אפקט מסיבת הקוקטייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפקט מסיבת הקוקטייל הוא מונח מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שמתאר תופעה בה אדם מפנה את הקשב לגירוי שמיעתי מסוים תוך סינון רעשי רקע. האפקט קרוי על שם התופעה בה אדם הנמצא במסיבת קוקטייל יזהה את שמו באופן מיידי, גם אם נאמר בקול חלוש ומרוחק בחדר המלא קולות שיחה שעד כה לא הופנה אליהם הקשב. לדוגמה : אתם משוחחים עם חבר באירוע, מערכת הקשב שלכם מתמקדת בשיחה עמו, ואינכם קולטים דבר ממה שנאמר מסביב ( רעשי רקע), אך לפתע אתם שומעים את שמכם "נקרא" באוויר גם אם הוא בטון נמוך מאוד, אתם תשמעו אותו, בתוך כל ההמון ורעשי הרקע. מודל זה לא מסביר כיצד תופעה זו מתרחשת, אך הוא מסביר את קיומה. בנוסף חשוב לציין שתופעת אפקט מסיבת הקוקטיל - סותרת את תיאורית המסנן של ברודבנט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר הקוגניציה קולין צ'רי ערך בשנת 1953 סדרת מחקרים בתחום הקשב בהם חקר את היכולת של האדם להפריד גירויים שמיעתיים תחת תנאים שונים. במחקריו ביקש צ'רי מהנחקרים להפנות את הקשב שלהם למסר אחד מתוך שני מסרים שהושמעו להם באמצעות אוזניות, ולחזור עליו. כאשר שני המסרים הושמעו בו זמנית בשתי האוזניות ונאמרו על ידי אותו אדם, הנחקרים חשו שהמשימה קשה (ועם זאת ניתנת לביצוע) ולעתים נעזרו בעצימת עיניים לצורך ריכוז. לעומת זאת, כאשר במסרים הושמעו בני אדם בעלי מגדר שונה, מבטא שונה, גובה קול שונה או קצב דיבור שונה המשימה הייתה קלה יותר באופן משמעותי, וכך גם כאשר הושמע כל אחד מהמסרים לאוזן שונה.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.