הרברט סיימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרברט סיימון

הרברט אלכסנדר סיימוןאנגלית: Herbert Alexander Simon; ‏15 ביוני 1916 - 9 בפברואר 2001) היה חוקר יהודי-אמריקאי בולט בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה והניהול, מדעי המחשב ופילוסופיה של המדע. שירת כחבר סגל אוניברסיטת קרנגי מלון משנת 1949. ב-1959 נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים[1]; ב-1967 נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)[2], ב-1975 זכה בפרס טיורינג וב-1978 זכה בפרס נובל לכלכלה על מחקרו הייחודי בתחום הכלכלה ההתנהגותית ותהליך קבלת ההחלטות של גופים עסקיים. ב-1986 זכה במדליה הלאומית למדעים בתחומי מדעי החברה וההתנהגות, וב-1993 בפרס מפעל חיים מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיימון נולד במילווקי שבוויסקונסין ב-1916. הוא קיבל תואר ראשון (1936) ותואר דוקטור (1942) מאוניברסיטת שיקגו בתחום מדע המדינה, תוך התמחות במנהל ציבורי. תחום התמחות זה סלל את המשך מחקרו בתחום הציבורי והארגוני ושימש בסיס לתגליותיו בתחום קבלת ההחלטות הארגוני, בזכותן זכה בפרס נובל.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו הידוע ביותר, "התנהגות אדמיניסטרטיבית" (1947), העמיד סיימון את קבלת ההחלטות כמהות המנהל הציבורי. הספר אף נבחר בשנת 1989 לחיבור בעל ההשפעה הגדולה ביותר מעולם על תחום תורת המנהל הציבורי. לדבריו, משום שבמגבלת הזמן הארגוני, עיבוד מידע מסוים כרוך בהכרח בוויתור על עיבוד מידע אחר, המשאב החסר ביותר לדבריו במנהל הציבורי איננו כסף, אלא זמן או "יכולת הקשב" של המנהלים.

סיימון טבע את המונחים "רציונליות מוגבלת" (Bounded Rationality) ו"סטיספיקציה" (Satisficing) או מודל השבעת הרצון. במחקריו יצא כנגד המודל הרציונלי לקבלת החלטות, בטענה שההנחות המוקדמות שהוא מניח גורמות לכך שהוא איננו מציאותי ויכולת הניבוי שלו נמוכה מאוד. לטענתו, גם אם מקבל ההחלטות מעוניין לקבל את ההחלטה הרציונלית ביותר, תמיד ישנם גורמים - כגון מגבלות ניהוליות, קוגניטיביות, סביבתיות, הטיות תפיסה וכן מגבלות של זמן או עלות - המונעים ממנו להשיג זאת בצורה מלאה. בעיה נוספת היא הנטייה של בני האדם לשפוט מידע חדש על פי הדימויים הישנים שהם מכירים (ראו לדוגמה "הקונספציה").

סיימון טען כי גופים עסקיים ובני אדם פרטיים טועים לחשוב כי הם מבצעים תהליך קבלת החלטות רציונלי (כלומר מקסום תועלות או רווחים אל מול מינימום עלויות) כאשר למעשה הם "מסתפקים" באוסף מוגבל של ראיות, הנבחנות באופן חלקי בלבד. תהליך זה נקרא סטיספיקציה או "השבעת רצון". כלומר לפי שיטתו, החלטה העומדת ברף הרציונליות המוגבלת, היא לא זו בעלת התועלת המקסימלית, אלא זו העונה על דרישות מינימום התואמות את רמת השאיפה הנדרשת, בהתחשב במגבלות הטבעיות של זמן ועלות.

בנוסף למחקריו בנושאי תהליך קבלת ההחלטות, עסק סיימון עם עמיתים נוספים בתחום הבינה המלאכותית, בעיקר בפיתוח מודלים ותוכנות מחשב אשר התחקו אחר תהליכי קבלת ההחלטות האנושיים ואופטימיזציה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרברט סיימון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באתר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, עמ' 500
  2. ^ [1] באתר האקדמיה הלאומית למדעים