מרים זוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים זוהר
Miriam Zohar (cropped).jpg
מרים זוהר במחזהו של ג'ורג' ברנרד שו "קיסר וקלאופטרה" בתיאטרון הבימה, 1953
לידה 16 באוקטובר 1931 (בת 86)
צ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל לאמנות הבמה (1987), פרס התיאטרון הישראלי (2003), פרס קלצ'קין (1991), פרס מרגלית (1981), פרס אשמן (1980), פרס מילוא (1961) ועוד
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג אריה גלבלום עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרים זוהר (נולדה ב-16 באוקטובר 1931) היא שחקנית תיאטרון ישראלית, כלת פרס ישראל לאמנות הבמה (1987).

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר נולדה בשנת 1931 בשם מרצלה כ"ץ בעיר צ'רנוביץ, בירת חבל בוקובינה שברומניה (כיום בשטח אוקראינה), בת להורים יהודים מסורתיים יוצאי פולין, שברחו לרומניה בשל סירובו של אביה הסוחר לשרת בצבא הפולני. את לימודיה סיימה בגיל שמונה, כשהחלה המלחמה גורשה לגטו שהוקם בעיר. ב-1941 גורשה עם הוריה ואחיה הגדול לטולצ'ין שבטרנסניסטריה, למחנה עבודה; היא שרדה את השואה יחד עם הוריה ואחיה. עם תום המלחמה שבה המשפחה לצ'רנוביץ, שם אביה נעצר על ידי השלטונות הסובייטים ומת במאסר בשנת 1945. כעבור זמן קצר שאר בני המשפחה עברו למחנה מעבר בטימישוארה בדרום-מערב רומניה, שם מרים עבדה כגננת בגן ילדים יהודי, ובמהלך עבודתה ארגנה מסיבות והופיעה בהן בדקלום וזמרה. ב-1948 הפליגה זוהר עם אמה ואחיה לארץ ישראל בספינת המעפילים "פָּאן יוֹרְק" ("קיבוץ גלויות"); אך הספינה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. במחנה שמע אותה יצחק פָּאנֶר, מנהלו של תיאטרון החובבים היידי "איגוד אמנים יהודים בקפריסין" שהתארגן באי, והציע לה להצטרף לתיאטרון. היא שימשה סטטיסטית באחת ההצגות שהועלו, ומאז "נדבק לה חיידק הבמה". במחנה נישאה, אך הנישואים כשלו, בין היתר מפני שבעלה לא רצה שהיא תהיה שחקנית.

בפברואר 1949, לאחר קום המדינה, עלתה המשפחה ארצה והתגוררו במחנה עולים בבנימינה. לאחר שישה חודשים קיבלו מקרוב משפחה הלוואה של 100 לירות, וקנו דירה זעירה בשכונת גבעת עלייה (ג'בּאלייה) שעל גבול יפובת ים. את הדירה, שבה התגוררה זוהר שבע שנים, חלקו, כמקובל אז, עם האדם שממנו קנו את הדירה. זוהר למדה עברית, הכירה את הבמאי יעקב מנסדורף, ובהמלצת פאנר קיבלה תפקיד קטן במחזה רוסי שהעלה תע"ז (תיאטרון עממי זעיר) מיסודו של מנסדורף, שהוקם מקרב העולים החדשים. בקיץ 1950 זכתה לגלם תפקיד ראשי במחזה "הפונדקאית" ("מירַנדולינה", "שונא הנשים") (אנ') לקרלו גולדוני.[1] היא זכתה לביקורות טובות, ושמעון פינקל, שראה אותה בהצגה, הזמין אותה להיבחן לתיאטרון "הבימה". בבחינה, באוקטובר 1950, קראה בפני צבי פרידלנד קטעים מ"שונא הנשים" בעברית, קטע של י"ל פרץ ביידיש ומונולוג מתוך "שלומית" (אנ') לאוסקר ויילד. בינואר 1951 התקבלה ל"הבימה", וב-1954 הצטרפה לקולקטיב התיאטרון. בהתאם למדיניות התיאטרון, עִברתה את שמה ל"מרים זוהר". היא התקרבה במיוחד לחנה רובינא, שאותה העריצה (השתיים שיחקו ביחד רק בהצגה אחת: "חנה סנש" לאהרן מגד[2]), לאהרן מסקין, שהיווה עבורה דמות אב, ולפינקל. קולקטיב "הבימה", בצעד לא מקובל, רכש עבורה בהלוואה דירה ברחוב אבן גבירול פינת ז'בוטינסקי בתל אביב.

ב-1961 נישאה לעיתונאי ואיש יחסי הציבור אריה גֶלבּלוּם, גם הוא גרוש, ועברה לגור בנווה אביבים (רמת אביב).[3] לבני הזוג נולדו שתי בנות: תמי ונילי. ב-1965, בעת הריונה השני, גילמה את תפקידה של מרתה בהצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" לאדוארד אלבי, שהיה לאחד התפקידים המזוהים איתה ביותר.

במשך ארבעים שנותיה ב"הבימה" שיחקה תפקידים ראשיים בכ-60 מחזות, הן בהצגות קלאסיות והן בהצגות מודרניות, שהפכו אותה לאחת מבכירות שחקניות התיאטרון בישראל. ב-1996 עברה לתיאטרון בית ליסין. בין ההצגות בכיכובה: "סולוואג", "ארקדינה", "מדיאה", "מירל'ה אפרת", "ציד המכשפות", כולם היו בניי", "השושנה המקועקעת", "חמץ", "קידוש", "ריקוד ב-6 שיעורים"[4] ו"אחרון ימיה". ב-2017 גילמה בתיאטרון הקאמרי את רבקה נרס במחזה "ציד המכשפות". ב-1980 העלתה את הצגת היחיד "הטיול", לפי סיפור אוטוביוגרפי מאת מריה פלדש (פולדש), ניצולת השואה.[5] שיחקה גם בסדרות הטלוויזיה "20 פלוס", "מיי פירסט סוני" ו"משמורת". בשנת 2005 שיחקה בסרט "שושלת שוורץ" בבימויו של שמואל הספרי לצדם של יהודה לוי, אניה בוקשטיין, טל פרידמן ואחרים.

לאורך השנים זכתה בפרסים רבים. ב-1987 זכתה בפרס ישראל לאמנות המשחק על הבמה. כשנשאלה באחד הראיונות עמה האם התרגשה לקבל את הפרס, ענתה: "תאר לעצמך שכילדה שחלמה רק על פרוסת לחם ליום הבא, איזו התרגשות הייתה בשבילי לקבל את פרס ישראל".

עיריית חולון קראה רחוב על שמה.[6]

זוהר אם לשתיים: נילי גילֹה ותמי בן גל, וסבתא לנכדים. בתה נילי היא אשתו של פרופ' דיויד גילֹה, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר.[7]

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרים זוהר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי קיסרילאחר מסך ראשון | אנו מתעשרים בתיאטרון חדש, מעריב, 4 ביוני 1950; מ. מ. רנדל, "שונא הנשים", חרות, 9 ביוני 1950.
  2. ^ חנה סנש, באתר הבימה.
  3. ^ צריך לבנות את הארץ, מעריב, טור 2, 26 במרץ 1962.
  4. ^ על המחזה "ריקוד בשישה שיעורים", באתר "הבמה".
  5. ^ מונודרמה למרים זהר ב"הבימה", דבר, 28 בנובמבר 1979; גיל בן מיכאל, טיול בנפשו של יצור מוזר: עם הצגת "הטיול" ב"הבימה", דבר, 3 בדצמבר 1979.
  6. ^ זוהר מרים, בתוך: רחובות מסַפְּרים: חולון 2010; כתיבה ותחקיר: רמי אהרוני; עריכה: נורית בייסקי (דוברת עיריית חולון), חולון: עיריית חולון, תש"ע 2010, עמ' 28, באתר עיריית חולון.
  7. ^ אלה לוי-וינריב, ‏פרופ' דיויד גילה: "אני עוזר לטייקונים? אין לי שום מכר בעל הון", באתר גלובס, 13 באפריל 2011.
  8. ^ פרס המשחק הטוב הוענק למרים זוהר, דבר, 31 במרץ 1957; פרסי מ. גנסין ונ. צמח לעדה טל ולמרים זוהר, דבר, 26 בינואר 1958.
  9. ^ מירי פז, פרס אשמן למרים זוהר, דבר, 12 במרץ 1980.
  10. ^ רן דביר, חולקו פרסי "ורד הכסף", דבר, 13 באפריל 1981.
  11. ^ פרס מאיר מרגלית הוענק למרים זוהר, דבר, 18 בפברואר 1981.
  12. ^ מרב יודילוביץ', פרס מפעל חיים לשחקנית מרים זוהר, באתר ynet, 25 בפברואר 2003.
  13. ^ אוניברסיטת בר-אילן תעניק תואר דוקטור לשם כבוד למרים זוהר, דוברות אוניברסיטת בר-אילן, 11 במאי 2009.
  14. ^ תמר רותם, אוניברסיטת ת"א תעניק למרים זוהר תואר דוקטור לשם כבוד, באתר הארץ, 24 במאי 2011; שבתאי קור, ‏רופאת החאג' הראשונה מבקרת בטכניון; מספר אוניברסיטאות מעניקות דוקטורים של כבוד, באתר "הידען", 30 במאי 2013.
  15. ^ סקירה אודות הזוכים באות "עיטור האור" 2012, באתר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, 12 בפברואר 2012; "עיטור האור" הוענק למשה זנבר, יו"ר מרכז הארגונים, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל; "עיטור האור" לעצמון, קניג וזוהר, 8 בפברואר 2012, באתר "הבמה".
  16. ^ אוניברסיטת בן-גוריון בנגב תעניק תוארי דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד לשישה אישים, אתר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 17 בנובמבר 2014; תמי מאור, אוניב' בן-גוריון העניקה תואר ד"ר לאות כבוד לשחקנית מרים זהר, באתר "local",‏ 2 בדצמבר 2014.
  17. ^ על התוכנית: מרים זוהר, כלת פרס ישראל ודוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן, התארחה בקורס "כל העולם במה" בתוכנית ברוקדייל, דוברות אוניברסיטת בר-אילן, 28 בינואר 2013.


הקודמים:
2001 - יעקב אלפרין, אברהם דשא (פשנל)
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2002 - מרים זוהר
הבא:
2003 - שמוליק עצמון