אסתר אייזן

אסתר אייזן
	אין תמונה חופשית
לידה	1 בפברואר 1929; לודז', רפובליקת פולין
פטירה	2014 (בגיל 84 בערך)
לאום	ישראל
תחום יצירה	פיסול ; סופרת ; משוררת

אסתר (טושיה) אייזן (1 בפברואר 1929 – 20 במרץ 2014) הייתה פסלת, סופרת ומשוררת ישראלית. הקימה שש אנדרטאות להנצחת קהילות יהודיות בפולין שהוכחדו בשואה, ביניהן לזכר לודז', העיר שבה נולדה וגדלה. חמש ניצבות בבית העלמין בחולון ואחת, המוקדשת לשואה, הוקמה בכפר סבא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזן נודלה וגדלה בלודז', בתם של רוז'קה (נולדה ב-1902) ופליק ציגלברג (נולד ב-1899). רוז'קה הייתה אשתו השנייה של אביה. בעבר היה נשוי לאחותה של רוזקה, איתה נולד לו בן זכריה סאלק (נולד ב-1915). אביה היה סוחר. בהיותה בת 11, בשנת 1940, גורשה לגטו לודז' עם בני משפחתה ומצאה עצמה חיה בחדר אחד עם חמישה בני משפחה ואדם זר נוסף. בגטו, אחיה הגדול גווע ברעב ואמה נשלחה למחנה ההשמדה חלמנו. באוגוסט 1944 גורשה עם אביה מהגטו לאושוויץ, שם הופרדה מאביה. לאחר 10 ימים באושוויץ נשלחה לעבודת כפייה במחנה בומליץ(אנ'), כעבור חודש הועברה לברגן בלזן וכעבור עוד חודש למחנה אלסניג, ובו עבדה עד אפריל 1945.

עם התקרבות בנות הברית הועמסו האסירות על רכבות, ללא מזון ומים, למקום אחר בגרמניה. הרכבת הופצצה ורבים נהרגו. האסירות נמלטו כדי לתפוס מחסה ושבו אל הקרונות תחת ירי של החיילים הגרמנים. היא ברחה עם חברה אל היער. כשחזרו למחרת לקרונות המופצצים, נודע להן כי הגרמנים ריכזו 100 אסירות בתוך מבנה והציתו אותו על יושביו. בתום מלחמת העולם השנייה שבה לפולין. לאחר פוגרום קיילצה ברחה מפולין. בדרך הכירה את יעקב-טוביה (קובה) מרנץ. השניים נישאו במחנה עקורים ברגן בלזן. בני הזוג עלו לישראל ב-22 במאי 1948. טוביה התגייס מיד לצה"ל ושירת ביחידת פשיטה והשתתף בקרבות בנגב. בעת מבצע חורב באזור ואדי אביד, נשאר לתקן זחל"ם שהתקלקל. כהשיירה יצאה לפעילות הוא נהרג ב-28 בדצמבר ונקבר בחלוצה. ב-20 ביולי 1949 הועבר לקבורה בבית הקברות הצבאי בחיפה. היא נישאה בשנית לרומק, ידיד נעורים מלודז', ולזוג נולדו שלושה ילדים ושני נכדים. על מנת להתמודד עם אובדנה החלה לעסוק באמנות והפכה לפסלת וסופרת.

למדה פיסול בהדרכתו של רודולף להמן. במהלך השנים הוצגו פסליה במוזאונים ובתערוכות בארץ ובעולם. יצירותיה מוצגות במקומות שונים, בהם מוזיאון ישראל. בשנים 1978–1990 יצרה שש אנדרטאות לזכר קהילות יהודיות מפולין שהוכחדו בשואה, בין השאר לזכר הקהילה בלודז'. חמש מהן ניצבות בבית העלמין בחולון והשישית ממוקמת בכפר סבא. האנדרטה הראשונה הייתה לזכר קהילת לודז', את הלוט הסיר נשיא המדינה היוצא פרופ' אפרים קציר בן העיר.^[1] נוסף על כך, עסקה גם בציור ובכתיבה.

בשנים 2003–2005 כיהנה בתפקיד ממלאת מקום יושב ראש אגודת הסופרים העברים.

בשנת 2004 הדליקה אייזן אחת משש המשואות בעצרת הפתיחה הממלכתית ביד ושם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 זכתה בפרס ראש הממשלה על שם לוי אשכול, פרס היצירה.

פסליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכר קהילת יהודי לודז' (1978) בבית העלמין בחולון^[2]
לזכר קהילת יהודי טומשוב מזובייצקי (1980), נמצאת בבית העלמין בחולון^[3]
לזכר קהילת יהודי פלוצק (1981), נמצאת בבית העלמין בחולון^[4]
לזכר יהדות אפטא (1982), נמצאת בבית העלמין בחולון^[5]
לשואה (1990), נמצאת ברחוב נורדאו 77, בכניסה לבית העלמין בכפר סבא^[6]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יקום איש (ספר שירים) - הוצאת עקד, 51986
בית בכיכר הלחם (ספר שירים) - 1993
בעד ציפת גוף וגרעין (ספר שירים) - 1996
מוצאי חול - ספרי עיתון 77, 1998
אמי תפרה כוכבים (רומן אוטוביוגרפי) - הוצאת כרמל, 2003
עוד היה מבקש להמריא ספרי עיתון 77, 2006
במזל עקרב - הוצאת גוונים, 2012

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1971 - תערוכת ציור ופיסול בבית התרבות לצעירים של כפר סבא^[7]^[8]
1972 - ישן וחדש באוסף המוזיאון - מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה
1975 - תערוכות קיץ - מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה
2002 - בראשית - סטודיו אמן, בית ספר וגלריה לאומנויות, חדרה, מוזיאון בית התנ"ך, תל אביב
2003 - סולם יעקב - בכחול לבן - מרכז מולדובן יד התשעה, הרצליה
2013 - דם המכבים: זיכרון ושכול באמנות ישראל - מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע