ערערה-בנגב
שם בערבית | عرعرة | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מחוז | הדרום | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש המועצה | נאיף אבו עראר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 458 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב 10,000–19,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 17,640 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה | 119 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 3.8% בשנה עד סוף 2018 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 1,217 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות | 153 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[2] | 13,970 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג שטח שיפוט | 103 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
31°09′31″N 35°01′24″E / 31.1585066695193°N 35.0234207196024°E | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015[2] |
1 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2016[2] |
0.3470 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג מדד ג'יני | 239 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרופיל ערערה-בנגב נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס |
עַרְעַרַה בַּנֶּגֶב (בערבית: عرعرة) היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל, מיקומה בבקעת ערד, 10 ק"מ מצפון מערב לדימונה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996. מקור שמה היא בחורבת היישוב המקראי ערוער[3] הסמוכה, והתוספת "בנגב" באה להבדילה מערערה שברכס אמיר.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב ערערה בנגב הוקם בשנת 1981 בעקבות הסכם השלום עם מצרים והצורך לפנות את תל מלחתה מהבדואים שהתגוררו בסביבתו כדי להעתיק אליו אחד משדות התעופה של צה"ל בסיני. שלא כמו בעיירות הבדואים הראשונות תל שבע ורהט, ראשוני ערערה בנגב שותפו בקביעת המבנה הפיזי של היישוב וניתנה להם קרקע חקלאית בתמורה לאדמות שפינו.
היישוב הוקם כחלק מהתוכנית להקמת שבעה יישובים ליישוב הבדואים באזור הנגב והם: רהט, חורה, ערערה בנגב, כסייפה, תל שבע, שגב שלום ולקיה. ב-1996 קיבלה העיירה מעמד של מועצה מקומית.
למרות התכנון שקדם להקמתה, מאז שנת 1980 חל קיפאון בהתפתחות העיירה, לא פותחו בה מקורות תעסוקה עצמיים וכיום ערערה בנגב סובלת מהחוליים המאפיינים את יתר עיירות הבדואים בנגב.
כיום היישוב מונה אוכלוסייה ערבית-מוסלמית בלבד ורוב התושבים בני השבטים: ערב אבו קורינאת, ערב אבו רביע וערב אבו ג'ועיד.
ערערה בנגב היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בערערה-בנגב 17,640 תושבים (מקום 119 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 3.8%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לערערה-בנגב דירוג של 1 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-2017) היה 40.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,913 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[4]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבטלה היא אחת הבעיות הרציניות של המגזר הבדואי בכלל. זה קשור גם למסורת בדואית - לא נהוג שנשים עובדות, וגם לשינויים אשר החברה הבדואית עוברת בעשרות שנים האחרונות - העברה מנוודות לחיים עירוניים.
ישנן מספר אופציות תעסוקתיות באזור - אזורי תעשייה ברמת חובב, ערד, דימונה ובאר שבע. מעבר לכך ניתן לעבוד גם במפעלי ים המלח ובתחום השירות בעין בוקק.
השכלה ותנאים ביישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביישוב ישנם מספר בתי-ספר, סניפים של קופות חולים, מרכזי טיפת חלב וכו'.
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2009 נחנך במקום המרכז לספרות ילדים ערבית בישראל, שהוקם על ידי מרכז ההדרכה לספריות בישראל. המרכז משתרע על שטח של 200 מ"ר במבנה מיוחד המשלב צורה של אוהל בתוך הבניין. במקום תפעל ספרייה, חדרי מחשבים ומולטימדיה, אולם תיאטרון ועוד.
תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 2009 הייתה בעיית ביוב ביישוב וגם בבסיס הצבאי נבטים הנמצא בסמוך. ביוזמת צה"ל תשתיות ביוב וטיהור במועצה האזורית שודרגו. חיל האוויר השקיע בשיפוץ המתקן המיושן וכעת הוא מתפקד טוב יותר.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל ערערה-בנגב נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
- ערערה-בנגב, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- מרכז לספרות ילדים בערבית בערערה - באתר הבמה
- מינהל מקרקעי ישראל. בדואים, רקע
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
- ^ שם קודם: ערוער. ערערה בנגב - להבדיל מן השם ערערה שבאזור נחל עירון. מקור: ועדת השמות הממשלתית, רשומות 5488, 2 בפברואר 2006
- ^ פרופיל ערערה-בנגב באתר הלמ"ס
- ^ נטע סרוסי. על טהרת השת"פ, אתר דובר צה"ל, במחנה, 2009, גיליון 31.
מחוז הדרום | ||
---|---|---|
נפות | נפת אשקלון • נפת באר שבע | |
ערים | אופקים • אילת • אשדוד • אשקלון • באר שבע • דימונה • נתיבות • ערד • קריית גת • קריית מלאכי • רהט • שדרות | |
מועצות מקומיות | חורה • ירוחם • כסייפה • להבים • לקיה • מיתר • מצפה רמון • עומר • ערערה-בנגב • נאות חובב • שגב שלום • תל שבע | |
מועצות אזוריות | אל קסום • אשכול • באר טוביה • בני שמעון • הערבה התיכונה • חבל אילות • חוף אשקלון • יואב • לכיש • מרחבים • נווה מדבר • רמת הנגב • שדות נגב • שער הנגב • שפיר • תמר | |
מועצות אזוריות שבוטלו | אבו בסמה |