אנדרטת קרב האומות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרטת קרב האומות
Völkerschlachtdenkmal
12-06-30-leipzig-by-ralfr-31.jpg
לזכר הניצחון על צבאות נפוליאון בקרב לייפציג
מיקום, גרמניהגרמניהגרמניה
קואורדינטות 51°18′44″N 12°24′47″E / 51.312222°N 12.413056°E / 51.312222; 12.413056 
שנת חניכה 18 באוקטובר 1913 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ברונו שמיץ עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אר נובו עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 91 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אנדרטת קרב האומות
הקריפטה
היכל הגיבורים
תבליט המלאך מיכאל מעל שער הכניסה

אנדרטת קרב האומותגרמנית: Völkerschlachtdenkmal) היא אנדרטה להנצחת הניצחון על צבאות נפוליאון במסגרת הקואליציה השישית בקרב שהתקיים בשנת 1813 בסמוך לעיר לייפציג בגרמניה. בניית האנדרטה הושלמה בשנת 1913 לאחר 15 שנות עבודה במלאת 100 שנים לקרב. טקס חנוכת האנדרטה נערך בנוכחות הקיסר וילהלם השני.

הרקע ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב לייפציג, המכונה "קרב האומות", שהתקיים בין התאריכים 16-19 באוקטובר 1813 הפגיש קואליציה של צבאות האימפריה הרוסית, פרוסיה, האימפריה האוסטרית ושוודיה, מול הצבא הצרפתי שנתמך בכוחות נסיכות ורשה, ממלכת איטליה הנפוליאונית, וכמה מדינות גרמניות שהשתייכו לקונפדרציה שממערב לנהר הריין. לאחר התבוסה בקרב נסוגו צבאותיו של נפוליאון בחזרה לצרפת, הכוחות המנצחים פלשו לתחומיה מספר חודשים לאחר מכן, בראשית 1814, ונפוליאון עצמו נתפס והוגלה לאי אלבה בחודש מאי 1814.

כבר באותה שנה החלו להשמע קריאות להקמת אנדרטה גדולת ממדים לכבוד הניצחון. הסופר והמשורר הגרמני הפטריוט ארנסט ארנט (Ernst Moritz Arndt), קרא להקמת מבנה גדול ממדים "כמו הקולוסוס או הפירמידות או קתדרלת קלן", והאדריכל פרידריך ויינברנר (Friedrich Weinbrenner) אף עיצב מבנה ברוח זו.

בשנת 1863 לכבוד 50 שנה לניצחון הוצבה אבן הפינה לאנדרטה ביוזמתו של קלמנס תימה (Clemens Thieme) איש לשכת "הבונים החופשיים" בלייפציג אולם רק כשלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1894 הוא החל בגיוס כספים לפרויקט והשיג מעיריית לייפציג הקצאה לשטח שעליו תוקם האנדרטה במטרה לסיים את הפרויקט כולו בשנת 1913 במלאת 100 שנה לקרב.

הבניה החלה בשנת 1898 והסתיימה על פי התכנון בשנת 1913 בניהולו של ברונו שמיץ (Bruno Schmitz) שתכנן גם את אנדרטת הפינה הגרמנית בקובלנץ, לאחר שזכה בתחרות העיצוב למבנה. הבנייה כללה שינוע של 82,000 מטרים מעוקבים של עפר, יציקה של 120,000 קוב בטון, חציבה וסיתות של 26,500 גושי גרניט. העלות הכוללת של הפרויקט הגיעה לסכום שווה ערך של 55 מיליון יורו (במחירי 2015).

בשנים 2003-2013 נערך במבנה הראשי של האנדרטה שיפוץ מקיף, והוא צפוי להמשך עד שנת 2017 ולכלול את כל השטחים הסובבים אותה.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיץ הושפע מתוכניותיו המוקדמות של ויינברנר. האנדרטה נבנתה על גבי גבעה מלאכותית בגובה 23 מטרים מעל סביבתה, בצורה של פירמידה. בסיס הפירמידה הוא ריבוע שאורך כל אחת מצלעותיו 124 מטרים וגובהה הכולל 91 מטרים. זוהי האנדרטה הגדולה ביותר בגרמניה.

בחזית הראשית של האנדרטה מעל שער הכניסה מגולפת דמותו בגובה 12 מטרים של המלאך מיכאל הנחשב לאל המלחמה הגרמני ומגן החיילים.
מול חזיתו הקדמית של המבנה נחפרה בריכת השתקפות ובצידיה שדרות צעידה רחבות. התוכניות המקוריות שכללו לצד האנדרטה גם בנייה של אצטדיון ורחבה למצעדים לא הגיעו לכלל מימוש.

המבנה המרכזי מורכב משתי קומות. בקומה הראשונה נמצאת ה"קריפטה" הנתמכת סביב בשמונה עמודי אבן המגולפים בתבנית פני לוחמים מתים, שלפניהם מוצבים שני שומרים. בקומה השנייה ממוקם "היכל התהילה" שבפינותיו מוצבים ארבעה פסלי ענק בגובה 9.5 מטרים כל אחד, המייצגים את ארבע התכונות היסודיות המיוחסות לעם הגרמני: אומץ, אמונה, הקרבה ופריון.

חלקה הפנימי של הכיפה שבתקרת המבנה מעוטר בתבליטים מן ההיסטוריה הגרמאנית ובהשפעת תבליטים מאשור ומצרים העתיקה. 500 מדרגות מובילות מתחתית המבנה ועד לראשו חלקן במעברים צרים במיוחד בצורה ספירלית.

המתחם כולו מוקף בחורשות של עצי אלון המסמלים כוח וסיבולת המיוחסים לעם הגרמני ומרבדי דשא המסמלים פיריון.

בניגוד לאנדרטאות שהוקמו בתקופות קודמות ונועדו להלל ולרומם את השליט, הרי שעיצוב האנדרטה בלייפציג נועד לרומם את רוחו ומהותו של העם הגרמני אשר לאחר הניצחון בקרב החל להתגבש כקהילה ולייצב את הגרמנים כקבוצה אתנית מובחנת ומובדלת.

יחס השלטונות לאנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרייך השלישי הרבה היטלר לפקוד את האנדרטה במהלך ביקוריו בלייפציג והאתר שימש כאתר בעל משמעות מיתית בטקסי השבעה של המפלגה ויחידות צבאיות שונות. עם כיבוש העיר בידי הצבא האמריקני התבצרו באנדרטה כמאה וחמישים חיילי ס"ס שהיו ערוכים ומצוידים לשהות ממושכת אך נכנעו לבסוף.

בתקופה הקומוניסטית בגרמניה המזרחית שקלו השלטונות להחריב את האנדרטה שסימלה רגשות לאומניים מתקופת האימפריה הגרמנית אולם בסיכומו של דבר הוחלט להשאירה שכן היא הוקמה במטרה לפאר את הניצחון של כוחות גרמנים ורוסים שלחמו כתף אל כתף נגד אויב משותף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרטת קרב האומות בוויקישיתוף