רודולף רוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יוהאן רודולף רוקר
(25 במרץ 1873 – 19 בספטמבר 1958)
Rudolf Rocker.jpg
רודולף רוקר
ידוע בשל הגות ופעילות פוליטית בתנועה האנרכו-סינדיקליסטית

יוהאן רודולף רוקר (גרמנית: Johann Rudolf Rocker; ‏ 25 במרץ 1873 - 19 בדצמבר 1958) היה הוגה דעות ופעיל אנרכו-סינדיקליסטי גרמני. רוקר כינה עצמו "אנרכיסט ללא תארים", וסבר כי זרמי המחשבה האנרכיסטיים השונים ייצגו רק "שיטות כלכליות שונות" ושהמטרה הראשונה של האנרכיסטים היא "השגתו של חופש אישי וחברתי לבני האדם".

רוקר חי במשך שנים בלונדון, ולאחר מכן בארצות הברית, והיה פעיל חשוב בתנועה האנרכיסטית היהודית במקומות אלה ובמערכות העיתונים שלה. הוא למד יידיש, חי בתוך הקהילה היהודית והיה בן זוגה של האנרכו-סינדיקליסטית היהודיה מילי וויטקופ (Milly Witkop). על אף שלא היה יהודי, הוא זכה לכינוי "הרבי האנרכיסט" בשל מעורבותו בתנועה האנרכיסטית היהודית.

לרוקר היה תפקיד חשוב בהקמתה של הסתדרות העובדים הבינלאומית (IWA-AIT) האנרכיסטית בשנת 1922, ולספרו "אנרכו-סינדיקליזם" נודעה השפעה רבה עליה.[1]

מחוץ לתנועה האנרכיסטית ידוע רוקר בעיקר בשל ספרו "לאומיות ותרבות" (Nationalism and Culture) שהתפרסם בשנת 1937. ספרו, העוסק בביקורת הלאומיות, הדת והמדינתיות מנקודת מבט אנרכיסטית ומהפכנית, התקבל באור חיובי גם באקדמיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקר נולד ב-1873 בעיר מיינץ בגרמניה (כיום חלק ממדינת ריינלנד-פאלץ). אביו, גאורג פיליפ רוקר, עבד כליתוגרף, ונפטר 4 שנים לאחר הולדתו. משפחתו של רוקר הייתה קתולית, אך הייתה בה מסורת דמוקרטית ואנטי-פרוסית שמקורה כבר בהשתתפות סבו של רוקר בהתקוממיות אביב העמים בגרמניה בשנת 1848. בשנת 1887 מתה אמו, ובשל כך הוא הועבר לבית יתומים קתולי.

רוקר בחל בצייתנות העיוורת שנדרשה ממנו ומשאר היתומים וברח מבית היתומים פעמיים. בפעם הראשונה הוא שוטט ביערות שמסביב למיינץ וביקר בעיר מפעם לפעם כדי להשיג מזון, אך הוא נמצא והוחזר לבית היתומים תוך 3 ימים. בפעם השנייה, כאשר היה בגיל 14, הוא ברח לאחר שבבית היתומים רצו שיהפך לפחח, והחל לעבוד בחברת ספנות גרמנית בדיסלדורף. לאחר שחזר, הוא החל התמחות בטיפוגרפיה וכריכת ספרים.

פעילות פוליטית בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת השפעתו של דודו קארל רודולף נאומן (Carl Rudolf Naumann), שהיה חבר מזה שנים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD), החל רוקר לקרוא הגות פילוסופית רדיקלית וסוציאליסטית, הצטרף ל-SPD ונעשה פעיל באיגוד הטיפוגרפים של המפלגה במיינץ. לאחר הסרתם של החוקים האנטי-סוציאליסטיים (גרמנית: Sozialistengesetze) בגרמניה, שהוטלו לאחר שני ניסיונות התנקשות בקאיזר הגרמני וביקשו להגביל ולרסן את הפעילות של ה-SPD בגרמניה, התפתח דיון בקרב פעילי ה-SPD באשר ליחס המפלגה לפרלמנט. מנהיגי המפלגה ראו בפרלמנט אמצעי לשינוי חברתי, אולם מנגד התפתחה במפלגה קבוצת שוליים רדיקלית בשם Die Jungen (הצעירים), אליה השתייך רוקר, שסברה כי לכל היותר ניתן לעשות שימוש בפרלמנט כדי להפיץ את המשנה הסוציאליסטית. במאי 1890 הקים רוקר קבוצת עיון תאורטית בשם Freiheit (חופש) שחקרה את העניינים התאורטיים ביתר שאת. רוקר החל להעביר ביקורת על נציגי המפלגה במיינץ, וכתוצאה סולק מהפלגה ביחד עם חברים נוספים ב-Die Jungen. למרות זאת, רוקר נשאר פעיל וצבר השפעה בתנועת העובדים במיינץ. על אף שהכיר כבר כמה מן הרעיונות האנרכיסטיים באמצעות חברים ב-Die Jungen, המרתו לאנרכיזם לא התרחשה עד לקונגרס של האינטרנציונל השני בבבריסל ב-1891. רוקר התאכזב מהדיונים בקונגרס, ובעיקר מכך שהדוברים, ובייחוד הדוברים הגרמנים, סירבו לגנות את המיליטריזם. הסוציאליסט ההולנדי (ולאחר מכן אנרכיסט) דומלה נויוונהויס (Domela Nieuwenhuis) הותיר על רוקר רושם חיובי מאוד. בקונגרס, פגש רוקר את קרל הופר (Karl Höfer), אנרכיסט גרמני שעסק בהברחת ספרות אנרכיסטית מבלגיה לגרמניה. הופר העניק לו את ספרו של באקונין "האל והמדינה" ואת חיבורו של קרופוטקין "המוסר האנרכיסטי", שתי יצירות מופת של ההגות האנרכיסטית, וכמו כן עותק של העיתון Autonomie. רוקר החל ללמוד את כתביהם של באקונין, קרופוטקין ואחרים ואימץ את האנרכיזם לחיקו.

בשנת 1891, כל חברי Die Jungen סולקו מה-SPD או עזבו את המפלגה מרצונם, והקימו את "איגוד הסוציאליסטים העצמאיים" (VUS). רוקר היה לפעיל בארגון, נאם במליאות וחילק ספרות אנרכיסטית שהוברחה לתוך גרמניה. ב-18 בדצמבר 1892 רוקר נאם באסיפה של עובדים מובטלים. הדובר שעלה לנאום אחריו, שהורשם עד מאוד מדבריו של רוקר, לא היה תושב העיר ולא ידע באיזה שלב המשטרה, שנכחה במקום, תתערב באסיפה, והציע לעובדים המובטלים לקחת מן העשירים במקום לגווע ברעב. האסיפה פוזרה מיד על ידי המשטרה והדובר נעצר. רוקר נחלץ בעור שיניו ובחר לברוח לפריז דרך פרנקפורט.

פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפריז פגש רוקר לראשונה באנרכיזם היהודי. באביב 1893 הוא הוזמן לפגישה של אנרכיסטים יהודים ממנה התרשם רבות. על אף שלא היה יהודי לא על פי מוצאו ולא על פי אמונתו, הוא לקח חלק קבוע במפגשי הקבוצה. הסופר היהודי ש. אנ-סקי איפשר לרוקר לגור בביתו, כיוון ששניהם היו טיפוגרפיים ויכלו להשתמש בכלים המקצועיים שבידיו של הראשון. בתקופה זו פגש רוקר לראשונה בשילוב בין רעיונות האנרכיזם והסינדיקליזם, שבא לידי ביטוי באיגוד המקצועי הצרפתי "הקונפדרציה הכללית של העבודה" (CGT). כתוצאה מנטיות אנטי-אנרכיסטיות בצרפת, נסע רוקר ללונדון על מנת לבקר בקונסוליה הגרמנית ולבחון את אפשרות חזרתו לגרמניה, אך נאמר לו כי ייאסר ברגע שתדרוך רגלו על אדמת גרמניה.

לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקר בחר להישאר בלונדון, ומצא עבודה כספרן ב"איגוד החינוכי של העובדים הקומוניסטים" (Communist Workers' Educational Union), שם פגש בלואיז מישל ובאריקו מלטסטה, שניים מן הפעילים הבולטים באותה בתקופה בתנועה האנרכיסטית. לאחר שקרא על "לונדון האפלה" בספריו של האנרכיסט ג'ון הנרי מקיי, ביקר רוקר ב"איסט אנד" של לונדון ונחרד למראה מידת העוני והעליבות של הרובע, בו גרו באותו הזמן בעיקר יהודים. הוא הצטרף לקבוצה האנרכיסטית היהודית אַרְבֵּייטֶער פְרַיינְד (Arbeter Fraynd, "חברו של העובד"), עליה שמה מחבריו בצרפת, והחל להרצות לחברי התנועה באופן קבוע. בחוג זה פגש רוקר את בת זוגו מילי וויטקופ, יהודיה ילידת אוקראינה שברחה ללונדון בשנת 1894. לאחר שאיבד את עבודתי בשנת 1897, ולאור סיכויים נמוכים שיימצא עבודה חלופית, החליטו בני הזוג להגר לניו יורק, אולם כשהגיעו לא התאפשר להם להיכנס לעיר כיוון שלא היו נשואים באופן רשמי. רוקר סירב להפוך את הקשר ביניהם לרשמי, והסביר כי הקשר ביניהם הוא "קשר של הסכמה חופשית ביני לבין אשתי. זה עניין פרטי לחלוטין שנוגע לנו בלבד, ואינו זקוק לאישורו של החוק". וויטקופ הוסיפה: "האהבה היא תמיד חופשית. כשהיא פוסקת להיות חופשית, נעשית האהבה לזנות". העניין

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert Graham (ed.), Anarchism: A Documentary History of Libertarian Ideas, Volume One: From Anarchy to Anarchism (300CE to 1939), p.451