אלחנדרו ליפשוץ פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלחנדרו ליפשוץ פרידמן

אלחנדרו ליפשוץ פרידמןספרדית: Alejandro Lipschutz Friedmann; ‏ 28 באוגוסט 1883, ריגה (לטביה) - 10 בינואר 1980, סנטיאגו דה צ'ילה) היה רופא ואנתרופולוג צ'יליאני, ממוצא לטבי, יהודי. היה חוקר בתחום הפיזיולוגיה, האנדוקרינולוגיה, כמו כן בתחום האתנוגרפיה והיסטוריה של הילידים האינדיאנים. אחד מההוגים החשובים של תרבות השמאל הצ'יליאני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בריגה, בלטביה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, כילד שלישי מבין שבעת הילדים של משפחה יהודית. אביו, אהרן ליפשוץ, היה טכנאי ליטוגרף וסוחר, ואמו, פרידה פרידמן, הייתה ציירת. בשנת 1901 סיים את לימודי התיכון בגימנסיה "ניקולאי הראשון" בריגה. מנעוריו התעניין באנתרופולוגיה ואך לפי עצת אביו נרשם לבסוף ללימודי רפואה באוניברסיטת ברלין.

בשנת 1905 נרשם למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית ונמנה עם הפלג הבולשביקי. בחודש מרס הפסיק את לימודיו כדי להשתתף בפעילות המהפכנית באותה שנה בעיר מולדתו, ריגה.

את לימודי הרפואה חידש בשנת 1906 בציריך והמשיך את לימודיו בגטינגן שם סיים את התואר בשנת 1907 עם עבודת גמר מצוינת לשבח על אודות האוסטאיופורוזיס האידיופאתית.

בין השנים 19081912 עבד במכון לפיזיולוגיה ההשוואתית באוניברסיטת גטינגן. בהדרכת פרופ' מקס פרוורן חקר שם את פיזיולוגיית מערכת העצבים המרכזית, ובהדרכת פרופ' אוגוסט פוטר את הפיזיולוגיה השוואתית של הבלוטות האנדוקריניות. במאי 1914 התחתן עם מרגרטה פוגל-לך. לבני הזוג נולדו שתי בנות - מריון (ב-1915) ויוסטינה (ב-1925).

פעילותו האקדמית באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 19141919 היה מרצה בדרגת פריבט-דוצנט באוניברסיטת ברן. מחקריו אז זכו ב"מדליית צ'ארלס ל. מאייר" בתחום חקר הסרטן. בשנת 1916 עבד כאורח במעבדתו של אויגן שטיינך במחקר על תפקודו האנדוקריני של האשך ועל היפרמסקוליניזציה. בין השנים 19191926 כיהן כפרופסור לפיזיולוגיה באוניברסיטת טרטו באסטוניה והצטיין במחקריו בתחום אטרופיית השרירים ותפקוד הבלוטות האנדוקריניות. בשנת 1924 פרסם עבודה על "ההפרשות הפנימיות של הגונאדות".

פעילותו בצ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926, כדי להתגבר על מחלת השחפת שלקה בה, לצורך מעבר לתנאי אקלים הולמים יותר הסכים לקבל את המשרה של פרופסור באוניברסיטת קונספסיון בצ'ילה. הוא הגיע לצ'ילה בספטמבר 1926. כפי שתרם בזמנו להעלאת אוניברסיטת טרטו על מפת המחקר הפיזיולוגי האירופי, כך גם בצ'ילה. הוא אירגן ופיתח את המכון המקומי לפיזיולוגיה וניהל אותו עד שנת 1936. בשנת 1927 מונה לדיקן הראשון של הפקולטה החדשה לרפואה שנוסדה בקונספסיון והקים שם חברה לביולוגיה, סניף של החברה הביולוגית Société de biologie מפריז. בשנים 19341935 פרסם יחד עם פּי-סונייר, עמית מפורסם מספרד, את ספר הלימוד "קורס לעבודות מעשיות בפיזיולוגיה" שהוצא לאור במדריד. באותן השנים התחיל להתעניין בבעיותיהן ובתרבותן של האוכלוסיות האינדיאניות.

כשבסוף שנת 1935 עקב מחלוקות, אוניברסיטת קונספסיון החליטה לא לחדש את החוזה איתו, החל משנת 1936 עבר אלחנדרו ליפשוץ לסנטיאגו דה צ'ילה שם, לבקשתו של שר הבריאות דאז, ד"ר אדוארדו קרוז קוק, לקח על עצמו את ניהול המכון לרפואה ניסויית של שירות הבריאות הלאומי.

בשנת 1941 קיבל את האזרחות הצ'יליאנית. בשנת 1943 בטקס פומבי מתוקשר בתיאטרון קאופוליקן התקבל יחד עם המשורר פבלו נרודה כחבר במפלגה הקומוניסטית הצ'יליאנית. בשנת 1944 זכה בארצות הברית בפרס צ'ארלס ל. מאייר לחקר הסרטן על מחקריו באונקולוגיה.

ספריו בנושא העמים האינדיאנים השפיעו את האידיאלוגיה של מפלגות השמאל בצ'ילה בנושא היחס לאוכלוסייה זאת. בשנת 1946 עמד בראש משלחת מחקר בקרב האינדיאנים בארץ האש מטעם הממשלה הצ'יליאנית.

בהקדמתו לספר של ליפשוץ, "הבעיה הגזעית בכיבוש אמריקה ונישואי התערובת" (El problema Racial en la Conquista de América y el Mestizaje"), בשנת 1963 פבלו נרודה שהיה ידידו ושכנו, הגדיר את המחבר כ"האדם הכי חשוב בצ'ילה" של אותם הימים. בשנת 1970 זכה אלחנדרו ליפשוץ בפרס הלאומי למחקר, על עבודותיו בתחום האנדוקרינולוגיה והרפואה הניסויית. בשנת 1972 התקבל כחבר כבוד לאקדמיה למדעים של צ'ילה. באותה שנה הנשיא סלבדור איינדה רתם אותו לקחת חלק בעבודה על תוכנית החוק החדש בנוגע לאוכלוסייה הילידה.

ליפשוץ אסף אוסף ספרים גדול בעיניניי רפואה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה של אמריקה ושל האינדיאנים, דרוויניזם ומרקסיזם, אתנולוגיה, פיזיולוגיה, אנדוקרינולוגיה, אונקולוגיה ניסויית, פתולוגיה ורפואה ניסויית. הוא תרם ספרייה זו לאוניברסיטת צ'ילה ולאוניברסיטה הקתולית של צ'ילה.

ב-1973 בעת ההפיכה הצבאית, פרצו אנשי צבא לביתו בלוס גינדוס. הוא פרש לגמלאות בגיל 77. ליפשוץ נפטר בבית האבות היהודי בסנטיאגו דה צ'ילה בגיל 93 ב-10 בינואר 1980. לאחר מותו בשנת 1983 הוקם מכון למדעים על שמו, הקשור למפלגה הקומוניסטית.

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1972 – הפרס הלאומי למחקר של צ'ילה

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Internal Secretions of the Sex Glands: the problem of the "puberty gland", Cambridge, Heffer, 1924
    ההפרשות הפנימיות של בלוטות המין: סוגיית "בלוטת ההתבגרות", הוצאה לאור קיימברידג' הפר, 1924

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hernán Concha Quezada, Alexander Lipschütz en Europa (1883-1926), Ril (Red Internacional del Libro) editores, Santiago de Chile, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]