אלי אביבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלי אביבי
(1930)
Eli avivi.jpg
מקום מגורים "מדינת אכזיב"
ידוע בשל הכרזתו על הקמת "מדינת אכזיב" בחוף הגליל המערבי
בת זוג רינה אביבי
רינה אביבי, אשתו של אלי
הבית ב"מדינת אכזיב"

אלי אביבי (נולד ב-1930) הוא ישראלי שהתפרסם בעיקר כמי שהכריז על עצמו כנשיא "מדינת אכזיב" בחוף הגליל המערבי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי אביבי נולד בפרס בשם אלי ארז'ן, וכשהיה בן שנה עלתה משפחתו לארץ ישראל, וגדל בדרום תל אביב. בגיל שלוש עשרה עזב את הבית, ובגיל חמש עשרה (ב-1946) הצטרף לפלמ"ח ועבר קורס בפלי"ם. בגיל שבע עשרה יצא למסע שארך ארבע שנים, בו עבד במקומות שונים בעולם, החל ממערב אפריקה וכלה בים ברנץ שבאזור הקוטב הצפוני.

כשחזר ממסעותיו, בשנת 1952, והוא בן עשרים ושתיים, הגיע לחוף אכזיב במהלך חיפושיו אחר מקום טוב לכתיבת זכרונותיו. הכפר הערבי א-זיב שנבנה במקום, ננטש במהלך המלחמה, ואביבי שכר שני מבנים מהמדינה ושיפץ אותם. אחד מהם, שהיה בעבר ביתו של מוכתר הכפר הערבי אחמד חוסיין עטייה, הפך ברבות הימים לביתו של אביבי, בו הוקם גם מוזיאון לתולדות אכזיב.

אלי אביבי הוא דודו של השחקן שי אביבי, ונישא לרינה אביבי.

מדינת אכזיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדינת אכזיב

למקום שבו קיימת כיום "מדינת אכזיב" יש היסטוריה עתיקה, המתחילה לפי ממצאים ארכיאולוגיים כבר בתקופת הברזל.

בעת החדשה המקום יושב מחדש על ידי אלי אביבי בשנת 1952, ששכר אותו ממדינת ישראל והקים בו כפר קטן. הכפר של אביבי התפרסם, והיה למוקד משיכה לבליינים ולצעירים. בעקבות ההצלחה, הוחלט להקים במקום את כפר הנופש הצרפתי ומאוחר יותר את הגן הלאומי.

מדינת אכזיב "הוקמה" על ידי אלי ורינה אביבי בשנת 1971, כצעד מחאה נגד בנייתו של הגן הלאומי במקום. ל"מדינה לכאורה" נבחרו נשיא (אביבי), דגל והמנון, ואף הונפקו דרכונים. בתקופה מסוימת אף הוחתמו דרכוני המבקרים בחותמת מיוחדת.

המוזיאון לתולדות אכזיב שהקים אלי אביבי, מרכז ממצאים ארכאולוגיים מההיסטוריה של אכזיב, שחלקם בני למעלה מ-3,000 שנה. המוצגים אינם מוגנים על ידי זכוכית, ומוצגים בגובה העיניים. בנוסף, על קירות האבן נמצאים העתקים של ציורים עתיקים, וסיפור המקום כתוב עליהם.

מיקומו בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות, החל בסוף שנות ה-50 ועד שנות ה-80, היה ביתו של אלי אביבי אבן שואבת לצעירי הבוהמה. במקום התקיים הפנינג ספונטני בכל קיץ וכן בחגים, וצעירים רבים תיארו שחוו במקום את תחושת השחרור הראשונה שלהם. אלי אביב עצמו, בהיותו דמות ציורית, היה מוקד משיכה אליו נהרו צעירים וצעירות, הן לשם תחושת החופש והן כדי לשמוע ממנו את סיפוריו ואת הגותו על החיים.

בנוסף, פרש אביבי את חסותו על צעירים וצעירות שחיפשו מקום מפלט, ונתן להם מחסה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב בר-און, "נשיא לכל החיים", מקור ראשון, מוסף דיוקן, עמ' 54, 28 בנובמבר 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]