איצו רימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

איצו (יצחק) רימר (נולד בשנת 1948) הוא צייר ופסל ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רימר נולד בשנת 1948 בקיבוץ מענית. למד בלונדון בבית הספר לאמנות סנט מרטין (St. Martin's School of Art) ובקולג' לאמנות הארו (Harrow) בשנים 1971–1973. הפסיק את לימודיו משפרצה מלחמת יום הכיפורים והוא חזר לישראל והתגייס לשרות מילואים. השלים את התואר הראשון בבצלאל ולמד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לימד אמנות, ציור ורישום במוסדות רבים ובהם בצלאל, מכון אבני ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנים האחרונות מתגורר ויוצר במצפה רמון.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של רימר עוסקת בעיקר בסוגיות הנוגעות לזהות הישראלית, בקשר לארץ ישראל, להיסטוריה שלה ולנופיה. מקורות השראתו הם בעיקר ממצאים ארכאולוגיים מתקופת האבות ואילך, נופי הארץ וצבעיה והמיתוסים הקשורים בנופים אלה. רימר, יליד קיבוץ מענית שבצפון ישראל, הגיע בהיותו כבן שבע לערך לבאר שבע, שם עברו עליו ילדותו ונעוריו[1]. חוויות נעוריו הפכו לחומרי הגלם של מרבית תקופות יצירתו. מיד לאחר שהשלים את הכשרתו האמנותית עסק - הן בציוריו והן בפרויקטים של פיסול סביבתי במרחבי הנגב - בנוף המדברי ובמקומו של האדם מול מרחביו העצומים של היקום. "כמי שקיבל את חינוכו האמנותי בבצלאל של אמצע שנות השבעים, היה איצו רימר של שנות השמונים והתשעים צייר מושגי. יצירותיו מהתקופה הזו המושפעות מהתפישה הכנענית, מבטאות יחס קמאי, ראשוני, אל המדבר ואל נופי הנגב בו גדל וחי"[2]. מוטיב מרכזי המופיע ביצירתו כבר בשנות השמונים וחוזר ונשנה עד ימינו הן "דמויות המבוססות על צלמיות שנהב מאתר כלקוליתי מדרום לבאר שבע. צלמיות אלה היו כנראה אלילי בית קדמוניים, והן מייצגות עבור איצו את התרפים מספר בראשית. הן הביאו אותו לשאול על מהות הדיאלוג בין האדם לאל והפולחן הנגזר ממנו. העבודות קיבלו את הכותרת 'שיחות עם אלוהים', כותרת שהולמת במידה רבה את כל מכלול היצירה של איצו."[3] דמות האדם בציוריו של רימר מאותה תקופה היא בדרך כלל דמות בודדה, הניצבת ומשקיפה על מרחביו האינסופיים של הנוף שלמולה. "הדמויות של איצו רימר מופיעות בתוך מרחבים פתוחים, דלילים, חופשיים הנמצאים בהתהוות ואינם כפופים לאחידותו של מבנה מאורגן"[4].

בשנות התשעים של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21, החליף רימר את מראות הנוף המדברי באינטימיות של הבית ובסביבה העירונית של תל אביב, בה התגורר מאז אמצע שנות השמונים. ציורו התמקד באינטימי, בדירה ובחלל הסטודיו. סגנונו הפך למה שמוגדר לעיתים כפיגורטיבי-ריאליסטי, וציוריו בחנו בפיכחון את סביבתו והדמויות המקיפות אותו. ציוריו אלה מתארים קטעים של מציאות ושל שגרת היום-יום. "עם כל זאת שאיצו רימר יוצא מעמדה שהיא מושגית בעיקרה, ציוריו מציגים מקום, מרחב וזמן מוגדרים ומסוימים: האור בתוך החלל הוא אור ארצישראלי במובהק והמערך הצבעוני של הפלטה, יוצר אטמוספירה לוקאלית, תל אביבית...נראה שהקרוב והאינטימי מבטאים גם את הכמיהה למוכר, לבית המוגן, לעומת המרחבים הפתוחים והאינסופיים של המדבר..."[5]. את פרק יצירה זה סיכם האמן בתערוכה "איצו רימר חוזר הביתה" שהוצגה בבית האמנים בתל אביב בשנת 2007.

לאחר שהתגורר שנים רבות בתל אביב, החליט רימר לחזור למקורות הרוחניים של יצירתו ומאז שנת 2012 הוא חי ויוצר במצפה רמון.

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלגות פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975 - אקדמיה בצלאל, ירושלים (מלגת הצטיינות).
  • 1977 - הביאנלה הלאומית לאמנים צעירים (פרס ראשון).
  • 1978 - פרס קרן שרת לאמנים צעירים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איצו רימר, טקסט לתערוכה במכללת קיי, 2014.
  2. ^ סורין הלר, "איצו רימר חוזר הביתה", 2007, לעיל, עמ' 4.
  3. ^ יואכים מאיר, טקסט נלווה לפרס רפפורט, 2019.
  4. ^ חגי כנען, "איצו רימר - ביניים", 1999, לעיל, עמ' 3.
  5. ^ סורין הלר, לעיל, עמ' 5.