ממלכת אפירוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אפירוס (ממלכה))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת אפירוס
Ἄπειρος
Ἤπειρος
Epirus antiquus tabula.jpg
מפת אפירוס
שפה נפוצה יוונית צפון-מערבית
עיר בירה פסארון (330-295 לפנה"ס)
אמפראקיה (295-224 לפנה"ס)
פואנייס (224-167) לפנה"ס
משטר מונרכיה (330-231 לפנה"ס)
רפובליקה פדרלית (231-167 לפנה"ס)
הקמה
תאריך הקמה

330 לפנה"ס
פירוק
תאריך פירוק

167 לפנה"ס
ישות יורשת מקדוניה (מחוז רומי)
שליטים בולטים האייקידיס (330-313 לפנה"ס)
פירוס (307-302 לפנה"ס), (297-272 לפנה"ס)
נאופטולמוס השני (302-297 לפנה"ס)
דת דת יוון העתיקה
מטבע דראכמא אפירוטית ‏

ממלכת אפירוסיוונית דורית: Ἄπειρος, ביוונית אטית: Ἤπειρος) הייתה ממלכה יוונית עתיקה אשר נמצאה באזור אפירוס שבבלקן (כיום מחולק השטח בין יוון המודרנית לאלבניה). הממלכה גבלה בליגה האיטולית מדרום, בתסליה ומוקדון ממזרח ובשבטים האיליריים מצפון. במשך רוב שנות קיומה לא הייתה לממלכה השפעה רבה על הפוליטיקה היוונית, פרט לתקופה קצרה בין השנים 280-275 לפנה"ס בתקופת שלטונו של פירוס הראשון. בתקופה זו הייתה אפירוס הממלכה החזקה בעולם היווני, ואף יצאה למסע מלחמה לא מוצלח כנגד הרפובליקה הרומית וקרתגו.

בירת הממלכה הייתה אמבראקיה. הממלכה התפרקה והפכה לרפובליקה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-3 לפנה"ס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע מאפירוס

אפירוס הוא אזור גאוגרפי בבלקן, אשר כיום מתחלק בין יוון ואלבניה. לפחות מאז התקופה הנאוליתית, התיישבו ימאים לאורך חופי אפירוס, ובעומק הארץ התיישבו רועים וציידים שהביאו עמם את השפה היוונית העתיקה. מבני קבורה ואתרים דתיים מאותה תקופה, מלמדים על קשר בין תושביה הקדומים של אפירוס לתרבות המיקנית.[1] בסוף האלף ה-2 לפנה"ס, עקב פלישת הדורים, נדדו התושבים המקוריים אל פנים היבשת אל תוך יוון עצמה, ובאפירוס הופיעו שלושה שבטים עיקריים: הכאונים (Χάονες) בצפון-מערב הארץ, המולוסים (Μολοσσοί) במרכז והתספרוטים (Θεσπρωτοί) בדרום.

המולוסים הפכו בהדרגה לשבט הדומיננטי מבין השלוש. בשבט זה שלטה השושלת האייקדית, אשר נקראה על שם איאקוס שעל פי המסורת היה אביה. במשך מאות שנים נותרה אפירוס אזור פריפריה שולי בעולם היווני, ובעיני תוקידידס היו בניה "ברברים".[1] באזור שנת 370 לפנה"ס הצליחו המולוסים להתגבר על השבטים היריבים ולהפוך לאדוני הארץ. הם כרתו ברית הגנה עם מוקדון כנגד פלישות האיליריים. בשנת 359 לפנה"ס המלך המולוטי אריבאס השיא את אחייניתו אולימפיאס, בתו של המלך הקודם נאופטלמוס עם פיליפוס השני, מלך מוקדון. לאחר מותו של אריבאס, הוכתר אחיה של אולימפיאס, אלכסנדר הראשון כמלך אפירוס. אולימפיאס ילדה לפיליפוס את אלכסנדר הגדול, וכן את הנסיכה קלאופטרה אשר נישאה לאלכסנדר מלך אפירוס. בתקופת מלחמותיו של אלכסנדר הגדול, כבר הייתה אפירוס חזקה דיה, עד שאלכסנדר מלך אפירוס יצא למסע מלחמה לערי המדינה היווניות באיטליה (יוון הגדולה), במטרה לסייע להן נגד הרפובליקה הרומית שנתמכה בידי שבטים איטלקיים מקומיים. ב-331 לפנה"ס אלכסנדר הובס ונהרג בקרב פנדוסיה בידי קואליציה של הלוקאנים והברוטיים.

תקופת פירוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוס
מפה המתארת את מהלכי מלחמת פירוס

בשנים הבאות התחזקה אפירוס, ובד בבד התחזק שלטון המולוסים על שאר השבטים. בעקבות מותו של אלכסנדר, עלה לשלטון בן דודו אייאקדס. אייאקדס התערב במלחמות הדיאדוכים לצד פוליפרכון ונגד קסנדרוס. בשנת 316 לפנה"ס הודח אייאקדס מהשלטון בידי בני עמו, שלא חפצו להתערב במלחמות לא להם. הארץ נכבשה בידי קסנדרוס, אולם בשנת 313 לפנה"ס התמרדו האפירוטים כנגד חייליו המוקדונים של קסנדרוס, והכתירו מחדש את אייאקדס. זה האחרון הובס בקרב ונהרג, ואחיו הגדול אלקטס השני אשר גורש בזמנו מהארץ, נקרא לחזור וליטול את הכתר. ב-312 לפנה"ס הגיע אלקטס להסכם עם קסנדרוס, אולם בני עמו ראו בכך בגידה, הרגו אותו ואת שני בניו והכתירו את בנו הצעיר של אייאקדס, פירוס כמלך החדש.

בשנת 302 לפנה"ס גורש פירוס מהארץ בידי קסנדרוס, ונאופטלמוס השני, בנו של אלכסנדר הראשון ואחיינו של אלכסנדר הגדול, עלה לשלטון. פירוס התגייס לצבאו של דמטריוס פוליורקטס, אולם מאוחר יותר הועבר לאלכסנדריה כבן ערובה של תלמי הראשון, במסגרת הסכם השלום שנערך בין תלמי לדמטריוס בשנת 298 או 299 לפנה"ס. פירוס הצליח להתחבב מאוד על תלמי אשר השיא לו את בתו המאומצת אנטיגונה, בתה של ברניקי הראשונה.[2][3] שנה לאחר מכן הופיע פירוס באפירוס מלווה בחיילים מצריים ובכסף רב. בתחילה הסכים למלוך בשותפות עם נאופטלמוס, אולם בהמשך דאג לרציחתו של זה ושלט כמלך יחיד.

פירוס הביא את אפירוס לשיא גדולתה ותפארתה. הוא אף חש חזק מספיק להתערב במלחמת ירושה אשר פרצה במוקדון עקב מותו של פיליפוס הרביעי, מלך מוקדון ללא בנים. שני אחיו של פיליפוס, אנטיפטרוס הראשון ואלכסנדר החמישי פתחו במלחמה על הכתר, ואלכסנדר הזעיק לעזרתו את פירוס. בתמורה לסיפוח מספר חבלי ארץ ממוקדון לאפירוס, סייע פירוס לאלכסנדר להביס את אנטיפטרוס.[4] הדיאדוך ליסימכוס ניסה להתערב לטובתו של אנטיפטרוס, אולם נכשל.[5] פירוס חש עצמו חזק יותר מכל שליט הלניסטי אחר, וכאשר בשנת 281 לפנה"ס פרצה מלחמה בין טאראנטום לרפובליקה הרומית, מיהר פירוס להתערב לטובת טאראנטום. הוא יצא לאיטליה עם חיל משלוח גדול אשר כלל גם פילי מלחמה, ופתח את מלחמת פירוס. פירוס הביס את הרומאים בקרב הרקלאה וקרב אסקולום, אולם הפסדיו בקרבות היו כה גדולים, עד שהנחילו את המושג "ניצחון פירוס". לאחר מכן החליט פירוס לצאת למסע אל סיציליה, כדי לעזור לערים היווניות שם כנגד קרתגו. הוא הנחיל לקרתגים תבוסות כואבות, אולם בשל בגידת בעלות בריתו הערים היווניות הוא נאלץ לעזוב את סיציליה ולחזור לאיטליה.

פירוס התנגש עם הרומאים פעם נוספת בשנת 275 לפנה"ס בקרב בנבנטום, שהסתיים בתיקו טקטי, ובניצחון אסטרטגי לרומאים. פירוס השאיר חיל מצב קטן בטאראנטום ונסוג מאיטליה. המלחמה ניקזה את כל משאביו של פירוס, והוא היה זקוק לעוד כסף כדי לשמור על שלטונו. הוא הכריז מלחמה על אנטיגונוס השני גונאטס, מלך מוקדון, ופלש לממלכת מוקדון. בשנת 274 לפנה"ס הוא הביס את המוקדונים בקרב נהר אאוס, ואנטיגונוס נאלץ לנטוש את עיר הבירה פלה ולהימלט לסלוניקי שם הוא היה מוגן. בעקבות הקרב הצליח פירוס להשתלט על רוב מוקדון ותסליה והכריז על עצמו כמלך מוקדון. ממניעים מורכבים,[6] החליט פירוס להרחיב את מסע המלחמה שלו אל עבר חצי האי הפלופונסי. הוא הטיל מצור על ספרטה. המצור נמשך שלושה ימים, ובמהלכם שלח אנטיגונוס חיילים לסייע לספרטנים הנצורים. בנו הבכור של פירוס, תלמי, נהרג בקרב. כדי למצוא מוצא של כבוד מהתסבוכת, החליט פירוס להתערב בסכסוך בין סיעות יריבות בארגוס. בינתיים, אנטיגונוס ניצל את היעדרותו של פירוס, והשתלט מחדש על כל מוקדון. כאשר הגיע פירוס אל ארגוס הוא התאכזב לגלות את צבא מוקדון ממתין לו על הגבעות הסמוכות. התפתח קרב אכזרי, שבמהלכו נהרג פירוס, על פי המסורת בידי אבן שהשליכה עליו אשה.

אחרית הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב מות פירוס (שנת 272 לפנה"ס), עלה לשלטון בנו אלכסנדר השני. אלכסנדר עשה טעות והתערב במלחמה הכרמונידית בין אתונה, ספרטה ומצרים מחד, למוקדון של אנטיגונוס גונאטס מאידך. בעידודו של תלמי השני מלך מצרים,[7] אלכסנדר פלש אל מוקדון דרך מעלה הנהר אאוס. אנטיגונוס סב על עקביו צפונה, והפריש גיס בפיקוד בנו דמטריוס למערכה מול אלכסנדר. לאחר מכן חזר דרומה אל יוון. דמטריוס הנחיל מפלה מוחצת לאלכסנדר, והוא נאלץ לבקש הסכם שלום. בניגוד לשאר אויביו, אנטיגונוס מיצה עם אפירוס את הדין עד הסוף, ונטל ממנה מספר חבלי ארץ חשובים מאוד באזור האגן העליון של נהר אאוס.[8] השפלה זו גרמה לערעור מצבה הפנימי של אפירוס. פרט למולוסים, שאר השבטים האפירוטים לא היו מרוצים מבזבזנותו ומסעות המלחמה של פירוס, אביו של אלכסנדר, שהקשו על האוצר. בנוסף על כך התעוררו בממלכה גורמים שדרשו להפוך את אפירוס ממונרכיה לרפובליקה.

כאשר אלכסנדר חזר לאפירוס, התמרדו הרפובליקנים והוא נאלץ להימלט לאקרנאניה.[9] אפירוס הפכה לרפובליקה למשך זמן קצר, אלא שאז האקרנאנים, בסיוע המלוכנים האפירוטים וייתכן שגם הליגה האיטולית,[10] הצליחו להחזיר את אלכסנדר לכס המלכות.[11] בין פעולותיו בשנות מלכותו האחרונות, ניתן למנות חתימת חוזה עם הליגה האיטולית, שבמסגרתו חולקו ערי אקרנאניה בינו לבין האיטולים.[12] אם כי לאחר מותו, האיטולים הפרו את החוזה. הוא מלך עד מותו בשנת 242 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר, היו שני בניו, פירוס השני ותלמי עדיין צעירים, ואשתו אולימפיאס השנייה, אשר הייתה גם אחותו למחצה, שימשה כעוצרת עבורם.[13]

מצב הממלכה התערער עוד יותר, ורק המולוסים נותרו נאמנים לבית המלוכה.[14] בשנת 239 לפנה"ס פרצה מלחמה בין אפירוס לאיטולים, ואלו האחרונים תקפו את הנחלות של אפירוס בצפון אקרנאניה.[13] אולימפיאס התקשתה לנהל את המלחמה בצורה יעילה, ומהומות פרצו בבירה אמבארקיה.[15] בצר לה, החלה אולימפיאס לכרות בריתות בניסיון להציל את שלטונה. היא חיתנה את בתה פתיה עם דמטריוס השני איטוליקוס, מלך מוקדון,[13] ואת הנסיכה נראיס השיאה לגלון, בנו של היירון השני טיראן סירקוסאי.[15] בריתות אלו יכלו בתאוריה לספק לאולימפיאס עזרה רבה, אולם לא כך היה. מלך מוקדון אכן הכריז מלחמה על האיטולים, אולם התעניין יותר בסיפוח שטחים חדשים לארצו מאשר בהצלת ממלכת אפירוס המתפוררת.[16] פירוס נהרג במהלך מעשי האיבה, ותלמי מת ממחלה במהלך המהומות שפרצו בעיר הבירה. על פי יוסטינוס, אולימפיאס מתה מרוב צער.[17] נכדתה דידמאיה השנייה תפסה את ההנהגה על שרידי הארץ.

מיד עם עלותה לשלטון בממלכה המפוררת, הצליחה דידמאיה להשתלט שוב על עיר הבירה אמבראקיה, שהייתה נתונה בידי המורדים הרפובליקניים, והסכימה לחוס על חיי המורדים בתנאי שהם "יכירו בזכויות התורשתיות שלה".[18] על פי פוליאנוס, מנהיגי המורדים הסכימו "בלי להתבונן כלל בהסכמתם".[18] דידמאיה שלטה למעשה באמבראקיה בלבד, בעוד הרפובליקנים מנהלים את שאר הארץ.[19] הסיוע שקיבלה ממוקדון היה מועט, והיא נרצחה במקדש ארטמיס בתאריך לא ברור. פאוסניאס מספר שדידמאיה "מסרה את השלטון לעם כשהייתה על סף המוות".[20] על שרידי הממלכה הוקמה הליגה האפירוטית, אשר התקיימה כישות עצמאית קטנה יותר מהממלכה המקורית, עד שנכבשה בידי רומא בתום המלחמה המוקדונית השלישית בשנת 168 לפנה"ס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]