פבלו נרודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פבלו נרודה
Pablo Neruda
Pablo Neruda 1963.jpg
לידה 12 ביולי 1904
צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 1973 (בגיל 69)
סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ricardo Eliezer עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Isla Negra עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Pablo Neruda עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, פרוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Crepusculario, Arte de pájaros, Splendor and Death of Joaquin Murieta, Residence on Earth, עשרים שירי אהבה ושירת יאוש אחת, Canto General, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1922 – 23 בספטמבר 1973 (כ־51 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ גוסטבו אדולפו בקר, וולט ויטמן, פרנציסקו דה קואבדו, פדריקו גארסיה לורקה, רובן דריו, ארתור רמבו עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Marijke Antonieta Hagenaar Vogelzang (6 בדצמבר 1930)
Delia del Carril (19431966)
Matilde Urrutia (19651973) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (1971)
  • פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (1967)
  • פרס גרומאייר להלחנה (2008)
  • פרס השלום הבינלאומי ע״ש סטלין (1953)
  • Atenea awarding (1964)
  • זר הזהב (1972)
  • הפרס הלאומי לספרות של צ'ילה (1945)
  • פרס מטעם מועצת השלום העולמית (1955)
  • מפקד במסדר השמש של פרו
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית סן מרקוס
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה האפיפיורית הקתולית של צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firma Pablo Neruda.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פבלו נרודה בתמונה משנת 1966

פבלו נרודה הוא שם העט של ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטוספרדית: Ricardo Eliécer Neftalí Reyes Basoalto; ‏12 ביולי 190423 בספטמבר 1973) שהיה משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקרדו אליעזר נפתלי רייס בסואלטו נולד בעיר פראל, בפרובינציית לינרס שבאזור מאול, כ-400 ק"מ דרומית לבירת צ'ילה, סנטיאגו. אביו, חוזה דל כארמן רייס מוראלס, היה עובד רכבת ואימו, רוזה נפתלי באסואלטו, יהודייה, הייתה מורה בבית ספר ונפטרה חודשיים בלבד לאחר לידתו. נרודה ואביו עקרו זמן קצר אחר כך לעיר טמוקו, שם התחתן אביו עם טרינידד קנדיאה מארברדה, אשר הייתה כבר אם לבנו תשע שנים קודם לכן. נרודה גדל עם אחיו למחצה רודולפו ואחותו למחצה לאורה, אשר נולדה לאביו מאם אחרת.

אביו של נרודה התנגד למשיכתו של בנו לספרות, אולם נרודה שאב עידוד מאחרים, בהם כלת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, אשר ניהלה את בית הספר המקומי לבנות. יצירתו הראשונה של נרודה ראתה אור בהיותו בגיל 13, היה זה חיבור קצר שהתפרסם בעיתון מקומי. בשנת 1920, כאשר אימץ את שם העט פבלו נרודה, הוא כבר פרסם באופן נרחב שירה, פרוזה ומאמרי עיתונות.

נרודה היה שגריר צ'ילה בארצות שונות בשנים 19271943. בשנת 1936 היה קונסול צ'ילה במדריד וחזה בפתיחת מלחמת האזרחים בספרד[1]. בעקבות זאת, ובעיקר לאחר הירצחו של המשורר פדריקו גארסיה לורקה, אליו התוודע בברצלונה, החל נרודה לפעול נגד הפשיזם ולכתוב שירי מחאה פוליטיים. בשנת 1942 היה קונסול במקסיקו[1]. בשובו לארצו בשנת 1943 התקבל בטקס פומבי מתוקשר בתיאטרון קאופוליקן, יחד עם חברו פרופסור אלחנדרו ליפשוץ פרידמן, כחבר במפלגה הקומוניסטית הצ'יליאנית. לאחר מכן הוא נבחר לסנטור מטעם המפלגה הקומוניסטית. בתחילת 1948, לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הוצאה אל מחוץ לחוק בצ'ילה, על ידי הנשיא הצ'יליאני גבריאל וידלה, נשא נרודה נאום חריף נגד הנשיא ולאחר מכן נמלט והתחבא בבתי אזרחים שונים בצ'ילה. בשנת 1949 הצליח לצאת מארצו ולהגיע לכנס קומוניסטי בפריז[2]. במשך מספר שנים הוא נדד בין ארצות שונות ושב בשנת 1952 לצ'ילה. בשנת 1953 קיבל את פרס סטלין לשלום[1].

בשנת 1969 קיבל נרודה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית בארצו[3]. באוקטובר 1969 הוא נבחר למועמד המפלגה הקומוניסטית למשרת נשיא צ'ילה[4], אך הסיר מועמדותו ותמך בסלבדור איינדה. לאחר שאיינדה נבחר לנשיאות מונה נרודה לשגריר צ'ילה בפריז[5], תפקיד בו החזיק עד שנת 1972.

את שם העט בחר המשורר כמחוות כבוד למשורר הצ'כי יאן נרודה, בין השאר כדי להסתיר את שירתו מאביו, אשר שאף כי בנו יבחר במקצוע מעשי יותר לחייו. בשלב מאוחר יותר בחייו אימץ נרודה את שם העט שבחר אף כשמו הרשמי.

במשך מספר שנים היה נרודה מועמד לפרס נובל לספרות ואף נעשו בצ'ילה מאמצים לקדמו בפני ועדת הפרס[6], עד שזכה בו לבסוף ב-1971[7].

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרודה נפטר מסרטן הערמונית בשנת 1973[8]. טרם מותו הספיק לחזות בהפיכה הצבאית שידעה ארצו, ובהשתלטותו של הגנרל פינושה על הממשל בצ'ילה[9].

ביולי 2008, גילוי 14 שירים לא נודעים של נרודה, אישרו כי ניהל בשנותיו האחרונות רומן עם אחייניתה הצעירה של אשתו[10].

בקיץ 2011 הודיעו הרשויות בצ'ילה כי יחקרו את מותו מחדש, לבדוק אם נרצח בידי המשטר של אוגוסטו פינושה. שופט חוקר מונה לבחון את הטענות, לפיהן סוכנים הזריקו רעל לקיבה של נרודה, בעת שקיבל טיפולים במרפאת סנטה מריה בסנטיאגו נגד סרטן הערמונית, שנחשב לגורם לכשל בלבו ולמותו[11]. ב-8 באפריל 2013 אושר להוציא את גופתו של נרודה מהקבר כדי לבדוק את סיבת המוות שלו[12]. צוות זיהוי פלילי בן 15 חברים פרסם את תוצאות הבדיקה ב-8 בנובמבר 2013, בהן נאמר: "בבדיקה לא נמצאו חומרים כימיים שיכולים להיות קשורים למותו של מר נרודה"[13]. בסוף 2017 צוות בינלאומי של מומחים לרפואה משפטית שבדק את שרידי גופתו שוב, מצא ממצאים המחזקים את ההשערה שלפיה נרודה נרצח[14].

בסוף 2016 יצאה לאקרנים סרט ביוגרפי, "נרודה", של הבמאי הצ'יליאני פבלו לריין על חייו[15].

ספרי שירתו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדוור - סרט בדיוני, שדמות מרכזית בעלילתו היא פבלו נרודה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 איליה ארנבורג, פבלו נרודה, קול העם, 29 בינואר 1954
  2. ^ פאבלו נרודה הגיע לקונגרס, קול העם, 27 באפריל 1949
  3. ^ פסח זסקין, אליאנדה יכול יוכל בפעם הרביעית, על המשמר, 23 בספטמבר 1969
  4. ^ נרודה מארח את שלונסקי, על המשמר, 21 באוקטובר 1969
  5. ^ משורר מצ'ילה מועמד לפרס נובל לספרות, מעריב, 20 באוקטובר 1971
  6. ^ ביקורת על הענקת פרס נובל לסטיינבק, דבר, 28 באוקטובר 1962
    החלטת שופטי פרס נובל - גרמה אכזבה, מעריב, 31 באוקטובר 1966
  7. ^ נשיא צ׳ילי יבקר בישראל, על המשמר, 27 באוקטובר 1971
  8. ^ פבלו נרודה חולה אנוש, על המשמר, 24 בספטמבר 1973
  9. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל (יואל) שני, הישראלים שכתבו את "שירו האחרון של פבלו נרודה", באתר הארץ, 9 בנובמבר 2013
  10. ^ עידן רינג, הרומן האחרון של פבלו נרודה, באתר הארץ, 23 ביולי 2008
  11. ^ רורי קרול, הגרדיאן, צ'ילה מקווה לפתור את חידת מות המשורר הלאומי נרודה, באתר הארץ, 3 ביוני 2011
  12. ^ אתר למנויים בלבד שלמה פפירבלט, 40 שנה לאחר מותו, שרידי גופתו של המשורר פבלו נרודה יוצאו מקברו, באתר הארץ, 8 באפריל 2013
    AP, רצח או מוות טבעי? גופתו של נרודה תוצא מהקבר, באתר ynet, 8 באפריל 2013
  13. ^ אתר למנויים בלבד שלמה פפירבלט, כתב "הארץ" באמריקה הלטינית, סופית: המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה לא הורעל, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2013
  14. ^ אתר למנויים בלבד פסקל בונפוי, הניו יורק טיימס, פבלו נרודה לא מת מסרטן. האם הוא נרצח?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2017
  15. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, "נרודה": ביוגרפיה קולנועית מתוחכמת מדי, באתר הארץ, 8 במאי 2017
    אתר למנויים בלבד אורון שמיר, עכבר העיר, "נרודה": נס של קולנוע פיוטי, באתר הארץ, 4 במאי 2017
  16. ^ אלי אליהו, "עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש" מאת פבלו נרודה | משילים את קוצי הציניות, באתר הארץ, 8 ביוני 2010
  17. ^ אתר למנויים בלבד יותם ראובני, שירי האהבה של פבלו נרודה כבר אינם מספקים לי נחמה, כמו בנעורי, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2017