ארכיפלג קווארקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארכיפלג קווארקן
Kvarken
איי מיקלסרארננס במזרח הארכיפלג
איי מיקלסרארננס במזרח הארכיפלג
איי מיקלסרארננס במזרח הארכיפלג
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2006, לפי קריטריונים 8
שטח האתר 336,900 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך ארכיפלג קווארקן / החוף הגבוה
נתונים גאוגרפיים
קואורדינטות 63°30′N 21°00′E / 63.5°N 21°E / 63.5; 21
שטח 336,900 הקטאר
נתונים מדיניים
מדינה פינלנד, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקומו של ארכיפלג קווארקן הפיני במצר קווארקן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארכיפלג קווארקןפינית: Merenkurkun saaristo – "איי צפון קווארקן"; בשוודית: Kvarkens skärgård) הוא ארכיפלג איים במערב פינלנד, השוכן במצר קווארקן, החלק הצר יחסית במרכזו של המפרץ הבוטני. במקום זה מגיע המרחק המרבי בין החוף הפיני (באזור אוסטרובוטניה) והשוודימחוז וסטרבוטן) לכ-80 ק"מ בלבד ועומקו המרבי של הים עומד על 25 מטר. גם סמוך לחוף השוודי שמול לארכיפלג קווארקן משתרע ארכיפלג איים (הולמארנה), אך זה קטן משכנו הפיני, הן במספר האיים והן בשטחם הכולל. הארכיפלג משתרע לאורך של 70 ק"מ ממזרח למערב ולרוחב של 60 ק"מ מצפון לדרום. סך הכל שוכנים במקום 6,550 איים ואיונים בשטח כולל של כ-350 קמ"ר, ו-5,600 מהם בשטח כולל של 292.43 קמ"ר כלולים בהכרזת אונסק"ו. האזור ידוע בשל כך שהקרקע במקום מתרוממת בקצב מהיר של כמעט סנטימטר בשנה, דבר שהביא להכרזה על חופו השוודי של קווארקן, המוכר כחוף הגבוה (Höga kusten), כאתר מורשת עולמית בשנת 2000. בשנת 2006 הורחבה ההכרזה וארכיפלג קווארקן הפיני נוסף לה.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם של האיים בתהליכים בתקופת הקרח האחרונה, שהתרחשו לפני 24,000 עד 10,000 שנים על קרקע שמוצאה בעידן הפרקמבריון. הטבלה הפנוסקנדית שהארכיפלג נמצא במרכזה, שכנה בעבר מתחת לכובד משקלם של הקרחונים שעוביים הגיע עד לכ-3.5 ק"מ. מאז נסוגו הקרחונים ונעלמו, החלה הקרקע בדרום הטבלה מתרוממת לפני כ-20,000 שנים, בקצב של כ-10 ס"מ לשנה, ולפני כ-10,500 שנים החל התהליך מתרחש גם במקום בו שוכן כיום הארכיפלג. מאז הואט הקצב וכיום מתרוממת הקרקע בשיעור של 0.8 עד 0.85 ס"מ בשנה בלבד, אך לתהליך נוספה סחופת קרחונים שהושקעה בים הרדוד על ידי מורנות נסוגות ואף לאחר מכן.

כתוצאה מתהליכים אלה קו החוף אינו יציב, והוא מתקדם על חשבון שטחי ים. בכל שנה נוסף כקילומטר מרובע לשטחו של הארכיפלג, איים חדשים מופיעים ואיים קיימים מתאחדים, חצאי איים גדלים ואגמים סגורים נוצרים ממפרצים והופכים לביצות ולשלוליות. מאחר שעומק הים המרבי בקווארקן עומד על 25 מטר, צפויים קווי החוף של שוודיה ופינלנד להפגש בעוד כ-2,500 שנים, וקווארקן יהפוך למצר יבשה, הסוגר את חלקו הצפוני של המפרץ הבוטני שמצפון לו, והופך אותו לאגם המים המתוקים הגדול באירופה. תהליך זה צפוי לפי ההערכות להימשך כ-10,000 עד 12,500 שנים מהיום, והקרקע במקום תתרומם בכ-100–125 מטר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל גילם הצעיר של האיים, לא התגלו בהם ממצאים פרהיסטוריים רבים ביחס לאלה שהתגלו בפינלנד גופא. מועד תחילתו של יישוב הקבע בארכיפלג אינו ידוע, והעדויות הכתובות המוקדמות ביותר המצביעות על כך הן מהמאה ה-15. האוכלוסייה המוקדמת במקום עסקה בעיקר בדייג ובציד כלבי ים; ושמן דגים, דגים ועור כלבי ים היו ענפי הייצוא העיקריים, ושימשו בסחר חליפין תמורת דגנים. משלחות הצייד והדייג הקימו מקלטים מסלעים שכוסו ככל הנראה במפרשים, ובמאה ה-17 הופיעו בקתות העץ הראשונות. עוד עסקו התושבים בגידול בקר וכבשים בהיקף קטן, אם כי האקלים והקרקע הדלה היקשו על התפתחותה של חקלאות. החל במאה ה-17 החלה להתפתח באיים תעשיית בניית ספינות שנבנו מעץ מחטניים ובעיקר מאשוח.

במהלך המלחמה הצפונית הגדולה הועלו רוב יישובי החוף בארכיפלג באש, והחיילים הרוסים הותירו אחריהם תנורים רבים אשר שימשו לבישול ולחימום. לאחר המלחמה הוקמו היישובים מחדש ותעשיות בניית האוניות והשייט שגשגו. תושבי האזור החלו לעסוק בגידול בעלי חיים בהיקף הולך וגדל, וענף הדייג שהיה בעבר נחלתם של כל הגברים הפך למשלח יד של דייגים בלבד. במאה ה-19 התפתחו באיים תעשיות נוספות, ובהן ייצור מלח, ניפוח זכוכית וחרשות ברזל. במהלך המלחמה הפינית בחורף 18081809, צעדו חיילים רוסים על מדף הקרח בקווארקן בדרכם לשוודיה.

החל במאה ה-20 הלכו נתיבי השיט בקווארקן ואיבדו מחשיבותם. האוניות הגדולות שוב לא יכלו לנוע בתעלות הים הצרות בין האיים, והחורפים המתונים איפשרו לחצות את המפרץ הבוטני גם בחלקו הצפוני. במלחמת העולם הראשונה ולאחריה הפך הארכיפלג לנתיב הסתננות והברחה פופולרי, וכאשר פרצה מלחמת החורף בין רוסיה לפינלנד, שימש מדף הקרח במקום כנתיב אספקה משוודיה, וכ-2,000 משאיות חצו אותו במשך חודשיים כשהן נושאות בגדים, מזון ותחמושת. ב-1958 נחנך במקום קו המעבורת הראשון שהוביל כלי רכב, ושנות ה-60 של המאה ה-20 סימנו את הפיכתו של הארכיפלג ליעד נופש ותיירות.

החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדרית שחורת-כיפה: נקבה (מימין) וזכר

איי הארכיפלג שטוחים למדי ואבנים וסלעים שולטים בחופיו ובנופיו. חופים חוליים ומצוקים נדירים. עצים בודדים הגדלים סמוך לחוף הופכים לאחר מכן לחורשות שדר ואשוחית, ועצי אורן צומחים על הגבעות היבשות במרכז האיים. בשל תהליכי התרוממות הקרקע הבלתי פוסקים, אין הצמחייה הימית מספיקה להתבסס לאורך החופים בטרם בית הגידול משתנה והופך יבשתי יותר. הצמחייה באיים מושפעת גם מחומציות הקרקע העשויה בעיקר מגרניט ומגנאיס.

היונקים כוללים ארנבת אירופית, שועל ראקון מצוי, מספר מינים של למינג, שונר ואת הלוטרה האירופאית. שועלים גיריות מצויות, דלק אירופי, חורפנים ומספר מיני חמוסים מצויים באיים הגדולים יותר. עוד ניתן למצוא בארכיפלג ובחופים הסמוכים לו את האייל הקורא במשך עונת הקיץ, וכמובן כלבי ים.

אולם הארכיפלג מצטיין בעיקר בעושר יוצ דופן של מיני עופות, הכוללים ציפורים מקננות וציפורים נודדות החולפות דרכו בסתיו ובאביב. עם העופות המקננים נמנים, בין היתר, הצולל המצויץ, הקטיפנית השחומה, האדרית שחורת-הכיפה, המרגון הבינוני, הארנריה האדמונית, הביצנית לבנת-הכנף, השחף האפרורי, שחף האגמים, השחף הכספי, שחפית הקוטב ושחפית הים.

בשל כך שהמרחק בין האי המערבי ביותר בארכיפלג לבין האי השוודי הקרוב הוא 23 ק"מ בלבד, נהנים העופות הנודדים מנתיב הנדידה הנוח באזור. עם העופות הנודדים בארכיפלג נמנים עקב המכנסיים, העגור האפור, הצוללן אדום הגרון ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארכיפלג קווארקן בוויקישיתוף