אלכסנדר ווצ'יץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסנדר ווצ'יץ', 2012

אלכסנדר ווּצ'יץ'סרבית בכתב לטיני: Aleksandar Vučić, בכתב קירילי: Александар Вучић, ‏ נולד ב-5 במרץ 1970) הוא פוליטיקאי סרבי, נשיא סרביה הנוכחי. בשנים 2017-2014 כיהן כראש ממשלת סרביה.

מכהן כיושב ראש המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית SNS ושימש בעבר כשר ההסברה בשנים 2000-1998, כשר ההגנה בשנים 2013-2012 וכסגן ראש הממשלה בשנים 2014-2012. ווצ'יץ' הוא משפטן בהכשרתו.

באפריל 2017 הוא נבחר לכהן כנשיא סרביה ברוב של 55%.

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר ווצ'יץ' נולד בבלגרד בשנת 1970, בימי השלטון הקומוניסטי היוגוסלבי, כבנם הבכור של אנדיילקו ווצ'יץ', כלכלן, ושל אנגלינה לבית מילובאנוב, עיתונאית. הוא גדל יחד עם אחיו אנדריי בשכונת "בלוק 45" של נובי בלגרד.

אחרי סיום הגימנסיה בזמון, למד משפטים באוניברסיטת בלגרד כאחד הסטודנטים המצטיינים במחזורו. משום כך זכה במלגות של "הקרן לקידום מדענים צעירים". בהמשך השתלם למך יותר משנה בשפה האנגלית בברייטון. בשנים 1992-1993 עבד כעיתונאי ושדר בתחנת הרדיו "קאנאל S".

בשנת 1993 הצטרף למפלגה הרדיקלית הסרבית שדגלה בהחזרת השטחים המאוכלסים בסרבים למולדת הסרבית רבתי ובאירדנטיזם הסרבים ברפובליקות שפרשו מן הפדרציה היוגוסלבית. באותה שנה נבחר לאספה הלאומית מטעם מפלגה זו. כעבור שנתיים, בגיל 25 נבחר למזכיר הכללי של המפלגה הרדיקלית הסרבית. בזמן מלחמות יוגוסלביה, בימי ההפצצות של נאט"ו על סרביה, איים באחד מנאומיו בהריגת 100 מוסלמים על כל הפצצה על ארצו. אחרי שמפלגתו זכתה בשנת 1996 בבחירות המקומיות בזמון התמנה למנהל היכל הספורת "פינקי". ווצ'יץ' רץ פעמיים, ב-2004 ו-2008, לבחירות לראשות העיר בלגרד, אך הובס על ידי מועמדים מן המפלגה הדמוקרטית DS.

שר בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר ההסברה 2000-1998[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנציג בפרלמנט של סרביה נבחר ווצ'יץ' שלוש פעמים בפברואר 1998 ובמאי 2000, ובבחירות הפדרליות של יוגוסלביה הקטנה בספטמבר 2000. באספה הלאומית של הרפובליקה הסרבית מילא במהלך השנים תפקידים של סגן ראש הסיעה הפרלמנטרית של המפלגה הרדיקלית הסרבית שבראשות ווילב ששל, היה חבר בוועדה לעניינים חוקתיים וסגן יושב ראש הוועדה לענייני קוסובו ומטוחיה והוועדה לתרבות ותקשורת.

ב-24 במרץ 1998 בגיל 28 התמנה ווצ'יץ' לשר ההסברה בממשלת האחדות הלאומית של מירקו מאריאנוביץ' בימי שלטונו של סלובודן מילושביץ'. עקב העלייה בהתמרמרות הציבורית נגד מילושביץ', הנהיג ווצ'יץ' קנסות נגד אותם העיתונאים שמתחו בקורת על הממשלה ("חוק ווצ'יץ'") והטיל מגבלות על פעילותן של רשתות הטלוויזיה הזרות. מאוחר יותר, בשנת 2014 הוא הודה שטעה והצהיר שהשתנה ושאינו מתבייש להכיר בטעויותו הפוליטיות בעבר. בעת כהונתו כשר ההסברה נרצח העיתונאי סלאבקו צ'ורוביה, ככל הנראה רצח פוליטי בחסות השלטון דאז, בגלל דיווחיו שלא נעמו למנהיגות. בשנת 1999 לפני הרצח של צ'ורוביה, בראיון לטבלואיד "ארגומנט", טען ווצ'יץ' שעוד יתנקם בסלבקו צ'ורוביה על כל שהשקרים שהפיץ ב"דנבני טלגרף"(עיתונו של צ'ורוביה)". בשנת 2014 התנצל ווצ'יץ' בפני משפחת צ'ורוביה על כך שהבאת האשמים למשפט לקחה כל כך הרבה זמן, והודה ולכל מי שעזר בפתרון מקרה הרצח.

שר ההגנה וסגן ראש הממשלה 2014-2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווצ'יץ' כיהן כשר ההגנה של סרביה וגסגן ראש הממשלה בין יולי 2012 ואוגוסט 2013, כשהודח מן התפקיד בעקבות חילופי גברי. למרות שאיוויצה דאצ'יץ' הסוציאליסט החזיק באותה תקופה את ראשות הממשלה, פרשנים פוליטיים סברו שלווצי'ץ' היה האישיות המשפיעה ביותר בממשלה בתור ראש המפלגה הגדולה ביותר בקואליציה ובפרלמנט.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הבחירות לפרלמנט בשנת 2014, בהן המפלגה הפרוגרסיבית של ווצ'יץ' זכתה ב-158 מתוך 250 המושבים בפרלמנט, והיווצרות קואליציה שלטונית עם המפלגה הסוציאליסטית של סרביה, ווצ'יץ' התמנה לראש הממשלה.

נשיא סרביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2017 נבחר ברוב קולות כבר בסיבוב הראשון לכהן כנשיא המדינה. לראש ממשלתו מינה את אנה ברנאביץ'. [1]

מהמפלגה הרדיקלית אל המפלגה הפרוגרסיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת מעצרם של החשודים בפשעי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי נפילתו של מילושביץ' והסגרתו העצמית ב-2003 של מנהיג מפלגתו, וויסלב ששל, לידי בית הדין הפלילי הבינלאומי הפועל בהאג לאחר שנחשד בפשעי מלחמה, היה ווצ'יץ' זמן מה מנהיג בפועל של המפלגה. הוא השתתף בהפגנות המחאה נגד מעצרו של המנהיג הסרבי-בוסני רדובאן קאראג'יץ' ויצא להגנתו של הגנרל רטקו מלאדיץ' שהיה מבוקש גם הוא על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי.

ב-2007, כשמלדיץ' עדיין הסתתר בסרביה, חילק ווצ'יץ' פוסטרים עם הכתובת "בית בטוח לגנרל מלדיץ'". גם בישיבה של הפרלמנט הסרבי טען שעל הפרלמנט הסרבי להגן תמיד על הגנרל ולהבטיח לו בית מוגן, וכל בית בסרביה הנושא את שם המשפחה ווצ'יץ' יגן על מלדיץ' ויגיש לו מקלט.

ווצ'יץ' אירגן באותם הימים מחאה המונית של סיעות הימין שבמהלכה הדביקו לרחוב שנשא את שם ראש הממשלה הפרו-מערבי הנרצח זוראן ג'ינג'יץ' את השם "רטקו מלאדיץ'".

המפנה בגישתו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בספטמבר 2008 התפטר טומיסלב ניקוליץ', סגן יושב ראש המפלגה הרדיקלית ומנהיגה בפועל בהיעדרו של וויסלב ששל, מתפקידיו בגלל חילוקי דעות עם ששל בנוגע למועמדות סרביה לחברות באיחוד האירופי. יחד עם כמה חברים ידועים במפלגה, ניקוליץ' פרש את שורות המפלגה הרדיקלית כדי להקים מועדון פרלמנטרי חדש בשם "סרביה קדימה" ("נאפרד סרביה!"). ב-12 בספטמבר 2008 גורשו ניקוליץ' וקבוצתו רשמית מן המפלגה הרדיקלית. ווצ'יץ שהיה המזכיר הכללי של המפלגה ודמות פופולרית בקרב חבריה לא השתתף באותה ישיבה. ניקוליץ' קרא לווצ'יץ' להצטרף אליו. ב-14 בספטמבר התפטר ווצ'יץ' מן המפלגה והכריז שפורש זמנית מן החיים הפוליטיים. ב-6 באוקטובר 2008 אישר בראשיון טלוויזיוני כי יצטרף למפלגה הפורגרסיבית של ניקוליץ', המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית ושיהיה סגן יושב הראש שלה. באותה תקופה הצהיר ווצ'יץ': "חשבתי שעשיתי את המיטב בעד ארצי, רבים מאיתנו חשבו כך. אבל צריכים להודות שטעינו. חשבנו שיכולנו להציל את האזרחים הסרבים שנמצאו בסכנה בחלקים אחרים של יוגוסלביה וגם בכך לא הצלחנו. יש לי בני משפחה בבוסניה שנרצחו, אבל זאת, כמו את הרציחות הרבות האחרות שהתרחשו באותם הזמנים, צריכים לשים מאחורינו, איננו יכולים להישאר תקועים בעבר.

במהלך השנים האחרונות הוא שינה את עמדתו ה"ניצית", הודה שבסרברניצה בוצע "פשע מחריד" ושהוא מתבייש בסרבים שעשו זאת."אינני מסתיר שהשתניתי... אני גאה בכך" הצהיר בראיון לסוכנות "פראנס פרס" בשנת 2012. יחד עם ניקוליץ' התחיל לדגול בעמדה "אירופניסטית", בעד הצטרפות סרביה לאיחוד האירופי. כשניקוליץ' נבחר לנשיא סרביה ופרש בשנת 2012 מתפקידו כמנהיג המפלגה, ווצ'יץ' הפך ליורשו. ב-29 בספטמבר 2012 הוא נבחר פה אחד כיושב ראש המפלגה, כשיורגובנקה טבקוביץ' נבחרה לסגניתו.

מדיניותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק בשחיתות ובפשע המאורגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווצ'יץ' התחייב לטפל בשחיתות ובפשע המאורגן. הבטיח לחקור הלאמות שנויות במחלוקת ואת הקשרים בין טייקונים לחברי ממשלה לשעבר. הקו הפוליטי נגד השחיתות שנקט בו זיכה אותו ב-71% אהדה בסקר דעת הקהל במרץ 2013. בפועל ביותר משנתיים לא הושגו הרשעות כלשהן ובוצעו רק קומץ מעצרים.

החברות האיחוד האירופי ופרשת קוסובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווצ'יץ שיחק תפקיד מרכזי במשא ומתן עם הברונית אשטון, הנציבה לעיניני חוץ של האיחוד האירופי, בבריסל בנוגע להצטרפות סרביה לאיחוד האירופי. כמו כן נסע לקוסובסקה מיטרוביצה על מנת לשאת ולתת עם שלטונות קוסובו בקשר למציאת פתרון פוליטי לסכסוך בין בלגרד ולפרישטינה. בעת ביקור אצל הסרבים בצפון קוסובו, על מנת לגייס תמיכה בהסכם, הוא פנה לסרבים הקוסוברים, "לנטוש את העבר ולחשוב על העתיד". בשנת 2017 מתח בקורת על גישת האיפה ואיפה של האיחוד האירופי בסוגיית הפלגנות בקוסובו ובקטלוניה.

היחסים עם קרואטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 ביקר ווצ'יץ' יחד עם וויסלב ששל בקנין, שהייתה תחת שליטת המורדים הסרבים של הרפובליקה הסרבית קראינה כדי למחות נגד התוכנית Z-4. בשנת 2007 תקף ווצ'יץ' את הליגה הדמוקרטית של הקרואטים בוויבודינה וכינה אותה סניף של המפלגה דמוקרטית הקרואטית, שהייתה אז מפלגת השלטון בקרואטיה. בשנת 2008 אחרי הקמת המפלגה הפרוגרסיבית החדשה, הצהיר שהשאיפה ל"סרביה גדולה" על חשבון קרואטיה אינה שוב מציאותית. באותה שנה עורר מחלוקת בגלל ביקורו אצל הסרבים בקרואטיה.

רצון לפיוס עם המולסמים בבוסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הזמנת ממשלת בוסניה הסכים ווצ'יץ' לבוא לטקס השנתי באתר הזיכרון לטבח ההמוני בסרברניצה. אחרי שהגיע לסרברניצה ב-11 ביולי 2015 על מנת לכבד את זיכרון הקרבנות, הותקף ווצ'יץ' באתר באבנים, בקבוקים וחפצים אחרים תוך קריאות "אללהו אכבר" ו"תמות, צ'טניק!" ונאלץ להימלט מהמקום.

הבחירות בשנת 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016 החליט ווצ'יץ' על בחירות מוקדמות על מנת להשיג משילות יציבה. במרץ הנשיא ניקוליץ' פיזר את הפרלמנט ובמאי 2016 בבחירות מפלגתו של ווצ'יץ' השיגה 48.25% מהקולות ורוב בפרלמנט.

נשיא סרביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נכנס לתפקיד הנשיא ב-31 במאי 2017.

בחייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווצ'יץ' דובר אנגלית שוטפת ושולט בצרפתית וברוסית. נוהג להתאמן בכדורסל ולשחק כדורגל והוא ואוהד של המועדון "הכוכב האדום בלגרד". הוא היה נשוי בשנים 2013-2002 לעיתונאית קסניה (לבית ינקוביץ') ממנה נולדו לו לשני ילדים:דנילו ומילנה. בדצמבר 2013 התחתן בשנית עם הדיפלומטית תמרה ג'וקנוביץ'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]