עזרא אוריון
 | |
| עזרא אוריון (2007) | |
| לידה |
16 באוגוסט 1934 בית אלפא, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 18 באוקטובר 2015 (בגיל 81) |
| לאום | ישראלי |
| מקום לימודים |
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב  |
| תקופת הפעילות |
? – 18 באוקטובר 2015 |
| תחום יצירה | פיסול, שירה |
| זרם באמנות |
אמנות מופשטת |
|
ezraorion | |
  | |
עזרא אוריון (16 באוגוסט 1934 - 18 באוקטובר 2015) היה פסל ומשורר ישראלי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בקיבוץ בית אלפא, וגדל בקיבוץ רמת יוחנן. ב-1950 למד ב'בצלאל', בירושלים. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה וכסגן מפקד סיירת גולני. בשירות המילואים שימש במספר תפקידי פיקוד, ובמלחמת ששת הימים לחם כמפקד הסיירת של חטיבת אלכסנדרוני. הסיירת בפיקודו כבשה את המוצבים עין טינה ומורתפע (בו עיצב מאוחר יותר את האנדרטה לחללי החטיבה). לאחר מכן נע אוריון בראש חייליו דרומה לאורך נהר הירדן כבש את המוצבים לאורכו, וכבש את גבעה 62. בתום המלחמה הוביל אוריון כוח מן הסיירת לשיא הר החרמון, בגובה של 2,814 מטרים מעל פני הים, והניף שם את דגל הלאום[1]. במלחמת יום הכיפורים לחם כמג"ד בחטיבת אלכסנדרוני בקרבות הבלימה והתקפת הנגד כנגד הצבא הסורי ברמה[2]. בהמשך היה ממקימי יחידת האלפיניסטים, והשתחרר בדרגת סגן-אלוף.
בשנים 1964–1966 למד בלונדון, ב'סנט מרטינס סקול אוף ארט' וב'רויאל קולג' אוף ארט'. בשנת 1967 הצטרף אל מייסדי מדרשת בן-גוריון, שם ניהל את בית ספר שדה במשך שבע שנים. הוא היה ממקימי בית הספר לחינוך סביבתי בשדה בוקר ופיתח תוכניות לימוד בנושאים סביבתים. עיצב את מצבות דוד ופולה בן-גוריון שליד המדרשה. ב-1981 הקים וערך את כתב העת הבין-תחומי 'סביבות'. לימד ב'בצלאל' וב'מכללה לאומנות חזותית' בבאר שבע. הוביל סדנאות אמנים מדבריות בסיני, בנגב ובסדום.
בתחילת דרכו יצר אוריון פסלים בממדים שניתן להציג בגלריות. עבודות מתקופה זו נרכשו לאוסף רוקפלר והמוזיאון לאמנות מודרנית, ניו-יורק. ב-1966 הוזמן להציב פסל בגן הפסלים במוזיאון ישראל, ירושלים. בשנת 1967, בהשפעת זרם אמנות האדמה פיתח תפישה הקוראת לפיסול לצאת מהגלריות והערים אל המרחב. "הפיסול חייב להיות גבוה הרחק מעל האנשים". בשנות השבעים והשמונים יצר פסלים "אדריכליים", כמו האנדרטה לחטיבת הגולן – אלכסנדרוני במצפה גדות, פסל 'מעלות' בירושלים, פסל 'זהות' בירוחם, ו'מצבו של האדם' בסדום. בשנת 1974 הציג את 'שדה הפסלים' בתערוכת יחיד במוזיאון ישראל, ירושלים. ב-1982 הציג את הפיסול בהימליה בתערוכות יחיד במוזיאון ישראל, ובמוזיאון חיפה לאומנות חדשה. ב-2007 הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון הנגב לאמנות, בבאר שבע.
בשנת 1980 החל לראות את הכוחות המעצבים את פני כדור הארץ כ"פיסול טקטוני". הפסלים הסביבתיים שיצר מכוונים אל קווי שבר גאולוגיים ואל רכסי הרים. אוריון התווה קווי אבנים ובנה מדרגות מאבן מקומית, מעין "כני שיגור של ההכרה". בין יצירות אלה נמנות העבודות בשדה צין, בתל-חי, במצפה רמון, בעריף א-נקה בסיני, ובבקעת האנפורנה בנפאל. במהלך השנים חזר ושיקם את הפסל בנפאל. בשנת 1988 נפגש עם אנשי נאס"א בוושינגטון והציע שרכב רובוטי שישלח אל המאדים יטווה גם שם קו של אבנים-- "השגריר הרחוק ביותר של הפיסול במערכת השמש".
ב-1987 פיתח את הפיסול ה"בין-גלקטי", המתייחס אל אנרגיה כאל חומר פיסולי. בשיתוף עם נאס"א וסוכנות החלל הישראלית הוא שיגר אלומות של קרני לייזר מהתחנות של רשת 'וגנר'. "אובליסק אנרגיה, מיליארד ק"מ גובהו, קתדרלת אור הנוסקת במהירות האור, בניצב למישור הגלקסיה". ב-1997 הציע ליצרנית הזרקורים 'קסנוטק' להציב "תאומי אור אנכיים" מעל גגות מגדלי התאומים בניו-יורק. לאחר שמגדלי התאומים קרסו, ב-2001, האירו בזרקורים שתי אלומות אור, לזכרם.
במקביל לפעילותו כפסל פרסם אוריון ספרי שירה: "לילה גבוה" 1969, "אבק רוחות" 1972, "טרמינל רוחות" 1975, "ערפיליות אבק" 1977, ו"תהומות אבק" 1980. הוא "מפסל את המילים" ומיחס חשיבות למיקומן על הדף. המרווחים בין השורות והמקפים הפזורים מהווים "שתיקה דרוכה". כתיבתו קודרת, קיומית, אתאיסטית ואפוקליפטית.
אוריון חי עם רבקה לבלנג בין 1959-1971, נולדו להם שלושה ילדים. הוא חי עם רותי שדמי מ-1977 ועד מותה ב-1986, נולדו להם שני ילדים. הוא חי עם דפנה חורב משנת 2000 ועד מותו, ב-18 באוקטובר 2015. עזרא אוריון נקבר במדרשת שדה בוקר. אחד מבניו הוא תא"ל (מיל') אסף אוריון, אשר בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
'לילה גבוה', מוזיאון ישראל, ירושלים
-
מצפה גדות, אנדרטה לחטיבת אלכסנדרוני
-
'כח אנכי', באר שבע
-
'זהות', ירוחם
-
'מצבו של האדם', סדום
-
'יחד מדברי', מדרשת שדה בוקר
-
'קו', מדרשת שדה בוקר
-
'מול עריף א-נקה', מרכז סיני
-
'תל אבק', בסיס חיל האוויר, שדה רמון
-
'מול האנפורנה', בקעת אנפורנה, נפאל
-
'סופר קתדרלה', מיליארד ק"מ גובהה, נוסקת במהירות האור, בניצב למישור גלקסיית שביל החלב
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דורית קדר, "שיחה עם עזרא אוריון" בתוך "פסיפס: מידע על שירה ועל אמנות" סתיו 1994, גיליון 25, עמ' 34–35.
- אלון אוריון (עורך), עזרא אוריון – פַּסָל בין-גלקטי'[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עזרא אוריון- עזרא אוריון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אלי ערמון-אזולאי, לאן נעלם עזרא אוריון, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2012.
- אלי אשד, הפסל הבין גלאקטי כתבה ב"יקום של אלי אשד" על עזרא אוריון.
- על אוריון כפסל באתר מדרשת שדה בוקר.
- אלי אשד על השירה וההגות של אוריון.
- אבשלום אליצור : שיחה - אי-ודאות יקומית.
- על אוריון כמנהל בית ספר שדה.
- ד"ר זאב זיוון, איש הנגב, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2012.
שני ליטמן, מת הפסל והמשורר עזרא אוריון, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2015- קרן גולדברג, בין חושך לאור חיוור גבוה, אתר ערב רב, 19 באוקטובר 2016
- מיכאל יעקובסון: סיבוב באנדרטה לחללי חטיבת הגולן שיצר עזרא אוריון, באתר 'חלון אחורי', 6 במרץ 2020
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בפסל זהות שיצר עזרא אוריון בירוחם, באתר 'חלון אחורי', 20 ביוני 2021
- 'דעת מדבר' - דרור רשתי ואלון אוריון - שיחה על עזרא אוריון ופיסול מדברי
- אבי פיטשון, תערוכת צילומים של פסליו הסביבתיים של האמן המונומנטלי עזרא אוריון עושה איתו צדק, באתר הארץ, 3 במרץ 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ החטיבה בששת הימים, מתוך אתר חטיבת אלכסנדרוני.
- ^ החטיבה ביום כיפור, מתוך אתר חטיבת אלכסנדרוני.
- ^ פרטים על הספר 'עזרא אוריון - פסל בין גלקטי'