אנרכיזם ודת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנרכיזם
Anarchy-symbol.svg

זרמים של אנרכיזם

אנרכו-קומוניזם
אנרכו-סינדיקליזם
אנרכו-פרימיטיביזם
אנרכו-פמיניזם
אנרכיזם אינדיבידואליסטי
אקו-אנרכיזם
אנרכו-קפיטליזם
אנרכיזם-קווירי
אנרכיזם קולקטיביסטי
אנרכיזם ללא תארים


אנרכיזם מסביב לעולם

אנרכיזם בספרד
אנרכיזם באפריקה
אנרכיזם באנגליה
קהילות אנרכיסטיות


אנרכיזם בתרבות

אנרכיזם וחברה
אנרכיזם ודת
אנרכיזם ואמנות
אנרכיזם שחור
אנרכיזם נוצרי
אנרכיזם בודהיסטי
סמלים אנרכיסטיים



אנרכיזם בהיסטוריה

הקומונה הפריזאית
מהומות היימרקט
מרד קרונשטט
אנרכיזם באוקראינה
מאי 1968

באופן מסורתי, אנרכיסטים הטילו ספק והתנגדו לדתות מאורגנות [1]. רוב הדתות המאורגנות הן היררכיות מטבען, ולעתים קרובות מקיימות קשרים הדוקים עם המדינה. יחד עם זאת, אנרכיסטים מעולם לא התנגדו לאמונה דתית אישית, אלא רק לטבע הסמכותני של הדת המאורגנת. מעבר לכך, אנטי-סמכותנות היא ערך מרכזי בזרמים דתיים מסוימים. אנרכיסטים מפורסמים רבים היו דתיים, ואנרכיסטים מסוימים, כמו לב טולסטוי ואמון הנאסי האמינו באדיקות בעקרונות האנרכיזם הנוצרי ובאי-אלימות.

ההתנגדויות של האנרכיזם לדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1892 בצרפת, פורסמה המסה של מיכאיל באקונין "אלוהים והמדינה", שהייתה אחת המסות האנרכיסטיות הראשונות בנושא הדת. באקונין פורס את משנתו על הפילוסופיה של הדת לאורך ההיסטוריה ועל מערכת היחסים שלה למדינה הפוליטית המודרנית.

בתחילת המאה ה-20, אנרכיסטים בספרד שרפו מספר כנסיות, למרות שרוב השריפות של הכנסיות בוצעו למעשה בידי חברים במפלגה הרדיקלית בעוד האנרכיסטים הם אלו שהואשמו במעשים. התמיכה המפורשת ו/או המרומזת של מנהיגי הכנסייה בפאשיזם במהלך מלחמת האזרחים בספרד תרמה רבות לרגשות האנטי-דתיים.

אמה גולדמן כתבה ב"אנרכיזם: מה זה באמת אומר": "האנרכיזם הכריז מלחמה על ההשפעות הקטלניות שמנעו עד כה את השילוב ההרמוני של האינסטינקטים החברתיים עם אלו של היחיד, היחיד והחברה. דת, הריבונות של המוח האנושי; רכוש, הריבונות של הצרכים האנושיים; והממשלה, הריבונות של ההתנהלות האנושית, מייצגים את הדומיננטיות של שעבוד האדם וכל הזוועות שזה כולל."

אנרכיסטים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כגון וולטרין דה קלייר קושרו לעתים קרובות עם תנועת המחשבה החופשית, שתמכה באתאיזם.

ערכים אנרכיסטיים אצל הוגים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרכיזם ובודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנרכיזם בודהיסטי

הבודהיזם אינו תאיסטי, ובעל מסורת המבוססת על נסיון, בניגוד לדתות רבות אחרות. רוב הזרמים הבודהיסטים מזהים את בודהה כאדם וכסמל להגעה להארה, למרות שסוגדים לו כאל בחלק מהזרמים. לכתבים בודהיסטים מסוימים, כגון הקאלאמה סוטה, ישנה גישה אנטי-סמכותנית המעודדת הטלת ספק בסמכות ובדוגמה דתית, ותומכת בשיפוט אישי.

קהילות בודהיסטיות מרתיעות בדרך כלל מלכים ושליטים עקב מיעוט הרכוש שבהן. על ידי כך שהם דוחים רכוש חומרי ואינם מפחדים מכאב או ממוות, הבודהיסטים "בורחים" באופן טבעי ממערכות כוח ארציות מכיוון שאין דרך להשפיע עליהם.

אנרכיזם ויהדות אורתודוקסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד אנרכיסטים יהודים רבים לא היו דתיים, או לעתים אפילו אנטי-דתיים, היו גם מספר אנרכיסטים דתיים, ששילבו בין רעיונות רדיקליים עכשוויים לבין היהדות המסורתית. מספר אנרכיסטים חילוניים, כגון אבא גורדין ואריך פרום, ראו דמיון ראוי לציון בין אנרכיזם ורעיונות קבליים, במיוחד בפרשנות החסידית שלהם. הפילוסוף מרטין בובר התייחס פעמים רבות למסורת החסידית. מנגד, במסכת אבות מובאת האמרה:

רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.

אכן, לדעת כמה מפרשים ידועים, בתוכם דון יצחק אברבנאל ורבי ישראל ליפשיץ, המשנה הזאת מדגישה את הנחיצות באיזה שהוא סדר סוציאלי, ולאו דווקא מלכות כפשוטו.

המקובל רבי יהודה אשלג, האמין בגרסה דתית של אנרכו-קומוניזם, המבוססת על ערכים של הקבלה, לה הוא קרא קומוניזם אלטרואיסטי. אשלג תמך בתנועה הקיבוצית והטיף ליצירת רשת של קומונות בינלאומיות בניהול עצמי, שינטרלו לבסוף את המשטר האכזרי, כדבריו, על מנת ש"כל אדם יעשה מה שנכון לפי ראות עיניו" מהסיבה ש"אין דבר יותר משפיל ומבזה לאדם מהיותו תחת ממשלה אכזרית" [2]

הרב האורתודוקסי יעקב מאיר זלקינד, שחי בבריטניה ובארץ ישראל היה אנרכו-קומוניסט ואנטי-מיליטריסט פעיל ביותר. הרב זלקינד היה חבר קרוב של רודולף רוקר. הוא טען שהאתיקה של התלמוד, אם מבינים אותה כהלכה, קשורה באופן הדוק לאנרכיזם.

אנרכיזם ונצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנרכיזם נוצרי

יש האומרים שהנצרות הייתה במקור תנועה אנרכיסטית שוחרת שלום [3]. על פי עמדה זו, ישו העצים אנשים ושחרר אנשים מדוקטרינות דתיות מדכאות בהלכה. הוא לימד שהסמכות הצודקת היחידה היא אלוהים, ולא האדם, ושהחוק היחידי הוא "התייחס לאחרים, כפי שהיית רוצה שיתייחסו אלייך".

אנרכיסטים נוצרים מקבלים ברצינות את דברי ישו לחסידיו ש"מלכים ושליטים שולטים בבני אדם, הלוואי שלא יהיה ביניכם מי מהם". גם קביעתו של השליח פאולוס: "אין סמכות זולת זו של אלוהים" מתפרשת על ידם כשלילת סמכות המדינה על החברה. מבחינתם, שלטון המדינה הוא התמרדות כנגד הסמכות האלוהית ועל כל אחד למשול על עצמו ולגלות שממלכתו של האל היא בתוך הפרט עצמו.

אנרכיזם ואסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ומעולם היו באסלאם תכונות אנטי-סמכותניות, בעיקר בהקשר לסופיזם. סוף המאה ה-20 הביאה לשילוב בין האסלאם לאנרכיזם שיצר פילוסופיה אנטי-סמכותנית שנתמכה על ידי אישים כגון חאקים ביי ויעקב אסלאם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]