אריה חן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

אריה חן (192912 ביולי 1979) היה מחזאי ובמאי ישראלי. זכה בפרסי יצירה מטעם המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, אך לא זכה לביקוש מצד מוסדות התיאטרון הגדולים בישראל. רק ארבעה ממחזותיו הועלו בישראל, ויותר ממספר זה, מחוצה לה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חן נולד בברזיל בשנת 1929. שם נמנה כסטודנט עם חברי המפלגה הקומוניסטית, ואחר-כך – עם פרוץ מלחמת העצמאות של מדינת ישראל – הצטרף לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1952, בהיותו בן 22, נטש את הוריו ועלה לישראל עם גרעין ציוני של השומר הצעיר, התגייס לנח"ל והגיע לקיבוץ נגבה, שם מצא את בחירת לבו, בנה את ביתו והעלה רבים ממחזותיו בתיאטרון הקיבוץ. מחזהו "רק נשיקה אחת" הועלה בבימויו של אריה חן, בשנת 1966 בהשתתפות אוריאל זוהר בתפקיד הראשי, בבית הספר התיכון ע"ש רופין עמק חפר, הנקרא כיום קריית החינוך ע"ש בן-גוריון.

בשלב מסוים של חייו המיר את הלהט האידאולוגי בכתיבה המחזאית, בה הכיר כאפשרות סבירה יותר של טיפול הומניסטי והגשמה אנושית. במהלך שנת 1963 עיבד ברוניסלב ויירניק, במאי רדיו מפולין, את "הגדר", תסכית שלו בהשתתפות מרים זוהר שלמה בר-שביט ואברהם בן יוסף. התסכית הושמע בסתיו אותה שנה ברדיו.

בליווי משפחתו, יצא חן בשנת 1964 לשליחות בברזיל מטעם הסוכנות היהודית, ובהזדמנות זו ביקר את אביו. גם בתקופה זו המשיך לעסוק בכתיבה מחזאית. חלק מיצירותיו הועלו בארץ מולדתו ואף קטפו פרסים. את שליטתו בכתיבה המחזאית-המקצועית קנה אריה חן בעיקר מצפייה בעבודה על העלאת מחזות. הוא התפרסם רק בשלהי שנות השישים. בשנות ה-70 יצא שוב בשליחות, הפעם להולנד, שם שימש כמורה. בראשית 1979 החל לכהן כמנהל הברית העברית העולמית ועבר לירושלים.

אריה חן נפטר בירושלים ביולי 1979 ונקבר בהר המנוחות. במותו הותיר אישה ובן.[1]

בין מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אם אשכחך ירושלים": זכה בפרס המחזה המקורי מטעם המועצה הישראלית לתרבות ואמנות בשנת 1968. מבוסס על רומן של דלטון טרמבו משנת 1939.
  • "משחקים בקארין": הועלה בתיאטרון זווית מתחילת 1968 בבימויו של פיליפ שפרן. הועלה גם בפריז, במדריד, בבואנוס איירס (בשם Representando a Karin), בווינה ובאיסטנבול.
  • "מסע אל האור" ("מספיק ויותר מדי"): זכה בפרס המחזה המקורי בשנת 1968. הועלה בתיאטרון "גאלרי" בפריז מסוף 1970. הועלה בתיאטרון "צוותא" בבימויו של ראובן אדיב.
  • "מזל בתולה": זכה בפרס המחזה המקורי בשנת 1970. הועלה ב"הבימה" מסוף 1972 בבימויו של שמואל עצמון.
  • "הראי": הועלה ב"בימת הקיבוץ" בבימויו של שמואל שילה בסוף 1970.
  • "החותם"
  • "העימות"
  • "הזקן"
  • "השכנים"
  • "מינלואים"
  • "ניסיון אהבה"
  • "המילה היא אהבה"
  • "רב רהבכעים"
  • "בזה הרגע"
  • "רק נשיקה אחת"
  • "ביום שהים יעלה אל ההר"
  • "הגדר" (תסכית)
  • "Use me"
  • "Make love, not war"

חן כתב עשרות מחזות, מערכונים ותסריטים לתוכניות טלוויזיה. את החומרים למחזותיו לקח מהביוגרפיה שלו, ממועקותיו האישיות, מדמיונו הפורה, השכלתו ותרבותו. חן גרס כי סיפוק היצר המחזאי כרוך גם בויתורים, לאמור: בביזור האני שלך, בחלוקת מועקותיך ומכאוביך בין כל דמויות המחזה, בכך יצר דמויות סבירות לגילום.

במחזותיו שזורים אלמנטים משלל תחומי החיים, המרקם החברתי, וההוויה הישראלית-עברית ההיסטורית. יש אזכורים רבים לאמנות (פיסול, ציור, נגינה, ספרות וכו'), לשואה, לירושלים, למלחמה וגיוס לצבא. כל אלו לא נאמרים בפירוש, אך הם נרמזים, מוסווים בין דפי המחזה. חן ראה בכך סוג של השלמה. הוא אהב אמנות ולכן נטה להזכיר זאת ברוב מחזותיו. על אף ששירת בצבא הישראלי, הרגיש תחושה של ניתוק וריחוק. לא לו ולא למשפחתו היה קשר לשואה. אך התלישות שלו, גרמה לו לרצות להשתייך, רצון שהתבטא בצורך להכניס נגיעה יהודית למחזותיו, בשאיפה להיות חלק מקבוצה. זאת עשה בעזרת כתיבתו המחזאית, כסוג של השלמה.

חן הושפע מספרות העולם לגווניה, אך לא ניתן להצביע על יוצר מסוים שהושפע ממנו פחות או יותר.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלשה מחזות, ירושלים: במה – רבעון לדרמה, תש"מ 1980. (הופיע לזכרו)‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]