לדלג לתוכן

תרפים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל יושבת על תרפים שהחביאה בכר הגמל. ציור של ג'ובאני בטיסטה טייפולו.
גולגולת מכוירת מביסמון (העתק), המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס

במקרא תְּרָפִים[1] הם אלילי-בית שהיו בצורת ראש אדם, ייתכן שהיו גולגולת מכוירת בטין של ראש המשפחה. ייתכן שהתרפים נועדו לשם ניבוי עתידות וגילוי מידע נסתר באמצעות ניחוש.

בתנ"ך התרפים מוזכרים לראשונה אצל רחל שגונבת אותם מאביה, לבן, ומחביאה אותם בכר הגמל ויושבת עליהם כאשר אביה מחפש אותם.[2] יש אומרים שעשתה כן כדי שלבן לא ינחש בהם וכך יידע להיכן ברח יעקב מפניו. מיכל בת שאול שמה אותם במיטתו של דוד להטעות את אויביו, ולגרום להם לחשוב שהוא ישן בה.[3] מיכה שהיה כהן של שבט דן משתמש בתרפים.[4]

בכמה מקומות ישנו קשר בין האפוד לתרפים, מה שמחזק את ההבנה שהשימוש בהם היה לחיזוי העתיד.[5] מלכים השתמשו בהם כשעמדו על צומת הכרעה. על נבוכדנאצר מלך בבל מסופר כי שאל בהם כדי לבחור בהחלטה אסטרטגית במלחמה.[6] בספר זכריה, פרק י', פסוק ב', נאמר "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ-אָוֶן", לצד חזיונות וחלומות שוא, כך שניכר בהם שהיו כלי חיזוי.

על המלך יאשיהו מסופר כי ביער עם כל עבודות האלילים שהיו בתקופתו גם את התרפים.[7]

בספרות חז"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש תנחומא מובאת סיבה נוספת: ”למה נקראו תרפים? - שהן מעשה תורף, מעשה טומאה” (מדרש תנחומא פרשת ויצא י"ב). ואילו הרמב"ן כתב: ”יקראו אותם 'תרפים' לרמז בשמם כי דִבורם כמו נבואה רפה - תבוא ברוב, ותכזב לעיתים רחוקות”.

סברה אחרת - תרפים היו נראים כאבר מין נשי: כך, על פי האמורא רב ששת, "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף"[8]. ראה להלן "אזכורים במקרא, רחל המפקיעה את התרפים מאביה - יושבת עליהם, בישיבה זו היא טומנת את התרפים במקום התורף, שבלשון חז"ל הוא אבר המין הנשי.

אופן השימוש בתרפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההקטרה לפניהם, ניתן היה לדובב את התרפים לקבלת עתידות. במדרש מובא תיאור כיצד היו שואלים בתרפים:

וכיצד היו עושין? מביאין אדם בכור, ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים, וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה, ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו, ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו, ומדבר עמם בלחש

מדרש תנחומא פרשת ויצא סימן י"ב

והרמב"ן[9] כתב: ”והקרוב מה שאומרים שהם כלים לקבל השעות ויקסמו בהם לדעת עתידות”.

על פי חז"ל השימוש באפוד אצל הכהן הגדול, היה מכפר על עבודה זרה[10] והם לומדים זאת מהסמיכות בהושע בין אפוד לתרפים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בריבוי של כבוד; ראו אנציקלופדיה מקראית, ערך "תרפים", עמ' 936, וכן צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 96
  2. ^ ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים י"טל"ה
  3. ^ ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוקים י"גט"ז
  4. ^ ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק ה'; פרק י"ח
  5. ^ "כִּי יָמִים רַבִּים, יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה, וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים" (ספר הושע, פרק ג', פסוק ד')
  6. ^ "קלקל בחצים, שאל בתרפים, ראה בכבד" (יחזקאל, כ"א, כ"ד)
  7. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ד
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א'
  9. ^ בראשית פרק ל"א, פסוק ל"ט.
  10. ^ בבלי, מסכת זבחים, פ"ח, ע"ב; מסכת ערכין, ט"ז, ע"א,