הוברט פון רבויר-פאשוויץ
 | |
| לידה |
14 באוגוסט 1863 פרנקפורט על האודר, ממלכת פרוסיה   |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 1933 (בגיל 69) דרזדן, גרמניה הנאצית  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי הגרמני  האימפריה העות'מאנית |
| תקופת הפעילות | 1882–1920 (כ־38 שנים) |
| דרגה | ויצה-אדמירל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד פַּלגַת הים התיכון | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ויצה-אדמירל הוברט פון רבויר-פאשוויץ (בגרמנית: Hubert von Rebeur-Paschwitz; 14 באוגוסט 1863 – 16 בפברואר 1933) היה אדמירל גרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוברט פון רבור-פאשוויץ נולד ב-14 באוגוסט 1863 בפרנקפורט על האודר וגדל במצב משפחתי אמיד. הוריו התעניינו בחינוך טוב ובמעמד חברתי. אחיו הבכור היה האסטרונום והגאופיזיקאי ארנסט פון רבויר-פאשוויץ (1861–1895) שהיה מוכר מאוחר יותר בעולם.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוברט הצטרף לצי הקיסרי כצוער ב-20 באפריל 1882, השלים את הכשרתו הבסיסית על סיפון ספינת המפרש Niobe ולאחר מכן הגיע לבית הספר הימי בפעם הראשונה. תקופות אימונים נוספות התבצעו לאחר מכן על ספינת האימונים הארטילרית מארס, על הפריגטה המשוריינת פרידריך קרל, שם הוצב ב-15 במאי 1883, ועל הקורבטה מחופת השריון פרינץ אדלברט. כלויטננט צור זי (מאז 21 בנובמבר 1884) הגיע שוב רבויר-פאשוויץ לבית הספר הימי מ-29 בדצמבר 1885 עד 26 בספטמבר 1886. לאחר מכן שירת חודשיים כקצין שמירה על ה"פרידריך קרל" ועוד חודשיים כמפקד מחלקה על ספינת האימונים הארטילרית מארס. לאחר מכן הפך לקצין פלוגה בפלגת המלחים השנייה ומ-1 בספטמבר 1887 עד 30 באוגוסט 1890 הוא היה קצין שמירה על ה-Aviso Loreley. שם הועלה לדרגת אובר-לויטננט צור זי ב-15 בנובמבר 1888. בשנים 1895 עד 1897 השלים את לימודיו באקדמיה הימית.
מאחר שבשנים שלפני תחילת המאה יפן הצליחה בבירור להתקדם לקדמת הפיתוח הימי בקנה מידה עולמי וכבר היו הסכמים עם ממשלת יפן להודיע לנספח הצי היפני בברלין כי הוברט פון רבויר-פאשוויץ מונה לנספח ימי בטוקיו. הוא היה הנספח הראשון של הצי הגרמני ביפן שמונה לתפקיד זה ב-24 באפריל 1898. שגריר גרמניה בתקופה זו היה אמריך פון ארקו-ואלי (1852–1909) בטוקיו. עם זאת, מכיוון שהקונסטלציות הפוליטיות השתנו בהתראה קצרה וגם ארצות הברית, לאחר משא ומתן ארוך, אישרה את הצבתם של נספחים ימיים לברלין ולוושינגטון, שוב שונו התוכניות עבור רבויר-פאשוויץ לאחר 15 חודשים בטוקיו. ב-27 באוגוסט 1899, הוא עבר לשגרירות בוושינגטון די. סי. כנספח ימי[1], שכן אישור על פריסה כנספח עלה בהתראה קצרה מההסכמים הפוליטיים שנחתמו. בשל הדרישות והחשיבות של תפקיד זה, הועדף רבויר-פאשוויץ לוושינגטון. קורבטנקפיטן אריך גהלר (1859–1911) שימש כנספח ימי בטוקיו מספטמבר 1899. רבויר-פאשוויץ נשאר בארצות הברית עד 30 בספטמבר 1902. לאחר סיום תפקידו, קורבטנקפיטן ארווין שפר קיבל את תפקיד הנספח הימי ב-16 באוקטובר 1902.
כקורבטנקפיטן, רבויר-פאשוויץ היה מפקד הסיירת הקלה ארקונה בפלגת ספינות הסיור מספטמבר 1904 עד ספטמבר 1905. באוקטובר 1905 הוא מונה לתפקיד מטה במשרד הצי, והיה אחראי על הגיוס עד מאי 1906. באותה שנה הועלה לדרגת פריגטנקפיטן. ממאי 1906 הוא הועסק כשליש ימי של הקייזר וילהלם השני, איתו היה בקשר הדוק גם בתפקידיו הבאים. הוא הועלה לדרגת קפיטן צור זי בתפקיד זה ב-27 באפריל 1907. באוקטובר 1909, הפך רבויר-פאשוויץ למפקד אוניית המערכה אלזס בשייטת אוניות המערכה השנייה, וירש בתפקיד זה את ריינהרד שר. הוא ויתר על תפקיד זה בספטמבר 1911.
ב-22 במרץ 1912 הועלה רבויר-פאשוויץ לתפקיד קונטר-אדמירל וב-19 באפריל 1912 הוא מונה לראש פלגת סיירות שהוקמה לאחרונה. בפיקודו, ערך צי הסיירות ביקור בארצות הברית בין 11 במאי ל-29 ביוני 1912[2]. היא כללה את סיירת המערכה מולטקה והסיירת הקלה שטטין, אשר הפליגה מקיל דרך פונטה דלגדה לקייפ הנרי בחוף המזרחי של ארצות הברית ונפגשה שם ב-30 במאי עם הסיירת הקלה ברמן, אשר שירתה בתחנה האמריקאית. ב-3 ביוני הם הפליגו לתוך המפטון רודס, שם קיבלו את פניהם נשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט והצי האטלנטי האמריקאי. ב-8/9 ביוני המשיכו הספינות הגרמניות לניו יורק, משם החלו את מסעם חזרה ב-13 ביוני 1912. ברמן הפליגה לבולטימור, בעוד מולטקה ושטטין חזרו על פני האוקיינוס האטלנטי. מולטקה הגיעה חזרה לקיל ב-24 ביוני, ואילו שטטין הגיעה רק ב-29 ביוני לאחר ביקור בויגו בין 22 ל-26 ביוני.
במהלך התמרונים הבאים, רבויר-פאשוויץ היה האדמירל השני של איגוד ספינות סיור ה-III. והוביל ארבע סיירות קלות יחד עם הסיירת המשוריינת SMS פרידריך קרל וסיירת המערכה גבן. באוקטובר 1912 הפך למנהל האקדמיה הימית בקיל ולכן היה אחראי על הכשרת קציני הצי הגרמני. בתפקיד זה, ב-8 בדצמבר 1913, הוא מונה למפקד "הפלגה המנותקת" עם אוניית הדגל הגדולה קייזר, שהייתה אמורה להפליג לדרום האוקיינוס האטלנטי ועד צ'ילה. היא כללה את אוניית האחות של קייזר, קניג אלברט והסיירת הקלה שטרסבורג. מ-9 בדצמבר הפלגה הפליגה ללומה שבטוגולנד דרך האיים הקנריים וסיירה לאון עד 29 בדצמבר. מ-31 בדצמבר 1913 עד 3 בינואר 1914 המשיכו הספינות לקמרון הגרמנית, שם עגנו בויקטוריה ודואלה מ-2 בינואר. בהיותה שם נפגשה הפלגה עם הספינות של תחנת מערב אפריקה, סירות התותחים פנתר ואבר. ההפלגה נמשכה ב-15 בינואר, והגיעה לסווקופמונד ב-21 בינואר ולמפרץ לודריץ בדרום מערב אפריקה הגרמנית, כיום נמיביה, ב-22 בינואר. ביקור אפשרי בקייפטאון נזנח כבר במהלך התכנון הסופי מסיבות פוליטיות.
הפלגה הפליגה מ-Lüderitzbucht ב-28 בינואר דרך סנט הלנה (2 בפברואר) לריו דה ז'ניירו (15 עד 25 בפברואר), שם סקר נשיא ברזיל ארמס דה פונסקה את האוניות. הם המשיכו למאר דל פלאטה בארגנטינה, שם נשארו האוניות בזמן שרבויר-פאשוויץ הפליג לבואנוס איירס עם השטרסבורג ב-5 במרץ. שם הוא חלה, כך שמפקד הקייזר, קפטן אדולף פון טרוטה, השתלט על הפיקוד והעביר את אוניות המערכה למונטווידאו, שם ביקר את נשיא אורוגוואי, חוסה באטל אי אורדונייז. השטרסבורג הגיעה לשם ב-12 במרץ וקונטר-אדמירל פון רבויר-פאשוויץ הגיע שוב ב-15 במרץ, שהוביל אז את הפלגה סביב כף הורן לוולפראיסו (3 עד 11 באפריל) בצ'ילה. משם החלה הפלגה את דרכה חזרה, וביקרה, בין היתר, בבאיה בלנקה (25 עד 28 באפריל) ובסנטוס (7 עד 12 במאי). כאן נפרדה שטרסבורג מהפלגה כיוון שנצטוותה לתגבר את תחנת מזרח אמריקה ברפובליקה הדומיניקנית. האוניות עזבו את ריו דה ז'ניירו ב-16 במאי דרך כף ורדה, פונשל במדיירה וויגו וחזרו הביתה ב-17 ביוני 1914, שם הצטרפו לשייטת אוניות המערכה השלישית. לא נגרם לאוניות ולו נזק משמעותי אחד לאורך המסלול בן כ-20,000 המיילים הימיים.
רבויר-פאשוויץ הודיע לקיסר באופן קבוע על התרשמותו במהלך המסע הארוך והמליץ בחום לכלול מסעות כאלה בתוכנית האימונים ובשירות הצי בעתיד, גם אם אין להם ערך צבאי מיידי. לאחר שובו לגרמניה, הוא עמד לרשותו של שר הצי אלפרד פון טירפיץ עד אוגוסט 1914.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, הוברט פון רבויר-פאשוויץ קיבל לידיו את הפיקוד על קבוצת הסיור ה-III. עם הסיירת המשוריינת הישנה רון כאוניית הדגל מ-2 באוגוסט 1914 עד 17 באפריל 1915 ונטל חלק בגיחות בים הצפוני והבלטי. באפריל 1915 הוא הפך למפקח על ההדרכה בצי הקיסרי והועלה לדרגת ויצה-אדמירל ב-18 בספטמבר 1915. מנובמבר 1916 עד 15 באוגוסט 1917 הוא שימש כמפקד שייטת אוניות המערכה השנייה של צי הים הפתוח עם אוניות המערכה הפרה-דרדנוט הישנות.
ב-4 בספטמבר 1917, רבויר-פאשוויץ מונה למפקד הפלגה הים תיכונית ומפקד הצי העות'מאני, במקומו של וילהלם סושון, שמונה למפקד בצי הים הפתוח. הוא היה המפקד העליון של הכוחות הימיים העות'מאניים עד נובמבר 1918. אוניית הדגל שלו הייתה יבוז סולטן סלים באזור הים התיכון. לאחר שביתת הנשק עם רוסיה בדצמבר 1917, הוא ערך גיחה לאימברוס בינואר 1918, בה הוטבעו שני מוניטורים בריטיים, אך יחידתו נתקלה בשדה מוקשים והמידילי, לשעבר ברסלאו, טבעה ואילו היבוז סולטן סלים, לשעבר גבן, ניזוקה קשות. רבויר-פאשוויץ נשאר בטורקיה עד שביתת הנשק.
אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא שוחרר מהצי ב-12 בפברואר 1919 והועלה לדרגת אדמירל ב-4 בספטמבר 1919. הוא שירת כשליש באחוזת דורן בשנות ה-20 של הקיסר וילהלם השני, שיצא לגלות בהולנד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Prete, Roy A. (1984). Coalition warfare: An Uneasy Accord (באנגלית) (1st ed.). Canada: Wilfrid Laurier University Press. p. 42. ISBN 9780889201651.
- ^ Staff, Gary (2014). German Battlecruisers of World War One: Their Design Construction and Operations (באנגלית). Great Britain: Seaforth Publishing. p. 129. ISBN 9781848322134.