אתיופיה (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העולם המיושב על פי הרודוטוס: "לוב" (אפריקה) מדומה כמשתרעת לא יותר דרומה מקרן אפריקה, ומסתיימת במדבר הלא-מיושב. כל העמים המאכלסים את השוליים הדרומיים ביותר של העולם המיושב מכונים "אתיופים" (על שם עורם הכהה). בקצה הדרום-מזרחי של היבשת נמצאים המקרוביאנים (אנ'), הנקראים כך על שום אריכות החיים שלהם.

אתיופיה העתיקה (ביוונית: Αἰθιοπία, תעתיק מדויק: איתיופיה) מופיעה לראשונה כמונח גאוגרפי במסמכים קלאסיים בהתייחס לאזור הנילוס העליון, כמו גם לאזורים מסוימים דרומית למדבר סהרה. האזכור המוקדם ביותר שלה הוא ביצירותיו של הומרוס: פעמיים באיליאדה[1] ושלוש פעמים באודיסיאה.[2] ההיסטוריון היווני הרודוטוס משתמש במינוח במפורש כדי להתייחס לאזורים באפריקה שהיו ידועים אז בתוך גבולות העולם המיושב.[3]

בעת העתיקה הקלאסית, "אפריקה" (או "לוב" העתיקה) התייחסה למה שמכונה כיום המגרב ומדרום למדבר הלובי וסהרה המערבית, כולל כל אדמות המדבר שממערב לנהר הנילוס הדרומי. הידע הגאוגרפי של היבשת הלך וגדל בהדרגה, עם יומן המסע היווני מהמאה ה-1 לספירה, פֶריפְּלוּס הים האריתראי (אנ') (פריפלוס - קובץ הוראות ניווט בים), המתאר אזורים לאורך הים האדום (הים האריתראי).

השם היווני Αἰθιοπία (מ-Αἰθίοψ, "אתיופס", "אתיופי") היא מילה מורכבת, הנגזרת משתי המילים היווניות, αἴθω + ὤψ ("איתו", "אני שורף" + "אופס", "פנים"). על פי הספרייה הדיגיטלית של פרסאוס, הכינוי מתורגם כ"פרצוף-שרוף" בצורתו כשם עצם וכ"חום-אדום" בצורתו כתואר השם. הוא שימש כמונח מעורפל לאוכלוסיות כהות עור מאז תקופתו של הומרוס.[4] הוא הוחל על אותן אוכלוסיות כהות עור, שהגיעו לטווח התצפית של הגאוגרפים הקדומים, כלומר בעיקר במה שהיה אז נוביה, ועם התפשטות הידע הגאוגרפי, הורחב לאזורים מסוימים אחרים מתחת לסהרה.

לפני הרודוטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומרוס (סביב המאה ה-8 לפנה"ס) הוא הראשון שהזכיר "אתיופים" (Αἰθίοπες, Αἰθιοπῆες); הוא מציין שהם נמצאים בקצוות המזרחיים והמערביים של העולם, מחולקים על ידי הים ל"מזרחים" (במקום הזריחה) ו"מערביים" (במקום השקיעה).[5] בשיר הראשון של האיליאדה, תטיס מבקרת באולימפוס כדי לפגוש את זאוס, אך הפגישה נדחית, מאחר שזאוס ואלים אחרים נעדרים, בשל ביקורם בארץ האתיופים.[6] הסיודוס (סביב המאה ה-8 לפנה"ס) מדבר ב"תאוגוניה" על ממנון כ"מלך האתיופים".[7]

בשנת 515 לפנה"ס, הפליג סקילכס איש קריאנדה, בהוראת דריווש הראשון מלך האימפריה האחמנית, לאורך נהר האינדוס, האוקיינוס ההודי והים האדום, ובכך הקיף את חצי האי ערב. הוא הזכיר "אתיופים", אך כתביו עליהם לא שרדו. גם על הקטאיוס ממילטוס (בערך 500 לפנה"ס) נאמר כי כתב ספר על אתיופיה, אך על כתיבתו ידוע כעת רק באמצעות ציטוטים מאת סופרים מאוחרים יותר. הוא ציין כי אתיופיה ממוקמת ממזרח לנילוס, עד הים האדום והאוקיינוס ההודי; הוא מצוטט גם כמי שמתייחס למיתוס שלפיו התגוררו שם הסקיאפודים (אנ') ("רגלי צל") שכפות רגליהם היו כביכול גדולות מספיק כדי לפרוש צל.[דרוש מקור]

אצל הרודוטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרודוטוס מציג ב"היסטוריות" שלו (בערך 440 לפנה"ס) מידע מהעתיק והמפורט ביותר בנמצא על "אתיופיה".[3] הוא מספר שהוא נסע באופן אישי במעלה הנילוס לגבול מצרים עד אלפנטינה (אסואן המודרנית); לדעתו, "אתיופיה" היא כל הארץ המיושבת שנמצאת מדרום למצרים, החל מאלפנטינה (יב). הוא מתאר עיר בירה במרואה ומוסיף כי האלילים היחידים שסוגדים להם שם הם זאוס (אמון) ודיוניסוס (אוסיריס). הוא מספר כי בתקופת שלטונו של פרעה פסמטיק הראשון (אנ') (בערך 650 לפנה"ס), חיילים מצרים רבים נטשו את ארצם והתיישבו בין האתיופים.

הרודוטוס מספר כי המלך כנבוזי השני (בערך 570 לפנה"ס) של האימפריה האחמנית שלח מרגלים לאתיופים "שהתגוררו באותו חלק של לוב (אפריקה) הגובל בים הדרומי". הם מצאו עם חזק ובריא. אף על פי שכנבוזי היה אז במסע מלחמה לעבר ארצם, בכך שלא הכין אספקה מתאימה לצעדה הארוכה, צבאו נכשל לחלוטין וחזר במהירות.[8]

בספר 3 מגדיר הרודוטוס את "אתיופיה" כאזור הרחוק ביותר של "לוב" (כלומר אפריקה): "היכן שהדרום יורד לעבר השמש השוקעת שוכנת הארץ הנקראת איתיופיה, הארץ המיושבת האחרונה בכיוון זה. שם מושג זהב בשפע רב, פילים ענקיים בשפע, עם עצי בר מכל הסוגים, והבנה (עץ שחור); והגברים גבוהים יותר, נאים יותר ומאריכי ימים יותר מכל מקום אחר".[9]

היסטוריונים יוונים-רומיים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכהן המצרי מנתון (סביב 300 לפנה"ס) ערך רשימה של השושלת הכושית (ה-25), וכינה אותה "השושלת האתיופית". יתרה מזאת, כאשר התורה תורגמה ליוונית במאה ה-3 לפנה"ס ("תרגום השבעים"), הכינוי העברי "כוש, כושי",[10] הפך ביוונית "אתיופיה, אתיופים".

אגאתרכידס מספק תיאור מפורט יחסית של מערכת כריית הזהב של אתיופיה. הטקסט שלו הועתק כמעט מילה במילה על ידי כמעט כל הסופרים העתיקים שכתבו אחריו על האזור, כולל דיודורוס סיקולוס ופוטיוס.

ביחס לאתיופים, סטראבון מציין כי הם נראו דומים להודים, והעיר: "אלה שנמצאים באסיה (דרום הודו), ואלה שנמצאים באפריקה, אינם נבדלים זה מזה".[11] פליניוס הזקן טוען כי שם המקום "אתיופיה" נגזר מאיש בשם "אתיופ, בן של וולקן"[12] (האל הפייסטוס[13]). הוא גם כותב כי "מלכת האתיופים" נשאה את התואר קנדאקה (אנ'), וטוען כי האתיופים כבשו את סוריה העתיקה ואת הים התיכון.[11] בעקבות סטראבון, ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה מציין כי האתיופים היגרו בעבר לאזור ים סוף מעמק האינדוס וכי לא היו אנשים באזור זה בשם זה לפני הגעתם.[11]

יומן המסע היווני מהמאה הראשונה לספירה המכונה "פריפלוס הים האריתראי", מתאר לראשונה את קרן אפריקה באזור חוף הים, על סמך בקיאותו הרבה של מחברו עם האזור. הקובץ אינו מזכיר "אתיופים" כהי עור כלשהם בקרב תושבי האזור. הם מופיעים רק מאוחר יותר בחיבורו של תלמי "גאוגרפיקה" (אנ'), אבל באזור שנמצא בדרום הרחוק, בסביבות "גרעין הבנטו" של צפון מוזמביק. לדברי ההיסטוריון הבריטי ג'ון פייג (אנ'), סיכום מסמכים יווניים מוקדמים אלה מצביע על כך שהתושבים המקוריים של אזניה, ה"אזניאנים", היו מאותו גזע כמו האוכלוסיות דוברות השפות האפרו-אסיאתיות שמצפון להם באזור העתיק ברבארה (אנ') לאורך הים האדום. בהמשך, עד המאה העשירית, ה"אזניאנים" המקוריים הללו הוחלפו על ידי גלים מוקדמים של מתנחלי בנטו.

ספרות יוונית ומימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אישים בולטים בספרות היוונית ומימי הביניים זוהו כאתיופים, כולל מספר שליטים, גברים ונשים: ממנון ואחיו אמתיון (אנ'), מלך ערב. קפאוס (אנ') וקסיופאה, הוריה של אנדרומדה, נקראו כמלך ומלכת אתיופיה. הומרוס, בתיאורו את מלחמת טרויה, מזכיר מספר אתיופים אחרים. בכמה כתות של האל האולימפי הצעיר ביותר, דיוניסוס, מאמינים שמוצאו מצד אמו הוא אתיופיה.[דרוש מקור] הגאוגרף תלמי ופרשנים יוונים קדומים אחרים האמינו כי "האולימפוס האתיופי" הוא המקום בו האלים חיים כאשר הם לא ביוון.[דרוש מקור]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הומרוס, איליאדה, שיר ראשון, שורה 423; שיר עשרים ושלושה, שורה 206.
  2. ^ הומרוס, אודיסיאה, שיר ראשון, שורות 23–24; שיר רביעי, שורה 84; שיר חמישי, שורות 282, 287.
  3. ^ 1 2 רשימת אזכורי אתיופיה אצל הרודוטוס: ספר 2, פרקים 22, 28–30, 42, 110, 137, 139, 146, 161; ספר 3, פרקים 17, 20, 25–26, 114; ספר 7, פרק 90.
  4. ^ Henry George Liddell, Robert Scott, A Greek-English Lexicon, Αἰθίοψ
  5. ^ הומרוס, אודיסיאה, שיר ראשון, שורות 23–24.
  6. ^ הומרוס, איליאדה, שיר ראשון, שורות 419–427.
  7. ^ הסיודוס, תאוגוניה, 984–985.
  8. ^ הרודוטוס, ספר 3, סעיפים 17, 20, 25.
  9. ^ הרודוטוס, ספר 3, סעיף 114. בתרגום אלכסנדר שור, איתיופיה היא "כוש".
  10. ^ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א'.
  11. ^ 1 2 3 Sharon Turner, The Sacred History of the World, p. 480-482
  12. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 6, פרק 35.
  13. ^ A Dictionary of Greek and Roman biography and mythology, Ae'thiops