצגה גם בביאנלה בסלוניקי ב-2017[14].
  • Enough About You 2011 - במיצג Enough About You כולל מספר תיבות גדולות אליהם נכנסים בזוגות אנשים שבאו לבקר בתערוכה. הקהל הצופה יכול לראות את האינטראקציה בין זוגות הזרים שנכנסו לקופסאות, אך לא לשמוע את ההוראות שהם מקבלים. כך הקהל הצופה רואה את האינטראקציות בין הזרים בתיבות ויכול רק לנחש מה ההוראות שניתנות להם. עמיר מייצרת למשתתפים במיצג אפשרות ליצור אינטראקציה אינטימית עם אדם זר בידיעה שהם נצפים על ידי המבקרים בתערוכת. העבודה משוחחת עם ז'אנר תוכניות הראלטי ומעלה שאלות של אינטימיות וחשיפה בין שני זרים ובינם לבין הקהל[15].
  • כמיטב יכולתנו 2013 - העבודה כמיטב יכולתנו מוצגת בשני אופנים: לעיתים היא מיצב וידאו ולעיתים היא מיצג, כלומר לעיתים היא מתפקדת כמיצב וידאו אליו נכנס ויוצא קהל באופן המקובל במוזיאון, ולעיתים היא מיצג השתתפותי, מופע הנמשך שעה, בו הקהל לוקח חלק, ואליו נכנסים רק אנשים המוזמנים למופע. חלל התערוכה מחולק לארבעה חלקים המדמים דירה בורגנית - סלון, חדר שינה, חדר עבודה ופינת אוכל. כאשר העבודה מופעלת כמיצג, כל משתתף בוחר לעצמו וסט שמודפסת עליו מילה למשל אמא, קריירה, סקס, ספק ועוד. המשתתפים מתחלקים בין ארבעת החלקים של החלל. אז נכנסים לחלל ארבעה מנחים, כל מנחה מיועד לחלק אחר של החלל. כל אחד מהמנחים מפעיל את המשתתפים כששאר המשתתפים בחדרים האחרים צופים בהפעלה. המנחים הם אנשי מקצוע הבאים מתחומים שונים הנעים בספקטרום שבין פסיכותרפיה לאמנות המופע. כל אחד מהמנחים מפעיל את קבוצתו באופן שונה, אך כולם מתבססים על סיפורים אישיים של המשתתפים - הקהל. כאשר לא מתקיים מיצג בחלל, מוקרנות עבודות וידאו שצולמו מראש, בהן נראים ארבעה חללים זהים בעיצובם לאלה שבמוזיאון, כאשר בכל אחד מהם מצולמת סדנא עם מנחה אחר ומשתתפים אחרים. "כמיטב יכולתנו" נעה בציר שבין פרפורמנס, משחק, השתתפות, אותנטיות וחשיפה. עמיר חוקרת בעבודה זו את ההתנהגות האנושית והפוטנציאל האמנותי הטמון בה[1][16][17].
  • גברים 2# - במסגרת התעורכה "בית הספר לאמנות" במוזיאון תל אביב עמיר הזמינה אמנים המרצים במדרשה להקריא את הטקסט הפמיניסטי של רבקה סולניט "גברים מסבירים לי דברים"[18]. המרצים הקריאו את המאמר בעודם עומדים מאחורי פודיום גבוה, והקהל צפה בהם ממתחת למרפסת. העבודה מאירה את המרצים באור כפול: גם כאלו שאליהם מכוון הטקסט הביקורתי, וגם כאלו אשר מקריאים אותו לציבור ובכך בעצם הם אלו שמס (ג)בירים אותו. כדי להדגיש את הכפילות של המבקרים / מבוקרים, הזמינה עמיר חמש אמניות לעצב חולצות עבור הפרויקט כאשר כל עיצוב, בהשראת כרזות הגרילה גירלז, מכיל בתוכו סטטיסטיקה מגדרית שונה על עולם האמנות הישראלי[19].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2013 מלגת ארגון ארטיס
  • 2012 – 2013 מענק תוכנית שהות, ארטפורט. תל אביב, ישראל
  • 2012 מלגת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
  • 2012 מלגת ארגון אאוטסט
  • 2012 מלגת קרן משפחת אוסטרובסקי
  • 2012 Franklin Furnace Fund Grant recipient, New York.
  • 2012 פרס האמן הצעיר, משרד התרבות, ישראל
  • 2011 Palais de Tokyo, La Pavillon מענק תוכנית שהות, Paris
  • 2009  מלגת ארגון ארטיס
  • 2008 Antonio Ratti Foundation, מענק תוכנית שהות, Como, Italy
  • 2007-2009 Agnes Martin Scholarship, Columbia University, New York
  • 2007-2009 Artis Fellowship,Columbia University, New York
  • 2007-2009 מלגת לימודים בחו"ל, קרן התרבות אמריקה-ישראל
  • 2007-2009 Toms Visual Art fellowship, Columbia University, New York
  • 2004 פרס הצטיינות באמנות, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל
  • 2001-2004 תוכנית המצוינים (מלגת לימודים), משרד החינוך, ישראל

תערוכות יחיד ומיצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2016 בית הספר לאומנות, מוזיאון תל אביב
  • 2015 Your Guide For This Session, Aspect Ratio Gallery Chicago, IL
  • 2013 Our Best Intentions, PERFORMA13, New York, NY
  • 2013 כמיטב יכולתנו, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, ישראל
  • 2013 Enough About You, Scope Art Fair (featured project), Miami, FL
  • 2012 Enough About You (performance), Roskilde Festival, Roskilde, Denmark performance
  • 2012 כוראוגרפיה לצופה יחיד (מופע), תיאטרון תמונע, תל אביב, ישראל
  • John Please, Museo Laboratorio di Arte Contemporanea, Rome, Italy 2011
  • 2011 Enough About You, Lilith Performance Studio, Malmo, Sweden
  • 2010 Healing Center, VOLTA NY art fair in collaboration with Arlen Austin
  • 2009 Men (performance), MOMA PS1 New York, NY
  • 2005 Killing Me Softly, מוזיאון חיפה לאמנות, ישראל
  • 2005 I’m Every Woman, הגלריה בקיבוץ בארי, ישראל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עינת עמיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 איתן בוגנים, האמנית עינת עמיר הופכת את הצופים לחלק מהיצירה, ‏13.10.2013
  2. ^ חגית פלג רותם, קוראות לילדה בשמה, ‏29.5.07
  3. ^ Eran Halperin, Eran Halperin
  4. ^ Motions for the Agenda | ארטפורט ARTPORT ارتبورت, www.artportlv.org (באנגלית)
  5. ^ "מופע שהוא ניסוי שהוא מופע - mynet ירושלים" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2017. 
  6. ^ הילה שקולניק-ברנר, אתיקה/אסתטיקה: זורמת ומעניינת, ‏11.7.2009
  7. ^ תמי ריקליס, אמן על האש, ‏22.9.2004
  8. ^ נסיגה מחפירה תחת לחץ
  9. ^ יעל עומר, ממש כמו ארוחת חג, ‏6.10.2005
  10. ^ רותי דירקטור, חבר מביא מחר, ידיעות אחרונות. שבעה לילות., 13.7.2007, עמ' 16
  11. ^ דנה שפי, מי מכיר את עמיר שבקיר?, TIMEOUT, 12.7.2007, עמ' 104
  12. ^ Micaela Deiana, ART IN THEORY
  13. ^ איתן בוגנים, דונט קוויט יור דיי ג'וב, TIMEOUT, 18.10.2009, עמ' 128
  14. ^ biennale: 6 - Imagined Homes, biennale6.thessalonikibiennale.gr (ביוונית)
  15. ^ נועם סגל, פיקוח נפש, ‏27.2.2011
  16. ^ שירלי בכר, כפוף לתנאים: על אודות ובין קורות "כמיטב יכולתנו", מתוך ערב רב, ‏2.3.2014
  17. ^ Nicola Trezzi, Trust with a twist, White Fungus, 2015, עמ' 112-117
  18. ^ "אמנות לעם: ביתן הלנה רובינשטיין בת"א יהפוך לבי"ס פתוח בחינם". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 30 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2016. 
  19. ^ "אמנות לעם: ביתן הלנה רובינשטיין בת"א יהפוך לבי"ס פתוח בחינם". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 30 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2016.