אסמאעיל אבו סעד

אסמאעיל אבו סעד
إسماعيل أبو سعد

לידה	25 במאי 1958 (בן 65) הנגב, ישראל
ענף מדעי	חינוך
מקום לימודים	אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מוסדות	אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

אסמאעיל אבו סעד (בערבית: إسماعيل أبو سعد; נולד ב-25 במאי 1958) הוא פרופסור במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופעיל חברתי ישראלי.

חייו ופועלו

אבו סעד נולד באוהל באזור הנגב וגדל במשפחה בת אחד עשר ילדים. אביו היה נהג משאית. בית הספר היסודי בו למד מכיתה א' עד ד' כלל חדר אחד קטן ששכן בצריף רעוע ובו למדו יחד תלמידים משכבות א' עד ד'. המורה היה גם המנהל המזכיר והשרת. אבו סעד היה צועד כל יום ארבעה קילומטרים עד בית הספר. בכיתות ה' עד ט' היה המרחק לבית הספר תשעה קילומטרים והוא רכב על חמור בהיעדר תחבורה ציבורית. רוב התלמידים באזור זנחו בשלב זה את לימודיהם, כי לא היה בית ספר תיכון באזור מגוריהם. אולם אביו של אבו סעד הכיר בחשיבות ההשכלה ושלח את בנו לבית ספר במרכז הארץ. בגיל 13 שכר חדר ביישוב טירה, שם למד כל התיכון.

הוא עשה תואר ראשון בהיסטוריה וחינוך באוניברסיטת בן-גוריון ותואר שני במדיניות ומנהל חינוכי, אותו קיבל ב-1985. נושא התזה היה: "הקשר בין אקלים ארגוני ושביעות רצון המורים מהעבודה במגזר הבדואי באזור הנגב". הוא היה עשר שנים מורה ומנהל בית ספר במספר כפרים בנגב, אולם לבסוף החליט שבלתי אפשרי לשנות את המערכת הערבית מבפנים והחליט לעסוק במחקר ולעשות דוקטורט במנהל ובמדיניות החינוך. סיים את הדוקטורט בשנת 1989 באוניברסיטת מינסוטה שבמיניאפוליס בתחום מדיניות ומנהל חינוכי. נושא הדיסרטציה היה: "אקלים ארגוני ושביעות רצון המורים בעבודה בבתי הספר היסודיים של הבדואים בנגב בדרומה של ישראל". הוא הבדואי-הישראלי הראשון בנגב שקיבל דוקטורט.

אבו סעד ייסד ב-1997 את המרכז הראשון בעולם שמחוץ למדינות ערב, לחקר החברה הבדואית, בראשו עמד עד שנת 2001. המרכז הוקם על מנת לתת מענה לצורך בהתקדמות אקדמית של הקהילה הבדואית, כמו גם לתמוך בצורכי פיתוח נרחבים יותר של הקהילה. מאז שנת 1997 הוא מכהן כמרצה בכיר במחלקה לחינוך שבאוניברסיטת בן-גוריון. מאז שנת 2002 מכהן כפרופסור חבר במחלקה לחינוך שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בין השנים 2003 עד 2005 כיהן כראש התוכנית למדיניות ומנהל חינוכי במחלקה לחינוך שבאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, כמו כן בשנים 1995 עד 2001 שימש כראש אותה תוכנית.

אבו סעד קיבל בשנת 2004 את פרס Oustanding Achievement, לבוגרי אוניברסיטת מינסוטה המצטיינים בפעילותם המחקרית והקהילתית מאז סיימו את הדוקטורט.

הוא חבר בוועד המנהל של מרכז אדווה, חבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, חבר בחבר נאמני פרסי היצירה בשפה הערבית, משרד המדע התרבות והספורט, היה חבר ועדת דוברת. מאז שנת 2004 מכהן כחבר הבועדה האקדמית לפרויקט המחקר הלאומי לתלמידים נחשלים בארץ תחת חסות לשכת המדען הראשי במשרד החינוך.

אבו סעד משמש כעורכם של מספר כתבי עת: Hagar: Studies in Culture Policy Social Identities, Palestinian Review of Society and History, Holy Land Studies: Interdisciplinary Journal; and American Behavioral Scientists.

מחקריו

רוב מחקריו של אבו סעד נסובים על מערכת החינוך בנגב בפרט ומערכת החינוך בארץ בכלל. אולם הוא יצא מחוץ למסגרת הזו בנסותו להרחיב את היריעה ולהתבונן על מערכות החינוך אצל חברות ילידיות ובני מיעוטים שיש להם רקע חברתי או סוציו-אקונומי דומה לחברה הערבית פלסטינית בישראל. הוא הקים את המרכז לחקר החברה הבדואית, על מנת לקדם את ההשכלה הגבוהה ומערכת החינוך הבדואית בנגב.

בארצות הברית, שם שהה לצורך לימודי הדוקטורט, הוא הבחין בכך שלכל אוניברסיטה מכובדת יש מרכז לחקר החברה האינדיאנית. בעיה דומה בין הבדואים לאינדיאנים. בארצות הברית מערכת החינוך מתמקדת סביב החברה המערבית הלבנה, תפקיד המרכזים לחקר החברה האינדיאנית הוא לסייע לבתי הספר על מנת ליצור קאדר של צעירים שיגיעו לאוניברסיטה לעזור להם במלגות. כל זאת תוך התאמת המודלים לתרבות האינדיאנית והתאמת המערכת לילד ולא הילד למערכת, כפי שנהגו כל השנים. מרכזים כאלו קיימים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת מינסוטה ואוניברסיטאות נוספות. המדינה שם ותורמים פרטיים נותנים כסף לנושא.

כשסיים את הדוקטורט וקיבל משרה באוניברסיטת בן-גוריון, היה לו חלום ליצור מרכז שיקדם את ההשכלה הגבוהה ומערכת החינוך הבדואית בישראל, אוכלוסייה המונה 200,000 איש, כרבע מאוכלוסיית הנגב, שהיא בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי בישראל, והחברה הכי פחות משכילה בישראל, בעלת שיעור הילודה ואחוז תמותת התינוקות הגבוהים ביותר. הוא הקים את המרכז במימונו של רוברט ארנו Robert Arnow, יהודי מניו יורק שכהן כיושב ראש חבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון.

המרכז לחקר החברה הבדואית דואג לסטודנטים למלגות ולתמיכה אקדמית ועוסק במחקר סביב החברה הבדואית. סטודנטים בדואים אוספים נתונים על הקהילה הבדואית וכך הוא מכשיר אותם כחוקרי החברה בעתיד. המרכז מתמקד בקידומן של בנות בדואיות ובפילוס דרכן בהשכלה הגבוהה, שמתעכבת משום העובדה שהגיעו מחברות מסורתיות שמקנות עדיפות לבנים. כבר בשנת הלימודים הראשונה להקמת המרכז דאג אבו סעד למלגות לחמש בנות בדואיות שילמדו, במימון קרן פרידריך אברט הגרמנית. המלגות כללו שכר לימוד מלא, השתתפות בנסיעות ובמימון הספרים. כל הבנות הן בוגרות תואר ראשון ואחת מהן היום בשלבי סיום דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. הוא גייס כל בת בדואית שרצתה ללמוד והיא קיבלה תמיכה אקדמית. כל בת שקיבלה מלגה הייתה צריכה לעשות עבודה קהילתית בתוך החברה הבדואית. עד להיווסדות המרכז רק 23 בנות בדואיות סיימו תואר ראשון ואילו במהלך עשר שנותיו סיימו 112 נשים תואר ראשון. בשנת השקת המרכז לא הייתה אף בוגרת תואר שני, בשנת 2005 לבדה היו 22 גברים ו-12 נשים.

הוא פתח תוכנית לפרחי מדע בדואים מכיתות י' שהגיעו לאוניברסיטה כל יום שישי ולמדו אנגלית, פיזיקה ומתמטיקה, על מנת להכשיר אותם להתקבל לפקולטות למדעים והנדסה כאנשי מדע והייטק בעתיד.

אבו סעד והכלכלן הישראלי-קנדי הרווי ליטוויק הכינו נייר עמדה לשיפור המצב הכלכלי של הקהילות הבדואיות בנגב. הם ראיינו את חברי ומנהיגי הקהילה שכללו 2000 בתי אב ובדקו איזו תעסוקה נחוצה להם. עשו תוכניות לטווח קצר, בינוני וארוך. והכינו תוכנית כלכלית משותפת לכלל אוכלוסיות הנגב, לא כלכלה יהודית בנפרד וכלכלה בדואית בנפרד, על מנת ליצור שיתופי פעולה בין בדואים ליהודים החיים ביישובים סמוכים כגון: תל שבע ועומר, כסיפא וערד, דימונה ועררה, רהט ולהבים וכדומה.

התוכניות הממשלתיות הקיימות התבססו על התאמת הבדואים למערכת ולא להפך, טיפול מלמעלה במקום טיפול מלמטה. התוכנית הממשלתית האחרונה נעשתה ב-2003 על ידי אריק שרון על מנת לפתור את בעיית הבדואים. לפי התוכנית הבדואים פזורים על הרבה קרקע והתוכנית כוונה להגביר את מספר השוטרים בנגב על מנת שימנעו מהבדואים "לגנוב קרקע" במקום תוספת של עובדים סוציאליים ויועצים חינוכיים. המדינה הקימה עד היום שבעה יישובים בדואים וכולם נכשלו ונמצאים בתחתית ההשכלה וההכנסה בישראל.

בשנת 2000 יזם אבו סעד כנס בינלאומי ראשון לחקר החברות הילידיות בשיתוף עם המרכז האינדיאני שבאוניברסיטת לוס אנג'לס, וביחד עם החוקר האינדיאני פרופסור דויין שאמפיין שמנהל את המרכז שם. מטרת הכנס הייתה להסתכל על החברות הדומות בעולם, כיצד התמודדו עם בעיית החינוך והתעסוקה. נושא הכנס היה עתידן של החברות הילידיות בעולם והוא נערך באוניברסיטת בן-גוריון במשך שלושה ימים תחת חסותו של המרכז לחקר החברה הבדואית. באו חוקרים מארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וברזיל והוציאו לאור ספר שהוא ממצאי הכנס, ויצא לאור בשנת 2003.

ב-2004 נערך כנס בינלאומי נוסף לחקר החברות הילידיות שעסק בנושא "חינוך והעצמה". בעוד שהכנס הראשון היה כללי, הכנס השני התמקד בחינוך. ספר הכנס התפרסם בשנת 2006. הכנס עסק בהעצמת וחיזוק מערכות החינוך בחברות כאלו.

אבו סעד, תמר הורוביץ וקטליין אבו סעד סיימו ספר שעומד לצאת לאור בנושא נשים בדואיות והשכלה גבוהה. בספר הם מנסים להראות כיצד מרגישות הבנות הבדואיות באוניברסיטה, ואיך הבנות מתמודדות עם המפגש הבין תרבותי ואיך משפיע על זהותן ואורח חייהן, נושא שנחקר מעט.

יחידת המחקר למרכז לחקר החברה הבדואית והתפתחותה הוציאה ביחד עם הסוציולוג שלמה סבירסקי, מנהלו האקדמי של מרכז אדווה, שני מחקרים. האחד, אותו חקר שלמה סבירסקי ביחד עם יעל חסון, נושאו הוא "תושבים שקופים" והוא דן במדיניות הממשלה כלפי האוכלוסייה הבדואית מ-1948 עד 2006 ויצא בשיתוף מרכז אדווה. הפרסום השני הוא מבט ביקורתי על התוכנית לפיתוח הנגב, תוכניות הממשלה והיכן הבדואים נופלים, לא מנקודת הראות הבדואית, אלא בראייה כוללת של הנגב.

מחקריו של אבו סעד עוסקים במערכת החינוך, תוכניות לימודים, זהות אצל תלמידים בדואים, ערכי עבודה אצל מורים, השוויון בחברה ובמערכת החינוך, עלות סטודנט ערבי מול עלותו של סטודנט יהודי. הוא ערך פרויקט בקניה שהשווה בין שבט המסאי לבדואים בנושא של שינויים חברתיים ושימוש בסמים.

ספרים ומונוגרפיות שכתב

• ילד מוצלח שלי: מדריך מוטיבציה להורים ולמורים/ קולי למפרכט, ריצ'רד ישראלוביץ', אסמאעיל אבו סעד. באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ג, 1993.
• פריצת דרך: תוכנית לפיתוח היישובים הבדואיים בנגב/ הוכן על ידי צוות הפרויקט לפיתוח אורבני ליישובים הבדואיים העירוניים בנגב: אסמאעיל אבו סעד, הארווי ליטוויק. באר-שבע: 2001.

• Abu-Saad, I. and Lithwick, H. (2000). A Way Ahead: A Developement Plan for the Bedouin Towns in the Negev, published by the Center for Bedouin Studies and Development and the Negev Center for Regional Development, Ben-Gurion University of the Negev.
• Abu-Saad, I. and Mburu, J, (2002) (second edition). The Influence of Settlement on Substance Use and Abuse among Nomadic Populations in Israel and Kenya, Amsterdam: Royal Tropical Institute, KIT Publishers.
• Abu-Saad, I. Lithwick, H., and Abu-Saad, K. (2004) A Preliminary Evaluation of the Negev Bedouin Experience of Urbanization: Finding of the Urban Household Survey, Published by the Center for Bedouin Studies and Development and the Negev Center for Regional Development, Ben-Gurion University of the Negev.
• Abu-Saad, I. Horowitz, T. and Abu-Saad, K. (2011) Weaving Tradition and Modernity: Bedouin-Arab Women in Higher Education

ספרים, מונוגרפים וכתבי עת שערך

• Abu-Saad, I. and Champagne, D. (guest eds.) (2001) Special Issue on Indigenous Peoples. Hagar: International Social Science Review, Published by Ben-Gurion University of the Negev, Vol. 2 (2): 157-331.
• Champagne, D. and Abu-Saad, I. (eds.) (2003) The Future of Indigenous People: Strategies for Survival and Development. Los Angeles: American Indian Studies Center Publication Unit, UCLA.
• Abu-Saad, I. (guest ed.) Racism in Israeli Society. Social Identities, Routledge Publishers, Vol. 10 (1): 3-127.
• Abu-Saad, I. (guest ed.) (2004) Racism in Israeli Society. Social Identities, Routledge Publishers, Vol. 10 (2) 131-299.
• Abu-Saad, I. and Champagne, D. (guest eds.) (2006) Current Issues in Palestinian Education. American Behavioral Scientist, Sage Publication, Vol 49 (8): 1035-1142.
• Abu-Saad, I. and Champagne, D. (eds.) (2006) Indigenous Education and Empowerment: International Perspectives, Walnut Creek, CA: AltaMira Press.

קישורים חיצוניים

• כתבה על אסמאעיל אבו סעד בירחון אוניברסיטת מינסוטה(הקישור אינו פעיל), Leora Eren Frucht, The ripple effect: How one Ph.D. is opening education to hundreds in the Negev desert of Israel, University of Minnesota Magazine, Spring 2001
• אסמאעיל אבו סעד מקבל תואר כבוד מאוניברסיטת מינסוטה
• הבדואים בנגב מאת אסמאעיל אבו סעד
• העיירות הבדואיות בישראל בתחילת המאה ה-21 מאת אסמאעיל אבו סעד
• מאמרים: חינוך - מאגר הבדואים